"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חוק הבקעה: הצעה פופוליסטית שמכבידה על המו"מ

אין סיכוי שנתניהו יניח להצעה לקבל את אישור הממשלה, והדעת נותנת כי רוב שרי הליכוד והבית היהודי הצביעו בעדה מתוך פופוליזם • כל בר דעת יודע כי בעיצומו של המו"מ, מהלך ישראלי כזה אינו בא בחשבון

,עודכן
בקעת הירדן. צילום: גיל אליהו/ג'יני

החלטת ועדת השרים לחקיקה לספח את היישובים העבריים בבקעת הירדן אינה שווה את הנייר שעליו נכתבה. אין סיכוי שבנימין נתניהו יניח להצעתה של ח"כ מירי רגב לקבל את אישורה של מליאת הממשלה. הדעת נותנת כי רוב שרי הליכוד ביתנו והבית היהודי הצביעו בעדה מתוך פופוליזם פוליטי וקריצה אל מרכזי מפלגותיהם, ולא היו עושים כן אילו סברו כי הממשלה אכן תאמץ את ההצעה והיא תקרום עור וגידים.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

כל אדם בר דעת יודע כי בעיצומו של המשא ומתן עם הפלשתינים, שהחייאתו כה נחוצה לאמריקנים, מהלך ישראלי כזה אינו בא בחשבון. כרגע אין אפשרות להוסיף לישראל אפילו גרגיר אחד של חול, זיז אחד של סלע. אבל למה לא ליהנות מפופולריות גוברת במרכז הליכוד על חשבון נתניהו, שייאלץ לגרוס חצץ במאמציו להצדיק בעיני בני שיחו האמריקנים צעד כזה? לכן הוא לא יניח לו להתרחש, לרווחתם של שרי הליכוד ביתנו שהצביעו בעדו אתמול.

רגב, שבתפקידה הצבאי היתה דוברת ההתנתקות מגוש קטיף, חשה כנראה צורך לטהר עצמה בעיני הימין בליכוד, ועתה היא יותר אפיפיור מן האפיפיור בכל הקשור בשלמות הארץ. התמיכה שקיבלה משרי הליכוד היא שמדאיגה, משום שהיא מצביעה על היעדר כושר עמידה ברמת השרים של המפלגה הגדולה בכנסת. היא מותירה את כל הנטל על כתפי נתניהו. זו אנומליה שיש לה הסתעפות. כבר עתה ברור כי קרי מעבד בחריצות רבה טיוטה של הסכם מסגרת. ישראל כבר יודעת כי היא תכלול קביעה, שהמשא ומתן עם הפלשתינים מתנהל על יסוד קווי 67' עם תיקוני גבול וחילופי שטחים. נתניהו ייאבק על הניסוח, אבל יודע כי בסופו של דבר יקבל אותו כבסיס להמשך המגעים כדי לזכות בשנה נוספת של משא ומתן.

הימין בממשלה ישלים עם ניסוח זה ברוח הטיעונים שהשמיע עד כה - שיש להניח לנערים "לשחק לפנינו", כלומר לנהל מו"מ שממילא לא יניב דבר. כנראה גם נתניהו ספקן בנוגע לאפשרות להגיע להסכם, אבל שלא כמותם הוא אינו רוצה כי האשמה תיפול על כתפי ישראל הנתונה ללחץ בינ"ל גובר.

בפועל הממשלה נחלקת לשלוש קבוצות: מי שסבורים כי יש סיכוי כלשהו להסדר; מי שמעריכים כי אין, ולא יהיה; ומי שמעריכים כי אין ולא יהיה, וטוב שכך.

אילו נהגו השרים על פי הכללים הנהוגים בדמוקרטיות תקינות, הם היו מניחים לנתניהו לנהל את המשא ומתן בלי ללוותו בלחש־רחש גובר והולך כי נגזר עליו כישלון. אם הם כה בטוחים כי ממילא אבו מאזן אינו רוצה בהסכם, מדוע הם מכבידים על נתניהו להטיל את האחריות להיעדר ההסכם על הפלשתינים? אולי אינם כה בטוחים בעצמם, ואולי עניין של אגו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר