האם שולה זקן מבינה כעת מיהו אולמרט

רק זה היה חסר עכשיו לאהוד אולמרט: שחודשיים־שלושה לפני מתן הכרעת הדין בשני משפטיו הפליליים, אחד בערעור המדינה בירושלים על זיכויו בפרשת ראשונטורס־טלנסקי ושני בפרשת הולילנד, תתפרץ שולה זקן במסיבה של איש עסקים ותטיח לעברו: "מכרת אותי". שתאמר לו שכל מה שהיא עשתה, היא למדה ממנו.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

רוצה לומר: אם קיבלתי שלמונים מעד המדינה, שמואל דכנר, כטענת התביעה, למדתי זאת ממך, אדוני ראש הממשלה לשעבר. אתה המורה שלי. כשאתה טוען בעצם במשפט הולילנד שאני מושחתת ולא העדתי אמת בעניין הכספים שעד המדינה העביר לי ולך, כטענת המדינה, אתה מוכר אותי. אתה שוכח את חלקך בפרשה.

אלה דברים קשים, שזקן אוצרת בבטנה זמן רב, והם מקבלים משנה תוקף בהחלטת בנה נדב השבוע לשבור שתיקה ממושכת. להטיח באולמרט בפייסבוק "תתבייש לך" ולאיים שההמשך עוד יבוא.

זקן היא צדיקה קטנה, בדיוק כמו המורה שלה, אבל היא פגועה קשות מהבוס שלה. היא שירתה אותו בנאמנות, היא היתה אשת סודו, היא ניהלה את חשבונות הבנק שלו על פי הוראותיו; היא גייסה לטובתו כספים לפריימריז ועסקה באיסוף תרומות - היא לא ביצעה פעולות, אישרה במשפט, שלא היו על דעתו.

והנה פתאום מתנער ממנה הבוס לשעבר כאילו הם לא היו מתואמים בכל נושא ונושא עד הפרט האחרון. אני זה אני והיא זו היא. לעדות שלו צריך להאמין, לעדות שלה (בעניין 100 אלף השקלים שקיבלה מדכנר ושלטענתה 60 אלף מהם לא היו מיועדים אליה), לא. היא קיבלה את כל הכסף לצרכיה, טוען הבוס לשעבר, היא הפושעת.

אז עכשיו זקן כועסת עליו, מתפוצצת ממש, אבל מריב הנוכלים הזה אסור עדיין להסיק כי פרקליטה, עו"ד עופר ברטל, יפתיע את הציבור בעוד ארבעה ימים. ברטל יישא אז את נאום ההגנה של זקן לטענות התביעה ולטענות אולמרט, יגן על הלקוחה שלו וינסה לצמצם נזקים.

בנאום הזה, נשמיע כאן צפירת הרגעה, לא צפויה רעידת אדמה. סיבה אחת: ברטל איחר את הרכבת ולא באשמתו. שנייה: ידיו קשורות וכך גם חרצובות לשונו. זקן עדיין שבויה של אולמרט. היא לא תתיר לו לעשות את המתבקש ממצבה.

מצב הרוח של אולמרט 

למרות זאת, אולמרט שרוי בחודשיים האחרונים במצב רוח קשה. אמנם הוא מגיח מעת לעת לתקשורת, כאילו לא מדובר בעבריין שכבר הורשע בארבע פרשיות חמורות של הפרת אמונים (תיק מרכז ההשקעות), ומשמיע את קולו לאומה. אמנם הוא מנסה לשדר עסקים כרגיל ולהבטיח לכולם שייחלץ גם מהתיק הזה. אבל זה כבר לא זה. מי שמכירים אותו מקרוב אומרים שהוא כבוי משהו, מדוכדך, נראה מודאג עוד הרבה לפני שקטטת העבריינים בינו לבין זקן פרצה השבוע החוצה.

למצב הרוח הזה של אולמרט, כמו למצב הרוח של זקן, יש לכאורה כמה סיבות אפשריות: 

1. שניהם מודאגים ודאי מהאפשרות שיורשעו בקבלת שוחד. הרשעה בתיק הזה משמעותה אחת: ישיבה בכלא. 

2. שניהם מודאגים ודאי מהדברים שייכתבו על מעשיהם, התנהגותם, אמינותם, שינוי הגרסאות שלהם - תהא ההכרעה אשר תהא. מה שנחשף בחקירתם במשטרה ובחקירה הנגדית בבית המשפט, מציג את ישראל כמדינת עולם שלישי. מביך ממש. נאשם מספר 8 היה כאן ראש הממשלה?

3. שניהם מבינים ודאי שהתביעה הצליחה להוכיח כי עד המדינה מטעמה, בגרעין הקשה של הסיפור, לא חלם חלומות. הגרעין הזה אומת במהלך המשפט וגרם לכל הנאשמים להזיע. המסמכים שנתפסו במשרדיהם מדברים לכאורה בעד עצמם.

4. המתח שבו שרוי אולמרט יכול לנבוע משתי סיבות נוספות: 

אחת, חששו מהאישום בקבלת שוחד בגובה של כחצי מיליון שקלים מדכנר, כך התביעה, לטובת אחיו יוסי שברח לניו יורק בגין חובות לשוק האפור (פרקליטי אהוד טוענים שלא ביקש ולא ידע על המתת הזו); שנייה, חששו מהכרעת הדין הקרובה בערעור המדינה לביהמ"ש העליון על זיכויו בפרשיות ראשונטורס וטלנסקי. 

ההכרעה בעליון בשתי הפרשיות האחרונות נסחבת ונסחבת וארחיב על כך בהמשך. היא מצדיקה קטע תזכורת נפרד. 

מסמך הסוואת השוחד

לאולמרט ולנאשמים האחרים בתיק הולילנד היה כאמור עניין רב מראשית המשפט להפוך את עד המדינה המנוח, שמואל דכנר, לבלתי אמין לחלוטין. הם ירו בו בכל כלי אפשרי.

זה לא צלח כפי שמלמד בין היתר מסמך מדהים שכותרתו ת/155, שהתקבל כראיה. לטענת התביעה המסמך מקרין על אמינות עד המדינה בשאלת המפתח: האם נתן או לא נתן מיליוני שקלים שוחד מטעם היזם של הפרויקט, הלל צ'רני? 

המסמך הזה נתפס בידי המשטרה בקלסר בעלי המניות במשרדי הולילנד תיירות ומבחינת הנאשמים היה קשה ודאי לעיכול. מדובר בנייר עבודה שאליו צורפו שלושה מכתבים של עד המדינה לצ'רני (נאשם 1 הנחשב לנאשם המרכזי בפרשה), שהוכנו בשלהי 2001. על פי עדות דכנר, מדובר בניירת שנועדה להלבנת תשלומי שוחד שונים בסכום מצטבר של 2.8 מיליוני שקלים.

דכנר היה כאן השליח לדבר עבירה, האיש שעסק מטעם צ'רני במתן השלמונים במיליוני השקלים, לצורך הגדלת וזירוז הפרויקט. הפרקליטות מתארת בסיכומיה את המכתבים האלה כך: "מדובר במסמך המשמש מקרא של ממש לדרכים המושחתות שבהן פעלו צ'רני ודכנר על מנת להסוות את תשלומי השוחד".

השופט דוד רוזן, היושב בדין, הבין היטב איזו חבית חומר נפץ הונחה על שולחנו, ובמהלך החקירה הנגדית של צ'רני (בידי נציג התביעה, עו"ד יוני תדמור) שאל את הנאשם: "מה אתה אומר על ההצעה של דכנר, שכותב לך את הדברים שהוא כל הזמן העיד עליהם בצורה מפורשת, שנתנו כספים לשוחד... אם זה נכון, כל גילום המס הזה אין לו הסבר אחר אלא שוחד, אלא אם יש לך הסבר אחר שכל המסמך הוא עורבא פרח".

צ'רני התקשה לספק לכבודו הסבר משכנע ורוזן נקט צעד חריג: אף שהדבר אינו מקובל במשפטים, ודאי לא בחקירה נגדית, אמר, הוא מוכן לאפשר לו לעיין במסמך הזה בבית במשך יומיים "ולתת לי תשובה מוסברת... השאלה אינה שאלה של מה בכך. זו הגירסה של דכנר והיא מאוד קשה".

חלפו יומיים, צ'רני חזר אל דוכן העדים, ותשובה של ממש להפרכת תוכן המסמך ועדות דכנר - אין. 

אחרי שאישר שקרא בשעתו את המסמך, אחרי שהביע פליאה איך הוא הגיע לקלסר שבו מצאה אותו המשטרה, אמר: "אני לא חושב שאנחנו רוצים היום להיכנס למסמך הזה". אמר וסתם ובשתיקתו כאילו אישר: תפסתם אותי. אין לי הסבר. אני בבעיה גדולה.

הסחבת של גרוניס

אני חוזר היום אל ערעור המדינה בתיקי ראשונטורס, בפרשת מעטפות הכסף שקיבל אולמרט בסתר מטלנסקי, ובעניין העונש המגוחך שנגזר על ראש הממשלה לשעבר בארבע פרשיות חמורות של הפרת אמונים בתיקי מרכז ההשקעות: אפילו לא חודש מאסר אחד בעבודות שירות. כלום. 

אני חוזר אל הערעורים בתיק הזה כי חלפו כבר 16 חודשים מאז הגשת הערעור ועוד כמעט שמונה חודשים מיום שמיעתו, ועדיין אין מועד להכרעת הדין בפרשיות האלה. שמונה חודשים ועדיין התשובה שמקבלים נציגי התקשורת, חוזרת על עצמה: הכרעת הדין בכתיבה, בכתיבה ושוב בכתיבה.

כתבתי כאן לפני חודשיים שמתרוצצת כבר בדיחה שהשופט דוד רוזן, ששמע לבדו את עדויות 13 הנאשמים ועשרות עדי התביעה וההגנה, עוד יסיים את כתיבת הכרעת הדין שלו לפני שחמשת שופטי הערעור בעליון, בראשות הנשיא אשר גרוניס, יסיימו לכתוב את הכרעתם. שהוא יקדים אותם.

כתבתי ולא האמנתי, ועכשיו מזכירים לי קוראים שהבדיחה הזאת עוד תגשים את עצמה. אז נכון, השופט רוזן שמע רק את המשפט הזה, בעוד השופטים בעליון שמעו ושומעים תיקים רבים אחרים. אז נכון, הם מוצפים בעבודה ואת הנשיא גרוניס קשה להציג כמי שאינו עובד מסביב לשעון.

ובכל זאת: כבודם אמורים להכריע בערעור ואינם ממהרים לעשות זאת. הם קיבלו לידיהם חומר לעוס היטב; הם הקדישו יום אחד לשמיעת טענות הצדדים בפניהם; הם לא נקראים כאן לפסוק הלכות חדשות ולבחון סוגיות משפטיות מורכבות ומסובכות. הם אמורים לפסוק בשאלות הפשוטות הבאות:

א. האם אהוד אולמרט, בהיותו שר בממשלה, היה רשאי לקבל מאיש העסקים משה טלנסקי, שנזקק לשירותיו ולעזרתו לקידום עסקיו, 15 אלף דולרים במזומן במעטפה, לצרכיו הפרטיים, במלון בניו יורק? 

ב. האם אולמרט היה רשאי באותן נסיבות ובאותה התקופה לקבל מטלנסקי עוד 4,700 דולרים לכיסוי הוצאות המלון שלו בוושינגטון, בביקור פרטי נוסף בארה"ב? 

ג. האם אולמרט, בהיותו איש ציבור, היה רשאי לקבל מעת לעת ממשה טלנסקי, כשטס לחו"ל, דמי כיס בגובה של מאות או אלפי דולרים בכל פעם, כקביעת שופטי המחוזי?

ד. האם בנוסף היה אולמרט רשאי לקבל בחשאי מטלנסקי ומאנשי עסקים אחרים מאות אלפי דולרים במעטפות ולהסתירם מהגורמים המוסמכים במדינה בכספת סודית במשרדו של חברו עו"ד אורי מסר?

מחמת קוצר היריעה אני עוצר כאן, אבל בעיקרון גם השאלות האחרות שעומדות להכרעת שופטי העליון אינן קשות, מורכבות ומסובכות. החוק והפסיקה מאוד ברורים. אפשר היה להכריע בהן כבר מזמן. אין שום סיבה אמיתית להמשיך בסחבת.

הנציבות והרפואה הפרטית 

על רקע תרומת השר"פ בהדסה ובבתי חולים אחרים להרס הרפואה הציבורית בישראל, בדק השבוע עמיתי עוזי דיין איך מטופלת בנציבות שירות המדינה תלונה חמורה של עובדים בתל השומר בנושא הזה נגד מנהל אחת המחלקות. ליתר דיוק: איך היא לא מטופלת ברצינות גם אחרי פנייה אישית לנציב, עו"ד משה דיין.

תמצית התלונה: מנהל המחלקה המסוימת, ששמו נשמר במערכת, נוהג לקבל לקוחות פרטיים בשעות העבודה שלו בשירות הציבור, במתקני בית החולים הציבורי; נוהג לבצע ניתוחים פרטיים ולשלשל את הכסף לכיסו. תמורת העבודה באותן שעות הוא מקבל כמובן שכר מלא מהמדינה.

למכתב התלונה צירף נציג המתלוננים, עו"ד מרדכי אהרון, מסמכים חשובים והוכחות שאנו לא מציגים כאן כדי לא לשבש את הבדיקה. מאז הוא ממתין לשווא לתוצאות: אחת לכמה זמן מסבירים לו בשיחה טלפונית שהחקירה תסתיים בעוד שבועיים, השבועיים חולפים והוא שוב שומע "בעוד שבועיים", וכך במשך קרוב לשנה.

מדוע עוזי דיין אינו מופתע מהתשובות האלה? כי גם הוא קיבל לפני חודש תשובה המאשרת את דבר קיום חקירה. גם לו נאמר שהיא עדיין לא הסתיימה. השבוע, כשחזר ושאל את השאלה, קיבל תשובה דומה. 

העיתונאי של פינטו

אולי היינו תמימים, אבל האמנו שאחרי שהרב יאשיהו פינטו נכשל במאמציו לסחוט את המערכת המשפטית - יניח לנו הסחטן. 

האמנו כי אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה החליט להעמיד אותו לדין בפרשיותיו השונות, יבין החבר פינטו שהמשחק נגמר ושמערכת יחסי הציבור שלו מיצתה את עצמה. שעליו להוכיח את חפותו בבית המשפט. אז לא. 

הרב המעופף עדיין לא התעייף. גם לא חסידיו השוטים בתקשורת, ובהם שלום ירושלמי מ"מעריב", שבמקום לקבור את עצמו מחמת הבושה ולעשות עם עצמו חשבון נפש - ממשיך לשרת את האינטרסים של פינטו.

איך בדיוק? באמצעות סיפורים על ליבו הרחום והחנון של הרב, על חסדיו, על מתן בסתר לעניים, על תמיכתו באלמנות וביתומים. זה כנראה יהיה מעכשיו הקמפיין החדש של פינטו שבמסגרתו כבר ירה השבוע היחצ"ן־עיתונאי מ"מעריב" סיפור על אלמנה עם 11 ילדים שבעלה קיפח את חייו בתאונת דרכים מחרידה, והרב עזר לה לרכוש דירה.

מי היא בדיוק האלמנה הזאת? גיסתו של מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות, עו"ד יובל קפלינסקי. האחרון מידר את עצמו מהתיק ברגע שנחשף לקשר, אבל זה לא הפריע ל"מעריב" לחשוף את סיפור אסון האלמנה תוך רמיסת צנעת הפרט שלה. המטרה שוב מקדשת את האמצעים הבזויים?

לחיאני באדיבות כבודו 

כבר נכתב כאן לא אחת שהשופטים עצמם, בחלקם, בכל הערכאות, גורמים נזק לאמינות מערכת המשפט. הסחבת היא כאמור לב הבעיה וחוטאים בה גם שופטים בדימוס דוגמת מנהל בתי המשפט לשעבר, משה גל. הם מנותקים מהשטח. 

גל הוצב בראש הוועדה הציבורית שאמורה לקבוע מי מראשי הערים המואשמים בפלילים, ובהם שלומי לחיאני מבת ים, יושעה מתפקידו. הוא נרדם בתפקידו והעניק בכך מתנה יקרה ללחיאני.

מתברר שבמועצת העירייה הוקם נגד לחיאני בלוק חוסם של 13 מתוך 25 חברי המועצה, שלא איפשר לו למנות את אנשיו כסגניו ולהושיב בובה על כיסאו. נציגי הסיעות השונות שילבו ידיים והסיכום ביניהם היה שמייד אחרי השעייתו ייבחר עו"ד אלי יריב מסיעה עצמאית מקומית, ששנים נלחם בשחיתות המקומית ונחשב מטאטא אמיתי, כממלא מקומו.

גורל המלחמה בטוהר המידות היה נתון אפוא בידי ועדת גל. אבל זו משכה ומשכה את הטיפול בבקשה להשעיית לחיאני, והעניקה לאחרון מספיק חמצן עד שהצליח לפרק את הבלוק החוסם. רק אחרי שהדבר עלה בידו, הואילה הוועדה להתכנס ולהחליט על השעייתו, אבל אז כבר היה מאוחר: לחיאני המושעה שולט הלאה בעירייה. הוא ממשיך את החגיגה.

התנצלות 

מקוצר היריעה אני וחבריי עוזי דיין ומיכל שבת לא נדרשים היום להתנהלות מזכ"ל המורים הנגוע בשחיתות, יוסף וסרמן, שחזר השבוע למשרדו אחרי מעצר בית וצו הרחקה של המשטרה. 

איננו נדרשים גם למעללי יו"ר ארגון המורים, רן ארז, בבחירות המושחתות המתנהלות בקרמלין שלו באדיבות השופטת בדימוס, עדינה פורת בת ה־87; איננו נדרשים למעללי יו"ר הוועדים בטלוויזיה החינוכית, מאיר מוטיל, שעדיין לא החזיר 100 אלף ש' שנטל מהעובדים לצרכיו הפרטיים; גם לא למעללי מי שמגוננת עליו בעזות מצח, לילך רחמני.

לא שכחנו איש מהם ועוד נידרש למעשיהם, אבל נכון להיום היריעה כאמור קצרה ואיתכם, הקוראים והמתלוננים, הסליחה. 

בהשתתפות: מיכל שבת, עוזי דיין 

motig@israelhayom.co.iluzid@israelhayom.co.ilmichals@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו