בידידות, לאה

הוא היה פרח משוררים צעיר בשנות השלושים לחייו, היא היתה משוררת נערצת, שבאותם ימים עדיין חסתה בצילם של שלונסקי ואלתרמן. הם הפכו לחברים קרובים וחלקו עולם רוחני משותף: טוביה ריבנר, חתן פרס ישראל לשירה עברית, שבימים אלה מלאו לו 90, ולאה גולדברג, שהיתה מבוגרת ממנו ב־13 שנה, מורתו באותם הימים ומהמשוררים העבריים המפורסמים ביותר בעת החדשה, שהלכה לעולמה לפני 44 שנה. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אתמול חשפה הספרייה הלאומית בירושלים את ההתכתבות בין השניים והעלתה קטעים ממנה לאתר שלה. גולדברג כותבת שם בפתיחות על מגוון של נושאים שהעסיקו אותה ושלא נתנה להם ביטוי במקומות אחרים ביצירתה, ואף לא ביומניה. אל סיפורי הילדים המפורסמים "איה פלוטו", "דירה להשכיר" או "המפוזר מכפר אז"ר", ואל שיריה למבוגרים "את תלכי בשדה" ו"בואי כלה", מצטרפים עכשיו עשרות מכתבים פרי עטה המגלים לנו לאה גולדברג אחרת, מגוונת ומשוחררת פי כמה.

ביטחון עצמי - שלא במפתיע - לא היה הצד החזק של גולדברג. על ספר ביכוריה, "טבעות עשן", היא כותבת לריבנר בספטמבר 1957: "כשמסרתיו לדפוס היתה לי הרגשה שעכשיו אסור לי בכלל להמשיך לכתוב שירים. הייתי מהלכת ואומרת: למה אינני יודעת לחבר מוזיקה?!... נזדמן לי עכשיו להציץ בו, ונדהמתי עד מה הוא גרוע בכללו. לך ולכל אלה אשר מסיבות שונות פרסמו את ספרם הראשון לא בנעורים, לא תהיה לעולם הרגשה כזאת של תימהון אירוני לגבי עצמו... אני כל חיי כל כך מיהרתי. כל כך נחפזתי ומתוך חיפזון עשיתי כל כך הרבה דברים, שמוטב היה לא לעשותם". 

גם על ספר שיריה האחרון, "עם הלילה הזה", גולדברג כותבת לריבנר: "הלילה שבספר אחר הוא: אטום, כבד. אבל אולי יש בו משהו, לפעמים רחוקות, גם מן העולם הדומם־קרוב של השיר הזה".

גולדברג, שהיתה גם סופרת, מבקרת ופרופ' באוניברסיטה העברית בירושלים, עמדה בקשר עם מגוון אמנים, סופרים ומשוררים בני התקופה, וכאשר כתבה לריבנר נתנה דרור לתחושותיה. 

על מארק שאגאל סיפרה בציניות שזורה בהומור כי כדי לזכות בחתימתו תירגמה "מרוסית איומה כמה שירים איומים שבאיומים שהוא כתב. האם סיפרתי לך על כך במכתבי הקודם? מזכירתי כמעט ויללה כאשר הכתבתי את השורות הסאנטימנטאליות הללו והיא עוד איננה יודעת כמה זה נורא ברוסית הגרועה שלו. למה צריך צייר כזה גם לכתוב? והנה אני מתנקמת בו בשקט בשקט ומציירת ציורים קטנים לעצמי" (מכתב מ־24 בינואר 1965).

על הסופר ש"י עגנון מעידה גולדברג שהסיגריות שלה הרגיזו אותו: "עכשיו, משהוא עצמו חדל לעשן - אינו יכול לראות נשים שהוא מחבבן שאצבעותיהן מצהיבות מסיגריות. בימים ההם לא היו אצבעותי צהובות אף כי עישנתי (הקפדתי לנקותן). כנראה הרגיזוֹ אז משהו אחר, וכן גם בא אלי בדעה קדומה שאני 'מאותם המודרניים' שאינם ממעריציו. בינתיים נשתנה יחסו אלי אחרי שראה מה יחסי אליו, ותולה את הדחייה בעבר באצבעות צהובות שלא היו ולא נבראו. אילו אני הייתי כותבת רומנים הייתי עושה אותו לאחד הגיבורים המעניינים ביותר עם כל הלכאן ולכאן שלו" (מכתב מ־7 במאי 1963). על אברהם שלונסקי היא כותבת: "קשה לכם הדור הצעיר, להבין עתה, מה היה שלונסקי בשבילנו בראשית דרכנו".

"אין צורך במילים"

גולדברג לא היתה משוררת "לאומית", וכתיבתה היתה אישית ולעיתים אוניברסלית, אך לעולם לא פוליטית. דווקא משום כך יש עניין בהתייחסותה לירושלים שאחרי מלחמת ששת הימים, שבמהלכה פגע רסיס פגז בדירה שבה התגוררו היא ואמה. 

תולעת ספרים? גם אנחנו

הירשמו עכשיו לניוזלטר הספרותי של ישראל היום

בהרשמה, אני מאשר/ת את תנאי השימוש וכן קבלת המלצות קריאה והצעות לרכישת מינוי ודיוור מישראל היום

רשמו אותי

ביולי 67', חודש אחרי המלחמה, גולדברג כותבת: "ירושלים גדולה ויפה להפליא... כמה נפלאה העיר הזאת עכשיו... נעים לבוא במגע עם הערבים, אפילו האנשים שדעותיהם לא כאלו. הנעים ביותר, שאנשי העיר העתיקה נראים מאוששים, וזה נותן הרבה תקוות", אבל 14 שבועות מאוחר יותר נימתה פסימית: "הידידות של השבועות הראשונים (אחרי המלחמה - נ"ש) היתה בעצם לא נורמלית... אני התרשמתי יותר מדי בהתחלה ועתה חושבת אני בחרדה על הארץ..." (אוקטובר 67').

המכתבים, שהוצגו על ידי ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית, ועל ידי חוקר כתביה של גולדברג גדעון טיקוצקי, משתרעים על פני תקופה של 20 שנה (1949 עד 1969). אחדים כוללים ציורים שגולדברג ציירה, והיא מסבירה לו כי אינה יכולה לבטא בהם את מה שהיא מבטאת במילים, אך היא בעניין משום שכרגע "אין לה צורך במילים". 

פאריס, היא מספרת במכתב נוסף, "השפיעה עלי לטובה", ובהזדמנות אחרת מחמיאה לריבנר על מראהו ומקטרת על דיוקנה שלה שם. ב־1956, השנה שבה הוענק לה פרס שלונסקי, גולדברג מספרת כי שנים חלמה על פיסת אדמה קטנה, ושעתה משנשתלו בגינתה "מתחת לחלונות" חמישה שיחי ורדים, היא "מטפלת בהם במסירות נפש". 

גולדברג, מעשנת כבדה, נפטרה מסרטן הריאה ב־1970. ריבנר, בן 90, עדיין חי בקיבוץ מרחביה. אחרי שגולדברג נפטרה, הוא כתב עליה מונוגרפיה וערך, לבקשת משפחתה, את עיזבונה של המשוררת. הוא אמר עליה פעם כי היתה בה "שלמות שבורה".

 *   *   *

להיט המדפים של סר אלכס

רגע לפני שהיא כובשת גם את המזרח הרחוק, האוטוביוגרפיה של מנג'ר מנצ'סטר יונייטד לשעבר, סר אלכס פרגוסון, שברה את כל שיאי המכירות בשנת 2013 בממלכה הבריטית. הספר, שיצא לאור באוקטובר אשתקד, מכר עוד לפני טירוף חג המולד 647 אלף עותקים, והפך לספר הנמכר ביותר בבריטניה בשנת 2013 ולאוטוביוגרפיה הנמכרת ביותר בממלכה בחמש השנים האחרונות (יותר מהאוטוביוגרפיה של טוני בלייר). 

סך כל ההכנסות של הגירסה המודפסת של הספר עומד כרגע על כ־7 מיליון פאונד, והעובדה שיומוני הספורט בבריטניה ממשיכים לעסוק בגילויים מתוכו מותירה אותו כבר שבועות בצמרת רשימות רבי המכר. המבקרים בבריטניה, אגב, קיבלו את האוטוביוגרפיה בחמימות פחותה יותר מהקוראים - חלקם טענו כי מדובר בספר בינוני מאוד.

עדי רובינשטיין

מפגשים לקראת פרס ספיר

זהות הזוכה בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לשנת 2013 תתברר בטקס שייערך ב־5 בפברואר, אולם עד אז יתקיימו במהלך ינואר מפגשים ספרותיים בהשתתפות המועמדים הסופיים לפרס - אורה אחימאיר, יהודית קציר, נעה ידלין, דרור משעני וישי שריד - והזוכה בפרס הביכורים מירב נקר־סדי. 

המפגשים, שיהיו פתוחים חינם לקהל, יתקיימו בחמישה מוקדי תרבות ברחבי הארץ, וישתתפו בהם, בין השאר, שחקנים וזמרים כגון שי אביבי, רונה קינן, ערן צור, דן תורן ומיקה קרני.

אירוע למשורר אמיר אור

אירוע לכבוד ספרו של המשורר אמיר אור, "שלל - שירים נבחרים 1977-2013" (בהוצאת הקיבוץ המאוחד), ייערך ביום חמישי (23 בינואר, בשעה 20:00) בבית ביאליק בתל אביב.  באירוע, בהנחייתו של המשורר שחר־מריו מרדכי, ישתתפו אורי הולנדר, חדוה הרכבי, רפי וייכרט, נורית זרחי, הלית ישורון, ענת לוין, נעם פרתום ופרופ' רות קרטון־בלום. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו