חגיגה גלילית בנצרת

צפוף מאוד בעיר העתיקה של נצרת, ובליל שפות שונות מתנגן בה לצד פעמוני הכנסיות, קולות המואזין, קריאות הרוכלים וצופרי המכוניות. בהיותה העיר הערבית הגדולה בארץ ואחת הערים החשובות לנצרות בעולם, מושכת אליה נצרת לא רק תיירים מחו"ל אלא גם מהארץ. כמטיילים, אנו נוסעים אליה תמיד כדי לאכול טוב, לקנות קפה, תבלינים וממתקים ערביים - ולפעמים גם לחזור עם טייק אוויי של אוכל ערבי מסורתי. אבל דווקא בזכות השוני התרבותי והדתי, אפשר גם לבלות בנצרת בצורה קצת אחרת ולהעמיק את ההיכרות איתה, ולא רק מזווית האוכל - שתי יוזמות מעניינות מאפשרות להתארח בבתי תושבים ערבים בעיר; אתרים היסטוריים מציעים התחקות אותנטית אחר החיים בנצרת לפני אלפיים שנה והכנסיות בעיר הן לא רק יפות, אלא גם בעלות משמעות היסטורית לנוצרים. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הבית של פאתינה זועבי, ארמון מלא היסטוריה. צילום: גיל אליהו/ג'יני

החיים יפים בכפר

אחד המקומות המסקרנים בנצרת, המושך אליו תיירים רבים אך כמעט אינו מוכר לישראלים, הוא כפר נצרת - אתר תיירותי שמשחזר את החיים בנצרת בתקופת בית שני, במאה הראשונה לספירה - כשהיתה כפר חקלאי גלילי תחת שלטון רומי. האתר, שהוקם ביוזמתו של ד"ר נאכלה בישארה, דור תשיעי בנצרת ומומחה לרפואה פנימית בבית החולים נצרת, נוסד אמנם מתוך מטרה לקרב את התיירים הנוצרים לתקופה שבה ישו נולד וחי בעיר - אך הוא נטול אוריינטציה מיסיונרית. 

כשד"ר בישארה החליט להקים כפר משוחזר על פני 30 הדונמים הריקים הסמוכים לבית החולים שבו עבד, הוא הצליח לגייס מימון מארה"ב, אך הפתעה גדולה ציפתה לו במהלך עבודות הבנייה: באותו שטח שעליו התכוון להקים דגם משוחזר של הכפר מתקופת בית שני, התגלו שרידים שהעידו שאכן שכנו שם בעבר מבנים ואתרים חקלאיים מאותה עת. כך יצא שהמקום הוא תוצר של שילוב בין מבנים משוחזרים לאתרים ארכאולוגיים. הביקור במקום הוא חוויה מיוחדת של חזרה בזמן: לצד הנוף שכולל עצי זית, שקד ותאנה, שדות חיטה ומבנים משוחזרים יש שחקנים שלבושים בבגדי התקופה, אורגים בנול חוטי צמר, מפעילים בית בד בעזרת חמור, ועוסקים במלאכות נוספות שממחישות את החיים בכפר בימים ההם. אפשר לטייל במקום לבד או לתאם מראש סיור מודרך. 

המג'דרה של מיג'אנה, התפריט משתנה בהתאם לעונות השנה. צילום: גיל אליהו/ג'יני

המשכנו לעיר העתיקה והצבעונית. ליבה של העיר העתיקה הוא כיכר המעיין וסביבו סמטאות רבות. לרחובות ולסמטאות כאן יש מספרים במקום שמות, וכשרוצים להגיע ליעד ספציפי צריך פשוט להיעזר בתושבים. כך הגעתי לקקטוס, שמבחוץ נראית כמו עוד חנות המציעה תכשיטים, תיקים, עבודות אמנות ומזכרות, אך רוב המבקרים מגיעים אליה בזכות האוצר הארכאולוגי שנחשף מתחתיה: בית מרחץ עתיק עם תעלות מים תת־קרקעיות. בית המרחץ התגלה במהלך שיפוץ שנערך בחנות בשנת 2000, לקראת ביקור האפיפיור בעיר. מאז מקיים אליאס שמע, הבעלים, סיורים במקום ויורד עם המבקרים אל התעלות התת־קרקעיות. "יותר מאלפיים חוקרים מכל העולם כבר ביקרו במקום וקבעו שמדובר בבית מרחץ שפעל בנצרת בתקופה ההלניסטית והרומית", הוא מסביר. 

מהחמאם הסודי אני חוזרת אל כיכר המעיין וממשיכה לשוטט בסמטאות. נעצרת מול כנסיית הבשורה, שמאות תיירים מתגודדים סביבה, בהיותה בנויה על המקום שבו, כך מאמינים ההיסטוריונים, ניתנה למרים הבשורה שהיא נושאת בן. הנוצרים מאמינים כי מערת הבשורה הצמודה לכנסייה היתה ככל הנראה ביתה של מרים. 

חנות התבלינים "אל באבור", אינסוף סוגי תבלינים. צילום: גיל אליהו/ג'יני 

בהמשך אני פוגשת את סאלי עזאם, מדריכת תיירים שבשנים האחרונות השתתפה בפרויקט העצמת נשים ערביות תושבות העיר. כך נולד פרויקט מקסים שבו נשים ומשפחות ערביות מארחות בבתיהן משפחות לארוחת צהריים מעשה ידיהן. סאלי מספרת שהמפגשים הפכו להצלחה עבור שני הצדדים: משפחות ישראליות שנהנות גם מארוחה ביתית טעימה ומשפחתית וגם מהיכרות עם הנשים והמשפחות הערביות המארחות שנהנות מהכנסת האורחים. מחירה של הארוחה 120 שקלים לאדם והיא כוללת מבחר סלטים, מנות עיקריות ותוספות, שתייה קרה וחמה וקינוח. 

פרויקט אחר שמשלב גם הוא ביקור בבתים ערביים - אך הפעם בדגש על אמנות - הוא פרויקט בתים מצוירים. בסוף התקופה העות'מאנית אחד מסמלי הסטטוס של המשפחות האמידות בעיר היה ציורי קיר ותקרה. ד"ר שריף שריף ספדי מצא בנצרת 63 חדרים מצוירים כאלה, ובחלקם הוא מקיים סיורים מודרכים. הוא מסביר שעל חלק מציורי הקיר חתום האמן סליבא יוחנא, ובאחרים שם האמן נותר עלום. בחלק מהבתים מדובר בציורים מלאים דמויי תמונה של ממש, המצוירים על קיר שלם, ובאחרים בעיטורים בלבד, ברוח התקופה, המצוירים על תקרות. 

סאלי מובילה אותנו בין הסמטאות אל ביתה של פאתינה זועבי. מבחוץ הוא נראה ישן מאוד ומוזנח, ואין שום רמז ל"ארמון" שהיא מבטיחה לי שמסתתר שם. אלא שכבר במדרגות הרחבות והחדשות, המעוטרות בשפע עציצים ובחפצי אמנות - אני מבינה שהגעתי למקום מיוחד. כשפאתינה (60) פותחת את הדלת בחיוך, אני נדהמת מחלל הבית שנגלה מאחוריה, ועוד יותר מופתעת נוכח סיפורו של הבית - שבו גדלה ושהיום היא חיה בו לבד. 

החמאם הסודי של קקטוס, מפתיע. צילום: גיל אליהו/ג'יני

אביה של פאתינה, סיף א־דין א־זועבי, היה חבר כנסת במפלגת העבודה מהכנסת הראשונה ועד השביעית, ושימש ראש עיריית נצרת משנת 1965 במשך שתי קדנציות. אמה היתה מנהיגת נשים, ובבית השכור של המשפחה התארחו מנהיגים ושועי עולם ובהם שמעון פרס, יצחק רבין, השחקן יול ברנר, ואפילו פרנק סינטרה - שביקר בנצרת בשנות השבעים וקפץ לצהריים בבית המשפחה. לאחר מותם של ההורים עזבו כל אחיה את הבית, אך היא, שבמשך 35 שנים היתה מורה בבית ספר יסודי בעיר, החליטה לרכוש אותו מחברת עמידר "בגלל הזיכרונות, והעבר וההיסטוריה". 

הבית נבנה בתקופת השלטון העות'מאני על ידי מיליונר לבנוני ויש בו תקרות גבוהות מאוד ומעוטרות, ריהוט מרשים ומרפסות ענק עם נוף פנורמי של העיר. לצד כל אלה נמצאות עבודות האמנות של פאתינה שמקשטות את הבית. 

פאתינה מארחת בבית בתיאום מראש את מי שרוצה לצפות בו ובתקרות המצוירות שלו, וגם - לארוחת צהריים משפחתית, כחלק מטיולי האוכל בבתים בעיר. מדובר באישה מיוחדת ונעימה, שבניגוד ללבושה השמרני מחזיקה פרופיל פייסבוק פעיל מאוד, מעלה תמונות ומתכונים, לומדת קואוצ'ינג ומתמחה בבישול בריאותי. 

מאכלים במסעדת מיג'אנה, טרי וטעים. צילום: גיל אליהו/ג'יני

המכתש הקטן

מי שבכל זאת מעדיף לאכול במסעדות יגלה כי תחום הקולינריה בנצרת התפתח מאוד בשנים האחרונות ונפתחו בה מסעדות לרוב, חלקן מסעדות גורמה של שפים שהגיעו מתל אביב. אנחנו בחרנו להיצמד בכל זאת לאוכל הערבי האותנטי, והגענו למסעדת מיג'אנה שברחבת המעיין, שהתגלתה כבחירה מצוינת. סוהיל פראן הוא הבעלים והשף, ואשתו אלהום מופקדת על העיצוב והאירוח. מיג'אנה בערבית הוא העלי של המכתש, וסוהיל קרא למסעדה על שם זיכרון מסבתו הלבנונית, שנהגה לכתוש במכתש ועלי בעת בישוליה ולשיר. 

סוהיל משנה את התפריט בהתאם לעונות השנה ולירקות העונה. אנחנו אכלנו מג'דרה מצוינת עם עדשים חומות ובורגול, ומוגבייה - ארוחה מרקית טעימה של עוף רך עם חומוס ופתיתים. אכלנו גם תפוח אדמה ממולא בבשר ובצנוברים שהיה מעולה, קובה בורגול ממולאת בשר, וכמנות פתיחה סמבוסק עם גבינה וזעתר ופלאפל ביתי בטחינה לבנה עם חרדל בר. כולם היו טעימים מאוד, וגם הלחם המיוחד שנאפה במקום: דומה לפיתה בטאבון שהיא מעט יותר קראנצ'ית, שנאפית עם חמאה, שום ופיצוחים. 

קניון ביג פאשן, עיצוב אירופי. צילום: גיל אליהו/ג'יני

אחרי הארוחה אנו יוצאים לסיבוב קניות קצר: השוק הצטמצם לכדי סמטה מרכזית אחת, אך עדיין שווה להסתובב בה. בהמשך נמצאת חנות התבלינים הענקית "אל באבור" המציעה אינסוף סוגים של תבלינים לצד דברי מתיקה. אתר הקניות המרכזי נמצא בעיר עצמה: מרכז הקניות "ביג פאשן" שעיצובו קיבל בנצרת טוויסט אירופי משהו, של שדרת רחובות פתוחים שהופכת את חוויית הקנייה בו לנעימה במיוחד - מה גם שהוא הקניון היחיד בארץ שכל חנויותיו פתוחות במהלך השבת. 

מי שמבקש ללון בנצרת ימצא בה שפע אתרי לינה, והנוח והמועדף על הישראלים הוא מלון גולדן קראון פלאזה בדרום העיר. במלון 243 חדרים, ובהיותו ממוקם על הר הקפיצה נשקף ממנו נוף מרהיב של העיר ושל עמק יזרעאל. יתרון בולט נוסף הוא שהמלון כשר. לרשת מלון נוסף קטן יותר באזור כיכר המעיין בעיר העתיקה, שאמנם אינו כשר אך ממוקם באזור מצוין. בילוי נעים!

איך, כמה ולמה

כפר נצרת

מול בית החולים הצרפתי, רחוב אל ואדי אל ג'ועני 5079. פתוח: ב'-ו' 09:00-15:30, שבת 09:00-13:00. טל' 04-6456042

קקטוס - חנות ובית מרחץ עתיק

סמוך לכיכר המעיין. פתוח: ב'-שבת 18:00-09:00. כניסה בתשלום. טל' 050-5384343, 04-6578539

פרויקט האוכל בבתים

ארוחה בבית ערבי בתיאום מראש עם סאלי עזאם, טל' 054-8004109

תקרה מצוירת - הבית של פאתינה זועבי

תיאום מראש בטל' 052-6626943. 20 ש"ח כניסה לאדם, כולל קפה

סיורי בתים מצוירים 

ד"ר שריף שריף ספדי, טל' 054-5419277

מסעדת מיג'אנה

כיכר המעיין, רח' 6056. טל' 04-6021067

מלון גולדן קראון פלאזה

טל' 04-6508000. אתר: www.goldencrown.co.il

מתחם הקניות ביג פאשן

תופיק זיאד 53, טל' 04-6556353 

smadarsbz@walla.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו