בנווה צדק: גלריה שיתופית ללא מטרות רווח

בין המוסכים של יפו לסמטאות של נווה צדק, ממש ליד מתחם התחנה האופנתי, יש אזור ספר קטן, מלא קוצים ועצי תמר, ובתוכו שלוש קומות וחצי שרוחשות אמנות ישראלית. זוהי הגלריה השיתופית אלפרד (סמטת שלוש 5 תל אביב), יוזמה קטנה ומהפכנית שמבקשת לנתץ מחסומים מחשבתיים בעולם האמנות הישראלי.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אחרי כמה שנות עשייה בחללים שונים בתל אביב, חנכו באחרונה במבנה מכון חדש שמכיל גלריה, חללי הרצאות וחדרי סטודיו ל־22 אמנים. אם לשפוט על פי כמות המבקרים והאנרגיות שאופפות את המקום - משהו מעניין קורה שם.

"התחלנו לפני שמונה שנים בחלל צנוע בפלורנטין. שכר הדירה היה בערך שקל", מספר גידי סמילנסקי, אחד המקימים של הגלריה, "עולם האמנות המקומי היה מאוד מקובע. מספר מצומצם של אנשים ושל גלריות מסחריות קבעו את הטון. אמנים צעירים שביקשו להציג עבודות - מצאו את עצמם בלי הרבה מקום לעשות את זה, אלא אם כן התקבלו לאחת מהגלריות הגדולות או שהיו בני טיפוחים של פרופסורים מסוימים. ראינו שיש מקום לשינוי".

וכך נולדה היוזמה. בניגוד למודל שעל פיו מתקיימת סצנת האמנות הישראלית, "אלפרד" מתנהגת קצת אחרת. מקימי הגלריה הם אמנים פעילים בעצמם, שנושאים במשותף באחריות התפעולית והכלכלית לגלריה.

"אנחנו עובדים בצוות ומקפידים להחליף בינינו תפקידים כל הזמן", מספר סמילנסקי, "הגלריה היא עמותה ללא מטרות רווח. התשלום על יצירות שנמכרות אצלנו מועבר ישירות לאמן ללא כל עמלה או תמורה. אנחנו מאמינים שהאמן זכאי לכסף".

בימים אלה מתקיימת בגלריה "אלפרד" תערוכה מרשימה שבה מציגים כמאה אמנים. כמה מן השמות בתערוכה ידועים מספיק כדי למלא חלל של גלריה או מוזיאון מכובד, ואחרים עדיין לא. למרות זאת, תצוגת העבודות לא מפרידה בין המוכר לאנונימי, והיא מסחררת ומרשימה. בין רפי לביא למיכל היימן ודגנית ברסט מוצאים מקום אמנים צעירים וחסרי תהילה.

אלפרד הכט - שהיה מסגר אמן בגרמניה שלפני המלחמה ושעל שמו נקראה הגלריה - בוודאי היה מרוצה.