פיט סיגר, אחד מגדולי זמרי המחאה והפולק האמריקנים, הלך שלשום לעולמו והוא בן 94. נכדו, קיטמה קהיל ג'קסון, מסר כי סבו סיים את חייו בבית החולים הפרסביטריאני בניו יורק, שבו שהה בששת ימיו האחרונים. לדברי קהיל ג'קסון, סבו עדיין חטב עצים כעשרה ימים לפני מותו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
סיגר, על דמותו הרזה, זקנו הלבן והבנג'ו התלוי על צווארו, היה אייקון ענק והשראה לדורות של מוסיקאים שחקרו ופיתחו את הפולק האמריקני, וגם לתנועות מחאה שאימצו את המוסיקה שלו אל חיקן.
סיגר פרץ לתודעה של הקהל האמריקני במהלך שנות ה־50, אז היה חבר פעיל בלהקת "האורגים" (Weavers) ושיחרר איתם כמה להיטים. להיטם הגדול ביותר היה גירסת הכיסוי שהקליטו ל"Goodnight Irene" של לד בלי. במהלך שנות ה־60, בתקופת כהונתו של מקארתי, נכנסו חלק מחברי הלהקה ל"רשימה השחורה", ותהילתם התעממה.
בסוף שנות ה־60 חזר סיגר לבמה כזמר מחאה בולט ובעל אמירה ברורה. עיקר פעולתו כוון לפירוק בינלאומי של נשק, לתמיכה בזכויות אזרח ולפעילות למען איכות הסביבה. במהלך אותן שנים הוא הקליט גירסה משלו לשיר מחאה אפרו־אמריקני אשר שמו "We Shall Overcome", ושהפך עם השנים למזוהה עימו וזכה לעשרות גרסאות כיסוי והתייחסויות תרבותיות.
כלוחם ותיק ומוערך בתנועה לזכויות האזרח האמריקנית, סיגר נשאר פעיל בתחום גם במהלך שנותיו האחרונות. ברוס ספרינגסטין, שנשא דברים ביום הולדתו ה־90 של סיגר במדיסון סקוור גרדן בניו יורק, אמר: "בשלב מסוים החליט סיגר להיות תזכורת מהלכת ומזמרת של ההיסטוריה האמריקנית. הוא ארכיון חי של המוסיקה והתודעה האמריקניות, עדות חיה לכוח של שיר ושל תרבות לשנות את מהלכה של ההיסטוריה ולהניע את האירועים לכיוון הומני וצודק יותר".
* * *
הבסיס שעליו צמח רוק המחאה של הסיקסטיז
We Shall Overcome. אנחנו נתגבר. אנחנו נחיה בשלום. אנחנו נצעד יד ביד. אנחנו לא נוותר. גם אם פיט סיגר היה כותב את השיר הזה בלבד, הוא היה זוכה לתהילת נצח בתולדות המוסיקה של המאה ה־20. "אנחנו נתגבר" הוא המנון שחוצה עמים ותרבויות וסגנונות מוסיקליים, סמל למאבק נגד הרוע, נגד האפליה, נגד הדיכוי, בלי הבדל דת, גזע, מין וצד פוליטי.
יליד ניו יורק (1919), סיגר החל לפעול בגיל 20 והפך כמעט מייד לאחד הדוברים החשובים של דורו, וגם של הדורות הבאים. הוא בא מהפולק, מן המסורת של המוסיקה העממית, של מספרי הסיפורים שנודדים מעיר לעיר, מכפר לכפר, כדי לתאר מצב בעם, כדי לעורר אותו לפעילות חברתית, כדי להתריע על עוולות שונות.
כמו רבים מחבריו לדור ההוא של זמרי העם, סיגר היה בעצם לוחם חברתי שהשתמש במוסיקה שלו בתור כלי. השירים שלו ושל שותפיו היו הבסיס הרעיוני שעליו צמח הרוק המחאתי של שנות ה־60: בוב דילן וג'ון באאז צמחו על שיריו.
הרוק לא היה חלק מהרפרטואר של סיגר (הוא אפילו ניסה לחבל בגיטרה של דילן בהופעה המפורסמת בניופורט ב־1965 כשדילן "חישמל את הגיטרה"), אבל השפעתו על דורות של יוצרים היתה עצומה. אפילו "הבוס", ברוס ספרינגסטין, הקדיש לו אלבום שלם.
פיט סיגר היה לוחם חירות, לוחם למען בני האדם המדוכאים בכל מקום. אנטי ממסדי גם כשהמחאה שלו כמעט עלתה לו בחייו, ובוודאי בקריירה שלו. הוא המשיך להילחם כמעט עד סוף ימיו.
יואב קוטנרטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו