נמל מים עכורים

"אני לא חייל של הסינדיקט".

את המשפט הטעון הזה ירה לאוויר כבר לפני יותר משנתיים רב־החובל הראשי של נמל אשדוד, צבי כפיר. האיש המופקד מכוח החוק על מחלקת הים, הנחשבת לסיירת מטכ"ל של הנמל (כ־100 עובדים), אמר זאת בקור רוח, בעדות בשבועה, בבית הדין לעבודה בבאר שבע. הוא קרא לילד בשמו.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

יורד הים הוותיק כאילו רצה לומר לשופט יוסף יוספי שישב בדין בעתירת איגוד קציני הים לפסילת בחירתו לתפקיד: אני לא חבר שלהם. אני לא שייך למאפיה של הנמל. איני תומך בכנופיה ששולטת במחלקת הים ומטילה חיתתה על רבים. אני מהצד השני. אני האיש שמפריע לעסקים של כמה מחבריה. אני כמו קוץ בישבן של האנשים האלה ואת הקוץ הזה הם מנסים להוציא.

הרימון שהשליך כפיר, 62, באולם בית הדין גרם לתגובות נזעמות של נציגי האיגוד והוועד, השולטים ללא עוררין בנמל. הם נדהמו. במושגי נמל אשדוד דרוש אומץ רב לומר זאת ולרב־החובל הזה יש אותו. מי שבנו כנראה על כך שכפיר יהיה טרף קל בבית המשפט, לא האמינו שזה קורה להם.

רב־חובל הנמל השיב אש, הסתער, ניסה בדרכו להסביר לבריונים שיש חוק ויש כללי מינהל תקין. שעליהם לציית להם. הוא לא הצליח. הם המשיכו למרר את חייו, כירסמו בכוחו, גייסו לעזרתם את ההנהלה החלשה ואילצו אותו לפני כחודשיים לעתור למבקר המדינה.

"אינני בקי ברזי רזיהן של הגדרות המונחים המשפטיים שחיתות או חשיפת מעשי שחיתות, כפי שהגדרות אלה נוהגות אצל משרד המבקר", כתב פרקליטו עו"ד דן סלע לנציב תלונות הציבור במשרד המבקר, "אבל בטוחני שלפחות מבחינה ערכית נורמטיבית לא ייתכנו הבדלים גדולים בין משרדיכם לבין מר כפיר - הבדלים בראיית התנהלות כזו או אחרת, באם היא קלוקלת ועולה עד כדי שחיתות".

הפנייה הזו, שהציגה עובדות קשות ותיארה מצבים של סיכון חיי אדם בנמל, נבדקה, נענתה זמנית ופיטוריו של כפיר סוכלו. עוד נרחיב עליה ועל ניסיונות אחרים לערוף את ראשו ולהפחיד עד מרכזי מטעמו. עוד נרחיב בסיפור ההתנכלות בכתבה נפרדת, אבל לא לפני שנערוך כאן היכרות עם אויב אחר של הוועד והאיגוד, יובל כהן: חובל בהכשרתו שמועסק כמלח באחת הגוררות בנמל ושתלונה שלו על הטבעת סירת דיג פרטית, נכללת בתלונת כפיר למבקר המדינה.

נעשה זאת לא לפני שנקרע חלון קטן ל"טיפול" שמקבל כהן, 52, כבר כמה שנים משום שאינו מיישר קו עם ההנהלה החלשה; משום שאינו חייל עיוור וצייתן של הוועד; משום שחטא בהגשת עזרה למבקר הפנימי לשעבר. זה מעשה בלתי נסלח שמשלמים עליו בנמל מחיר יקר. הוא שילם ועדיין משלם אותו. 

"מה, צריך לשבור לו את הרגליים?", חובל אפרים וינר

שלוש אזהרות ברורות  

קצה החוט בסיפור הוא תאונה ימית שהתרחשה בנמל אשדוד באחד מימי שבת של יולי 2008, סמוך לשעה תשע בבוקר. באותו הזמן עסקה ספינת הגרר "דלילה" בפיקוד חובל אפרים וינר בדחיפת חרטום של אוניית מטען, כאשר זרם המדחף שלה איים להציף סירת דיג פרטית, "מעיין" שמה, שעגנה סמוך לרציף. הסירה היתה מרוחקת עשרות מטרים בלבד מהגוררת ועלה חשש שהיא תתהפך ותטבע. 

מי שזיהה את הסכנה היה רב־חובל אופיר בר, ששהה על גשר הפיקוד של גוררת אחרת, "געש" שמה, שסייעה גם היא לאוניית המטען להיצמד לרציף. בר עקב יחד עם יובל כהן וימאי נוסף אחרי זרמי המים, ניסה למנוע את התאונה ולפחות שלוש פעמים פנה לווינר ברשת הקשר והזהיר אותו בצורה ברורה מהסכנה. הוא נהג באחריות המתבקשת.

וינר בחר להתעלם. הגוררת שבפיקודו המשיכה לתמרן את המים שוב ושוב לעבר הסירה המתנדנדת, כאשר עד ראייה אחד לפחות התרשם כי מישהו כאילו נהנה מכך. התרשם והעלה זאת על הכתב.

דקות ספורות אחרי שווינר קיבל את ההתרעה השלישית החלה הסירה לנטות על צידה, זרמי המים הציפו אותה והיא התהפכה ושקעה. למחרת דיווח כהן להנהלת הנמל על האירוע, וכך נהגו גם רב־חובל בר ועד הראייה השלישי.

כל אחד מהם עשה זאת בנפרד, כי הגיע למסקנה שזו חובתו המקצועית. אבל כהן הלך צעד אחד קדימה: הוא הביא בחשבון טענה אפשרית של וינר כי פעל על פי הנחיית הנתב, וכתב לנציגי ההנהלה בין היתר: 

"גם אם הנתב אמר לדחוף בכל הכוח, הרי שמחובל גוררת אחראי מצופה למנוע תאונות ימיות כפי שאירע פעמים רבות בעבר כאשר בגשר הפיקוד של הגוררות ניצבו קצינים ימיים. כאיש ים וכאדם, כואב לי שכך מקפחים פרנסה של דייג".

החשוד הגיע לקלטות

שעות ספורות חלפו עד שמישהו המתיק באוזנו של וינר את הסוד: יובל כהן התלונן עליך. וינר הופתע: כהן? יובל? המלח שאני וחברי האיגוד דופקים שנים בעבודה ומונעים את קידומו? הוא, יובל, קיבל פתאום ביצים ועשה את זה?

ההפתעה היתה גדולה ווינר נתן לה ביטוי בשיחה שקיים עם רב־חובל בר לפני שידע שגם בר התלונן נגדו: "אתה יודע", הוא אמר לו, "אני לא יודע איך הגענו למצב כזה שיובל כהן כותב מכתב ולא פוחד ממני... מה, הוא לא יודע שכל מקרה גורר תגובה? לא מספיק זיינו אותו בתחת... מה, צריך לשבור לו את הרגליים?"

רב־חובל בר התרשם שמדובר באיום רציני ודיווח לכהן על השיחה. האחרון פירש את הדברים כאיום ממשי לפגוע בו ובהנחיית בכיר בהנהלה החליט להתלונן במשטרה. וינר מצידו נערך לאפשרות הזאת: הוא הניח ידו על קלטות מערכת הקשר שבהן תועדו גם השיחות והאזהרות של בר (שאמורות להישמר בכספת ההנהלה ולא להימצא בידי החשוד), שוחח עם אנשי ועד ומקורבים אליו, ובהם הנתב, וטען באוזני מקורבים: הכל עלילה. לא היו דברים מעולם.

בנוסף, טילפן אל רב־חובל בר ודרש ממנו להכין מכתב שבו הוא מכחיש את הטענות של כהן.

בר הופתע מהדרישה הזאת. "מה קרה", שאל את וינר, וזה השיב: "עכשיו הכל בסדר... עכשיו אני נותן מכה... עדיף שתגיד שכל מה שכתוב שם זה שקר... אני לקחתי את הקלטות והסיפור לא יעבור בשקט... אני מבקש שתכתוב 'הייתי נוכח בגשר, לא אמרתי אף מילה, זה שקרי, זו המילה... 'אומרים לי שהיית שותף למכתב של יובל, אז תכתוב שלא היית... בבקשה תכתוב שלא היתה לך כל נגיעה למכתב".

לשון אחרת: וינר דרש מבר להעלות גירסה שקרית על הנייר ולסייע לו למרוח את הנושא. מה הוא לא הביא בחשבון? שרב־חובל בר ידחה את הבקשה.

יתרה מזאת: בר התייצב במשטרה לבקשתה, סיפר מה קרה באמת ורמז מדוע חשד שמורחים את הבדיקה. לדבריו, המתין שחוקר הביטוח יבוא לתשאל אותו, אבל זה לא הגיע אליו. "בתור קברניט", הסביר לאיש המשטרה אחרי ששיתף פעולה גם עם מבקר הנמל, "חלה עלי חובת דיווח ואפרים וינר ידע זאת. לכן ביצע אלי את שיחת הטלפון ביום ראשון כשהוא כבר שמע ממני שיובל שלח תלונה בשבת". 

ועוד העיד: "וינר ביקש שאשקר ואכתוב שלא הערתי לו על כך בנוגע לסכנת התהפכות ספינת הדיג ושכל מכתבו של יובל מבוסס על שקרים... שכדאי לי לעשות זאת. בשיחה זו גם אני חשתי מאוים. בנוסף הוא אמר לי: 'יובל כהן מפרפר ברשת ואני הולך לתת לו מכה'".

קראת את התלונה של כהן, שאל חוקר המשטרה, ובר השיב: "קראתי. כל העובדות נכונות".

- על פי התרשמותך, האיום הוא פיזי או קשור למעמדו של וינר בנמל כחבר ועד מחלקת הים?

"אני חושש שהוא ישתמש בדרך פיזית לפגוע ביובל. אני לא פוסל זאת. לעניין פגיעה ביובל, הוא כבר פגע ואמר שיפגע בהמשך".

יובל כהן. צילום: יהושע יוסף

"מעולם לא איימתי"

פעמיים נחקר אפרים וינר במשטרה תחת אזהרה, כחשוד באיומים, והכחיש את המעשים המיוחסים לו. "אני מבין את החשד נגדי", אמר בפתח החקירה הראשונה, "וחס וחלילה, מעולם לא איימתי". לדבריו, הוא לא מדבר עם כהן תקופה ארוכה, אבל אין ביניהם סכסוך. בעניין האירוע עם הסירה, אמר, היתה חקירה של הנמל ומשרד התחבורה ולא מצאו דופי בהתנהגותו.

בתגובה לעדות החד־משמעית של רב־חובל בר אמר: "מעולם לא איימתי על אף אחד ולא התכוונתי לאיים. עצם היותי פה זה בושה בשבילי. אני לא זוכר במדויק מה אמרתי... מה שאני יכול להגיד בוודאות זה על בסיס מקצועי בלבד... צורת הדיבור שלי תואמת את התרבות הארגונית שאני עובד בה... דיברתי באופן חופשי ליד אופיר בר שהוא חבר לעבודה".

חוקר המשטרה סיפר לחשוד כי גם המבקר הפנימי דאז, שי רוזנשטוק, העיד כי הוא איים בפניו, באירוע אחר, על יובל: "אמרת לו", לדברי המבקר, 'יובל כהן' ועשית תנועה של ירייה עם היד. מה יש לך לומר על כך?" 

וינר: "הכל קנוניה... יש חברות בין המבקר, ליובל ולבר.... אני חבר ועד והם מנסים להכפיש אותי במישור הפלילי".

מדוע נזקק בכלל וינר לתצהיר של רב־חובל בר, אם ועדת בדיקה טיהרה אותו ויש לו סיכום של הנתב והחוקר? גרסתו במשטרה: "אני מכין תביעת דיבה נגד יובל ורוצה לחזק את התיק".

תביעת הדיבה לא הוגשה ואפילו לא נשלח איום במכתב דיבה, כמקובל במקומותינו. מה כן קרה?

1. ה"חקירה" הפנימית של פרשת הטבעת הסירה נמרחה ווינר יצא ממנה בשלום. הנימוק: אפילו הוזהר (והוא הוזהר כפי שמאשר גורם בכיר בנמל שהיה בסוד האירוע), היה עליו לפעול רק על פי הוראות הנתב. מה קרה לנתב, חבר קרוב של אחד מבכירי האיגוד, שמיהר להגן על וינר? אותו כן הישעו? התשובה שלילית. 

2. פרשת האיומים במישור הפלילי לא הניבה תוצאות. המתלונן ופרקליטיו, שניסו לברר מה עלה בגורל התיק, לא קיבלו תשובה. עוד תיק של איומים נקבר בתחנת משטרה בישראל?

3. פרשת האיומים מצד וינר על כהן במישור המשמעתי, הסתיימה בהטלת קנס בגובה של 2,300 שקלים. מי ניסה לחלץ את וינר אפילו מהעונש המגוחך הזה? חבר ועדת המשמעת, אבי לוי, יו"ר איגוד קציני הים.

לוי התנגד להרשעה ולעונש, בין היתר בתירוצים הבאים: "לא היתה עבירת משמעת, היתה כוונה להכשיל את וינר, אנו נמצאים בנמל ולא במשרד החינוך, כשמנכ"ל הנמל אומר לנו אתם בהסתדרות מאפיה וצריך לחסל אחד אחד, לא ראיתי בזה איום. זו השפה הרגילה ולא חשבתי שווינר לא בסדר".

4. מה קרה עם הבעלים של ספינת הדיג, משה ונונו, שהגיש תביעה כספית נגד המדינה? שילמו לו פיצויים כבדים. איך זה מסתדר עם הגירסה של חברת נמל אשדוד, שהגוררת בפיקוד וינר נהגה כשורה ועל פי התקנות?

בכיר בנמל צוחק: "זה לא מסתדר, אתם צודקים. היו מי שחששו בהנהלה מבירור האמת ובשלב מוקדם יחסית של ההליך המשפטי, כשהיה ברור שפרקליטי התובע יטענו שהפגיעה נעשתה במזיד או תוך רשלנות נוראה, יעלו לעדות את יובל כהן. כאן היתה בעיה לנמל ובמסגרת הליך בוררות, שאסור לפרסם את השורה התחתונה בו, נפתח הארנק הציבורי והמדינה שילמה כסף רב". 

שאלנו עוד שאלה מטרידה: האם נאמרה תודה ליובל כהן?

שוב צחוק גדול: "השתגעתם, העמידו אותו לדין בעבירה של חריגה מנוהל הגשת תלונה. ממש כך. תאמינו או לא - הרשיעו אותו וגזרו עליו עונש של אזהרה. התחילו לתפור לו תיקים כדי להכשילו במכרזים. הוא לא חברתי, טענו ברצינות, הוא לא מתאים לפקד על גוררת".

הסתרת מידע מהמשטרה 

גורם יודע סוד, המכיר היטב את מעללי איגוד קציני הים, אמר לנו השבוע: "אותי הסיפור של הקצין וינר והחיפוי עליו מגבוה לא הפתיע. תבדקו מה קרה איתו לפני כמה שנים, כשרישיונו נשלל ממנו, ותבינו שחוקי הג'ונגל שולטים בנמל. שהוא בחזקת עוף מוגן.

בדקנו ומצאנו: סמוך לפרשת הסירה, בתקופה שבה נשלל רישיונו בידי המשטרה ומשרד התחבורה, פשטה בנמל השמועה שווינר נוהג ברכבו הפרטי מיסוד המעלה, שם הוא מתגורר, עד לנמל ובנמל עצמו בזמן פסילה. 

יום אחד, כשווינר הגיע לעבודה ושוטט עם רכבו ליד אחד המשרדים, עצר אותו קצין הביטחון, ביקש ממנו רישיון ואימת את המידע והשמועות בנמל: קברניט הגוררת נוהג בזמן פסילה. וינר נתפס "על חם" והיה בצרות.

על פי החוק, היתה צריכה ההנהלה לדווח על העבירה הפלילית החמורה למשטרה כדי שזו תחקור אותו, תגבה עדות ותעמיד אותו לדין פלילי. אלא שסמנכ"ל כוח אדם, עובדיה כהן ואחרים לא טרחו לדווח לה על עבריין התנועה הזה ועל הודאתו. במקום זאת הם הורו על נקיטת הליך משמעת פנימי שבסיומו העניקו ליקירם מתנה: קנס בסך 2,000 שקלים. על הכרעת הדין חתומים רמ"ח ים דאז, יעקב צמח, ויו"ר ועד קציני הים, סבג משה. 

מגלגל עיניים, יו"ר הוועדים אלון חסן. צילום: נאור תקשורת

פגישה לילית עם חסן

כשזה עולם המושגים של ההנהלה והוועדים השונים, רק טבעי היה שמאז פרשת הסירה יחפשו המנוולים את ראשו של יובל כהן. ודאי כשהם ערים לכך שתיקו האישי נקי ושבשבע שנות עבודתו בנמל לא הוגשה נגדו אפילו תלונה אחת.

טבעי היה שהם ימררו את חייו בשתי דרכים: אחת, הגשת תלונות חסרות שחר נגדו במישור המשמעתי, כדי לתפור לו תיק ולפגוע בשמו הטוב; שנייה, סיכול בחירתו במכרז לתפקיד חובל גוררת, בהסתמך על אותן תלונות ו"הרשעות" חסרות בשר...

כך, לדוגמה, חודשים ספורים אחרי הגשת התלונה נגד וינר, כשיובל כהן ניגש למכרז לתפקיד חובל גוררת, הוא מצא מולו בוועדת המכרזים את יו"ר האיגוד, אבי לוי. זה האיש הניטרלי, נטול חשבונות, שיכריע במכרז? כמובן שלא. לכן מי שהיה שופט בית הדין לעבודה, מיכאל שפיצר, קיבל את עתירת כהן והורה להחליף את אבי לוי. הוועדה הוחלפה, המכרז התנהל מחדש, אבל רוח איגוד הקצינים שלטה גם הפעם: כהן לא נבחר חרף הרזומה המקצועי שלו.

מי כן נבחר? בנו של רב־חובל בדימוס ובנו של חבר ועד, שכישוריהם נפלו מאלה של כהן. מה היו התירוצים לאי בחירת האחרון? אחד, שהוא לא מקובל חברתית; שני - הרשעתו בהגשת התלונה בעניין הסירה שלא על פי הנהלים...

הסיפור הקפקאי הזה הלך והתפתח בשנת 2009 כאשר הוגשו נגדו עוד חמש תלונות ברמה הזאת, והכתובת היתה על הקיר: אתה מסומן, אתה מחוסל, אין לך סיכוי להתקדם במכרז. כהן קרא את הכתובת, הבין מה עוד הם מסוגלים לעולל לו ובעזרת עוה"ד אליעד שרגא, ברק כלב וצרויה־מידד לוזון מהתנועה לאיכות השלטון, עתר לבית הדין לעבודה. תמצית בקשותיו: צווים וסעדים שיאלצו את הנהלת הנמל לבטל את הליכי המשמעת נגדו ואת הרשעותיו. למחוק אותם לגמרי.

להנהלת הנמל היתה סיבה לחשוש מהעתירה, ולכן מצא את עצמו יובל כהן תחת לחצים כבדים של הסמנכ"ל, עובדיה כהן. האחרון ביקש ממנו בכל לשון של בקשה לסגת מההליך המשפטי, וכך גם אחרים. אחד מהם היה יו"ר הוועדים אלון חסן, שיום אחד לקראת חצות הגיע לגוררת שבה עבד כהן, ישב איתו שלוש שעות ולחץ עליו לחזור בו. הוא הבטיח שיהיה בסדר, שיפתח איתו דף חדש, שהכל יבוא על מקומו בשלום.

כהן היסס ונענה סופית רק אחרי שב־2010 התמנה רב־חובל נמל חדש, צבי כפיר, ונתן לו את מילתו. הפשרה שהושגה בין התנועה לאיכות השלטון להנהלת הנמל וקיבלה תוקף של פסק דין: כהן מושך את התביעה והנמל מושך מתיקו את התלונות, ההרשעות ונספחיהן. בנוסף, מחזירים לו את עיקר כספי הקנסות במקרים שבהם נקנס.

הכספים אכן הוחזרו לו, אבל יתר ההבטחות התאיידו. למעט כפיר, שניסה לעזור והתייצב להגנתו, כל האחרים היפנו לו גב. כשפנה לחסן וביקש שיעמוד במילתו, גילגל חסן עיניים ובתנועת ידיים הסביר לו שאינו יודע על מה הוא מדבר. מה הוא בכלל רוצה ממנו.

"כלב מסריח"  

חבול ומוכה המשיך יובל כהן בעבודתו, כשהוא מאמין שבשנת 2012, במכרז נוסף לחמש משרות של חובל גוררת, הוא בכל זאת ייבחר. האמין וספג סטירה נוספת: לקראת המכרז הוגשו נגדו עוד שתי תלונות, כלומר בתיק שלא נוקה היו עכשיו שמונה, והיה ברור ששוב מכשילים אותו. על כל צרה שלא תבוא דאגה יד אלמונית לצלם כל אחת מהתלונות שש פעמים - כלומר, מעכשיו היו כבר בתיק האישי שלו 48 תלונות כביכול!!!

מה הפלא שאחד מחברי הוועדה, הסמנכ"ל אלדד וקסמן, אמר לרב־חובל כפיר, ששימש משקיף בוועדה: "איך אני יכול לתמוך במתמודד שיש נגדו 48 תלונות משמעת?" מה הפלא שניסו להציב בוועדה כנציג העובדים את אפרים וינר, אותו ולא אחר, ורק בגין התנגדות של כהן החליפו אותו בנציג אחר של הארגון, אפרים מרקוביץ? 

והעיקר, איך קרה שאחד המשקיפים היה רב־חובל גוררת, דן גור, שבין היתר נהג להקניט אותו, כינה אותו "כלב" ושידרג את הכינוי ל"כלב מסריח"?

אין פלא והתוצאה בהתאם: הוא שוב לא נבחר, עתר לביה"ד לעבודה ומצא אוזן קשבת אצל השופט אילן סופר. כבודו לא הבין מה חיפש גור בוועדה, קבע כי הנציג האחר של העובדים, מרקוביץ, הסתמך דווקא עליו בלי לבדוק חוות דעת אחרות, ופסל את המכרז. החלטתו: יש להקים ועדת מכרזים חדשה.

כהן חזר אפוא לנקודת ההתחלה ועתר באחרונה למינוי ועדת מכרזים חיצונית, בלתי תלויה, בפיקוח שופט. הוא לא מאמין בהנהלת הנמל. הוא מאמין בבית המשפט. תחנת הצדק הזו היא התקווה האחרונה שלו. 

*   *   *

תזכורת מפסק דין: "קשרים ללא קשר לכישורים"

אלימות מילולית, איומים, מעשי מירמה ומכרזים תפורים הפכו לאחד מכרטיס הביקור של חלק מהאנשים השולטים בנמל אשדוד. הוועד בראשות אלון חסן הוא המחליט, הוא הקובע, הוא זה שמושך בחוטי קידום עובדים או פגיעה בהם. יובל כהן אינו קורבן יחיד.

פסק דין מלפני 10 חודשים של שופט ביה"ד לעבודה בבאר שבע, אילן סופר, מאפשר הצצה לנמל החולה באמצעות סיפור שגיבוריו הם יו"ר הדירקטוריון לשעבר, יעקב רז, והמנכ"ל הפורש, יהושע סגיס. באיחור של שנים השניים פרשו. 

לטענת הסמנכ"ל לשעבר למחשוב, יצחק בלומנטל, ידעו השניים כי יו"ר הוועד אלון חסן רואה בו גורם בלתי רצוי וכי כבר ב־2005 פעל להדחתו מתפקיד סמנכ"ל משאבי אנוש. ב־2011 הוא שוב סומן כבלתי רצוי והפעם נשלח הביתה. 

לטענת בלומנטל, הדבר נעשה באמצעות דיווחים מטעים לדירקטוריון ופגישות שכנוע איתו. בפגישות האלה הסבירו לו השניים כי בודק חיצוני המליץ על שינוי ארגוני שבמסגרתו תפקיד הסמנכ"ל למחשוב יתבטל. כלומר עליך ללכת הביתה. 

בלומנטל האמין להם ופרש בשקט. רק כעבור זמן הוא הבין שרימו אותו ועתר להחזירו לעבודה. עתירתו התקבלה לא לפני שהשופט קבע כי סגיס ורז היטעו אותו; לא לפני שהוא הזכיר פסק דין אחר בחתימתו משנת 2004.

פסק הדין הזה עוסק במכרז ל־30 משרות נחשקות של מנהלי עבודה "אחרי שבמשך שנים", לשון השופט, "הן אוישו באמצעות קשרים וללא קשר לכישורים". מי היה חבר בוועדת המכרזים שביקש לפסול בדיעבד את תוצאות המכרז הזה? אלון חסן. מי בחר לא להעיד אמת באותה פרשה? אלון חסן. על מי נמתחה ביקורת קשה בהכרעת הדין ההיא? על אלון חסן.

מי היום מכהן כממלא מקום מנכ"ל החברה? העותר המנצח בלומנטל. אבל גם הוא וההנהלה בראשותו, נכון לעכשיו, אינם מחוללים בנמל מהפך אמיתי. 

*   *   *

תגובות

ההנהלה: לא היה ולא נברא

בתשובה לשאלות שהצגנו לחברת נמל אשדוד, מכחישה ההנהלה תפירת תיקים משמעתיים ליובל כהן בניסיון למנוע את בחירתו במכרז לתפקיד חובל. "הדברים לא היו ולא נבראו", כותב לנו דובר ההנהלה, "הליכי המשמעת בחברה ננקטים מטעמים ענייניים, בהתאם למערכת הסכמים ונהלים, ולא באופן שרירותי, כדי לרפד את תיקיהם האישיים של עובדים בחברה".

ההנהלה דוחה את הטענה שיש סמיכות זמנים מחשידה, כטענת התנועה לאיכות השלטון, המלווה מקרוב את הפרשה, לבין גילוי הסיוע שהגיש כהן למבקר הנמל לשעבר והתלונות המשמעתיות נגדו. החברה מכחישה גם כי הסמנכ"ל אלדד וקסמן, שהבטיח לתמוך בבחירת כהן, אמר לרב־חובל כפיר: "איך אני יכול לבחור ביובל כהן אם יש לו 48 תיקים משמעתיים?"

"הדברים הנטענים שקריים", כותב הדובר, "חברת הנמל רשאית ואף חייבת לבחור את המועמד המתאים ביותר למשרה במסגרת הליכי מכרז ורשאית להתחשב בהליכי משמעת בכפוף לנהלים המחייבים בעניין".

בעניין אי כיבוד הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין שבמסגרתו התחייבה החברה להוציא מתיקו של כהן מכתבי תלונה ששוכפלו והפכו פתאום לעשרות - טוענת החברה: הדבר נבע "מטעות משרדית", ובכל מקרה הטעות לא השפיעה על תוצאות המכרז.

בעניין העדפת בנים של בכירים בנמל על פני כהן, אף שכישוריו טובים מהם, ובעניין הדברים המיוחסים לאלדד וקסמן - טוענת החברה: חילופי הדברים הנטענים אינם אמת. רב־חובל לסקר פרש כבר לפני יותר מעשור מעבודתו. הבחירה לאיוש המשרה נעשתה מטעמים ענייניים בלבד.

הצגנו שאלה נוספת: מדוע הנהלת הנמל לא העבירה למשטרה את תיק הנהיגה בזמן פסילה של חובל וינר והאם נכון שפרץ ויכוח בנושא הזה בין חברי הנהלה, והסמנכ"ל עובדיה כהן הכריע נגד הכנסת המשטרה לתמונה?

התשובה: "לא היה כל ויכוח בין חברי ההנהלה בנושא. הליכי המשמעת הינם הליכים פנימיים אשר אינם חשופים לציבור בגין חובת ההגנה על צנעת הפרט של העובדים, ובכלל זה החלטות החברה לפנות לרשויות החוק או לא". במילים אחרות: לא קיבלנו תשובה לשאלה מדוע הוסתר המידע הפלילי מהמשטרה.

רב־חובל כפיר סירב להגיב והיפנה אותנו לדובר הנמל. יובל כהן סירב גם הוא להגיב והיפנה אותנו אל שתי פרקליטותיו, עו"ד ד"ר אורה ברגיל ועו"ד ד"ר פנינה בכר.

בהכנת הידיעה השתתפו מרדכי גילת, מיכל שבת ועוזי דיין

motig@israelhayom.co.il    |    uzid@israelhayom.co.il     |     michals@israelhayom.co.il טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו