לפרק את איינשטיין

מעט 20 הוצאות ספרים דחו את סטיבן גימבל כשביקש לפרסם את ספרו ״המדע היהודי של איינשטיין: פיזיקה בצומת הפוליטיקה והמדע״. "הייתי מתוסכל לא מעצם הדחייה אלא משום שהם לא הסתכלו מעבר לכותרת 'מדע יהודי', אותו מושג שהדביקו הנאצים לתגליותיו של איינשטיין", מספר גימבל, "הם ראו בתגליות אלה ניסיון להרוס את החברה הגרמנית. בד בבד, בשנות ה־30 הופיעו תיאוריות והסברים על עליונותם האינטלקטואלית כביכול של היהודים, נושא שנחשב למוקצה ולגזעני גם היום, בעיקר בעיני יהודים", כך אמר בראיון שנערך עימו בניו ג'רזי, בקור מקפיא עצמות. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

לדברי גימבל, ראש המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת גטיסברג שבפנסילבניה, בבואו לכתוב את הספר הוא חש "מרוחק מספיק מהשואה כדי לחקור את התיאוריות האלה, למרות המקור המפוקפק שלהן". למרות זאת, הוא מודע לכך ש"לאנשים רבים זה לא עניין שהם מוכנים לדון בו״,  

בספרו, סוקר הפילוסוף של המדע את חייו של אלברט איינשטיין במטרה לבדוק באיזו מידה השפיעו - או לא השפיעו - אמונותיו והסביבה שבה צמח על עבודתו כמדען. ב"המדע היהודי של איינשטיין" (הוצאת כתר, תירגם מאנגלית: עמנואל לוטם) גימבל מציג את ההגדרות המרובות למונח "יהודי" ומחפש בתורתו של איינשטיין קשר לחשיבה התלמודית. כמו כן, הוא בוחן את אמונותיהם הדתיות של אנשי מדע מוכרים אחרים דוגמת פרויד, דקארט וניוטון.

את הרעיון לספר החל לגבש גימבל בתחילת לימודיו האקדמיים בתחום הפיזיקה. כמו כן, החל להתעניין בפילוסופיה וב"שאלות על טבעו של היקום", כהגדרתו. הוא מספר שבאחת משיחותיו השבועיות עם עמיתו, שלמד יהדות, היכתה בו העובדה שקיים דמיון בין תורתו של איינשטיין והגישה שלו לאתיקה לבין הנימוקים שמופיעים בלימודי תלמוד קלאסיים שעוסקים במוסר, "ואז אמרתי לעצמי: 'בוא נראה אם יש עוד מה לחקור בעניין הזה'", הוא משחזר.

בין יהדות לפיזיקה

גימבל, מחברם של ספרים רבים בנושא מדע פופולרי ופילוסופיה של המדע, מספר שרצה להנגיש בכתיבתו נושא שעל פניו נשמע מורכב. ״כתבתי את הספר הזה עבור רופא העיניים שלי; יהודי מאוד חכם שמתעניין בערך בהכל. אנשים כמוהו מוכנים לדון בכל דבר, אבל הם לאו דווקא בעלי רקע טכני עמוק בנושאים. אולי כתבתי את הספר גם עבור משפחתי, שסביב שולחן הסדר לא מסכימה על שום דבר״, הוא אומר בחיוך.

הוא מספר שביקש להתרחק מכל עיסוק בטענה בדבר יתרון אינטלקטואלי שקיים באופן אינהרנטי אצל יהודים. "'המדע היהודי של איינשטיין' לא בא לטעון או להסביר את חוכמתם של יהודים, אלא עוסק בסגנונם וגורס כי בתורת היחסות באופן ספציפי יש סגנון חשיבה יהודי שאפשר למצוא באופן מובהק גם באיינשטיין, שהיה כידוע חילוני".

מה זאת אומרת סגנון חשיבה יהודי? מדע לא עוסק באמת מוחלטת?

״למדענים יש סגנון חשיבה, ואנחנו צריכים לחשוב על דתות לא רק כעל מערכת של אמיתות מסוימות שאנשים מאמינים בהן אלא גם כעל צורת חשיבה. אצל ניוטון אנחנו יכולים לראות סימנים מובהקים מאוד של פרוטסטנטיות; אצל דקארט אנחנו יכולים לראות סימנים של חשיבה קתולית. בהקדמה שלי אני מדבר על כך שהחל משנות ה־40 של המאה הקודמת אין יכולת להבין את התקדמות המדע בלי להבין את הכוחות החברתיים והתרבותיים שפעלו מסביב לקבוצת המדענים הבולטים".

ומה נחשב יהודי בסגנון החשיבה של איינשטיין בהתייחס לתורת היחסות?

״אצל איינשטיין יש מוטיב חוזר. הוא לקח שתי תיאוריות מנוגדות לכאורה להבנת תופעה פיזית, ובסופו של דבר הצליח ליישב אותן לתוך מערכת חשיבה אחת. אנחנו רואים זאת בתורת היחסות הפרטית כשהוא מסביר איך צופים שונים יחוו זמן, מרחק ומסה בצורה שונה. אנחנו רואים זאת בתורת היחסות הכללית כשהוא מתאר גרביטציה ואינרציה כשני אספקטים של אותה מערכת. וזו, אם תרצה, צורת חשיבה תלמודית. גם אם איינשטיין לא היה אדם דתי, הוא בוודאי קלט זאת מהאווירה האינטלקטואלית שבה גדל״.

אחד הנושאים המעניינים בספר עוסק בכך שצורת החשיבה הנוצרית בלמה מדענים מסוימים מלהתקרב להבנה ולקבלה של תורת היחסות, אף שעל פניו טבעי היה שהתנגדות מקצועית שכזאת תופנה דווקא כלפי תיאוריה כגון האבולוציה, שמתנגשת בצורה ישירה יותר עם כתבי הקודש.

"חשוב לציין שדרווין לא היה דתי, אלא אשתו", אומר גימבל בהתייחסו לאבי תורת האבולוציה, "אבל במקרה שלו אנחנו אכן רואים שהתוכן של התיאוריה אינו מתיישב עם עיקרי ספר 'בראשית'. עם זאת, לא קיים קונפליקט עם הדרך שבה הוא מדגים את תורתו". גימבל מוסיף שהספר אינו עוסק בהכרח באמונה עצמה, אלא "בדרך החשיבה שהיא יוצרת בקרב אנשים. ההתנגדות לאיינשטיין - החל מהנאצים בימים שקדמו למלחמת העולם השנייה ועד פיזיקאים נחשבים, בני סמכא - היא לא כלפי התכנים שהציג אלא כלפי צורת החשיבה הלכאורה מתחכמת שלו".

אם כך - עד כמה מדענים מושפעים מרעיונות רוחניים, דתיים? ״אין ספק שמדענים לומדים ממדענים אחרים", קובע גימבל, "כשאתה ניגש לבעיה, אתה מכניס לתוכה לא רק את דעותיו של המדען הבכיר, אלא גם את הרקע התרבותי שלך. אולי קיימת אצלי בעיה עם המילה 'רוחני', כי היא מרמזת על אמונה בעל־טבעי. אני מדבר על משהו גדול יותר מהסביבה התרבותית. נאמר, אם תיקח סיני והודי ומישהו מהמזרח התיכון, תקבל שלושה אנשים בעלי רקע טכני דומה, אבל כאלה שכנראה חושבים בצורה קצת אחרת זה מזה", הוא אומר.

אך אולי ההסבר לניסוח תורת היחסות על ידי יהודי אינו דווקא על דרך החיוב, אלא על דרך השלילה? וולטר אייזקסון, כותב הביוגרפיה של אלברט איינשטיין, התייחס רבות לעובדה שאיינשטיין פעל בשנת 1905, שנת התגליות הגדולה שלו, בסביבה של בידוד מדעי וללא מעמד אקדמי. הוא רק סיים את לימודיו בבית ספר יוקרתי בשווייץ ולמרות זאת לא הצליח למצוא עבודה. לאחר שקיבל אזרחות שוויצרית, עבד במשרד הפטנטים הממשלתי בברן, בזכות עזרתו של חבר.

"איינשטיין בהחלט היה אאוטסיידר כשביצע את פריצת הדרך", מוסיף גימבל, "בעבודתו החדשה לא היתה ספרייה אוניברסיטאית וגם לא היו מדענים אחרים סביבו. לדעתי, הבידוד הזה נתן לו את החופש לחשוב בדרך חתרנית או לא מקובלת, שקהילה מדעית ממוסדת אולי היתה מנסה לדכא". 

אולי יהדותו של איינשטיין היא רק חלק מהיותו אאוטסיידר? "אי אפשר להמעיט בהשפעת בידוד אקדמי על תגליות יוצאות דופן", קובע גימבל. "כשאתה פועל כמדען, אתה נמצא בקהילה עם אמונות מסוימות. מדענים הם אנשים, ואנשים נוטים להתאים את צורת החשיבה שלהם לסביבתם. יש להם אינטרס לא לקרוא תיגר על המדענים המובילים, שלרוב הגיעו למעמדם בגלל תגליות קודמות".

בהקדמה לספר טוען גימבל שלהישגיו של סנדי קופקס, זורק יהודי אגדי בבייסבול האמריקני, אין "אופי יהודי" - כלומר הוא לא משחק אחרת משחקן בייסבול מצטיין לא יהודי, בשונה מאיינשטיין, שלהישגיו יש ״אופי יהודי״ - כלומר תורת היחסות מגובשת על פי צורת חשיבה שונה משל חוקרים לא יהודים. כשאני אומר לו שההנחה שלו הרגיזה אותי, שאולי הוא, כיהודי־אמריקני מודרני, לא מסוגל לתפוס את היהודי סתם כמישהו שנלחם נגד כל הסיכויים, בדומה למתמטיקאים היהודים בבריה"מ, הוא מודה ששאלתי הוגנת. "גדלתי בפייקסוויל, אזור יהודי בפאתי בולטימור, דור שלישי באמריקה, עם הפריבילגיה העצומה של לגדול בין אנשים מבריקים בסביבה אינטלקטואלית יוצאת דופן. אני שייך לדור שבו יהדות אמריקה לא חווה שום איום. אפילו בחוגי הימין השמרני־דתי אוהבים יהודים. נוסף על כך, אמריקה עם המערכת האקדמית שלה נותנת ליהודים מבריקים פלטפורמה בלתי רגילה להצליח בה".

"אין לנו במה למרוד"

מחקרו של גימבל מוביל בהכרח לדיון על הגניוס היהודי, אותו מונח שנוי במחלוקת שמתייחס להצלחתם האינטלקטואלית של היהודים בעידן המודרני בשלל תחומים כגון מדע, היסטוריה ופילוסופיה. כשהחוקר, היהודי בעצמו, נשאל לפשר המושג, הוא משיב ש"זו שאלה שעולה כבר בתחילת המאה ה־20: מדוע יש כאן קבוצה אתנית שמתאפיינת בכל כך הרבה מוחות דגולים? אנשים חיפשו לכך הסבר ביולוגי או הסבר תרבותי. זה נושא סבוך. אני חושב שאין ספק שמדובר בקבוצה אנושית שמעניקה חשיבות עצומה ללימוד. קהילה שהיא אינסיידרית ואאוטסיידרית בעת ובעונה אחת". גימבל תולה בין היתר את השגשוג התרבותי היהודי בנכונות "לבעוט במוסכמות. ליהודים רבים שהיו אאוטסיידרים במשך תקופה ארוכה לא היה מה להפסיד. זה, לדעתי, היה מתכון לרעיונות גדולים".

ומה בנוגע ליהדות אמריקה העכשווית? אולי נוח לה מדי ואין לה במה למרוד?

״זו שאלה שנצטרך לבחון בדורות הקרובים. עוצמה אינטלקטואלית דורשת פנאי ורקע חינוכי עשיר. יהודים רבים באמריקה נמצאים בנקודה כלכלית שנותנת להם יתרון עצום. הם מרוכזים במקומות שבהם 'בטוח' לצעיר להיות חכם. יש בהחלט הבדל בין סתם עובדים טובים במערכת האקדמית לכאלה שיעשו קפיצות דרך וישנו מוסכמות. אולי באמת ליהודים אין סיבה אמיתית לשנות דברים כאן״. 

בוא ניקח הישגים לא מדעיים של יהודים, למשל הקמת אולפני הקולנוע הגדולים בהוליווד או פייסבוק. האם אתה מזהה שם אופי יהודי?

"ייתכן שיש ליהודים את היכולת לתת ערך לדברים לא מוחשיים, לקניין רוחני כמו זכויות שידור של אולפנים או פייסבוק, אף שאיני יודע אם האנשים שעשו את הדברים הללו הושפעו באיזושהי דרך מחשיבה יהודית״.

נחזור לאיינשטיין. מדוע אדם כל כך קוסמופוליטי נמשך ליהדותו?

״המעניין הוא שזה קורה לאחר שתהילתו המדעית נודעה ברבים. דווקא אחרי אישוש תורת היחסות הוא מתחיל לחוש בהתנגדות האנטישמית אליו ולחזות בתמונה יותר רחבה של צרות היהודים במזרח אירופה ובגרמניה. זה מקומם אותו ומכעיס אותו כאדם. בד בבד, הוא חווה משהו שונה ומאוד מפתיע. הוא מבחין כי הקשרים שלו עם החוקרים היהודים יותר עמוקים מאשר הקשרים שהוא מנהל עם החוקרים הלא יהודים. זה מפתיע אותו. וכל זה קורה בתקופה שבה שייכות יהודית הופכת לשאלה מרכזית כל כך בגרמניה".

לשאלתי מדוע איינשטיין נחשב לקונצנזוס בקרב יהודים, גימבל משיב ״כי איינשטיין הוא ה'קיביצר' המושלם, עם השיער המתפזר והלבוש המרושל. בצד היותו הגאון שיש להעריץ, הוא היה גם פעיל פוליטי שבעט במוסכמות. הוא פתח את הדלת לעתיד חדש; עתיד שלא מחייב אותנו להסכים עם מוסכמות העבר". 

בספר אתה מתייחס ליצר המרדני שלו ולנטייתו לגשר בין תיאוריות מנוגדות. כיצד אתה מסביר את התנגדותו למכניקת הקוונטים?

״איינשטיין עצמו התייחס לסוגיה הזאת לא מעט כי הוא הואשם על ידי חוקרים בכך שהוא, המורד הגדול, לא מוכן לקבל תגליות חדשות. אבל האופי ההסתברותי של התיאוריה היה משהו שאיינשטיין לא היה יכול לחיות איתו. הוא האמין שהמדע יביא אותנו למצב שבו נוכל לקבל תמונה מדויקת של היקום בכל נקודה בעבר או בעתיד. הסכמה עם מכניקת הקוונטים היתה ויתור על התורה הקוסמית שלו". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו