היום חוגגת מיכל לוי מעפולה את יום הולדתה ה־37, אולם את המתנה שהיא באמת רוצה ליום ההולדת היא כנראה לא תקבל.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
לוי, אלמנת קצין השב"ס אבירם לוי ז"ל, שנספה לפני שלוש שנים באסון השריפה בכרמל, ניצלה את עמוד הפייסבוק שלה כדי לפרסם סטטוס כואב שבו תקפה את שירות בתי הסוהר, שמסרב להעביר לידיה את אקדח ה"יריחו" האישי של בעלה המנוח, כדי שלבנם הקטן יואב תישאר מזכרת מוחשית מאביו.
"אבירם בעלי נשלח למשימה מיותרת, רשלנית ואכזרית", כתבה, "שירות בתי הסוהר שלח, הפקיר, איפשר להם לגסוס, להיחנק ולהישרף למוות; אחר כך טייח, התעלם, קידם בדרגות את כל מי שהיה לו יד או רגל באירוע המחורבן הזה. ומה אני ביקשתי? לא את אבירם בחזרה. כיתומה מילדות אני יודעת שמי שמת אינו חוזר לעולם. גם היום, כשיואב אומר לי שהוא מתפלל שאבא יחזור, אני עונה לו בציניות שחבל לבזבז את התפילות התמימות שלו כי אבא כבר לא יחזור, עדיף לבקש שלאמא יהיה חבר. מציאותי יותר, לא? אז מה באמת ביקשתי? גוש מתכת שליווה את אבירם בכל שנותיו ביחידת נחשון, החפץ האישי היחיד שלא נשרף".
שלשום קיבלה תשובה שלילית וסופית מלשכת נציב השב"ס, אחרי שבמשך יותר משנתיים וחצי ניהלה משא ומתן על למנת לקבל את האקדח, ואף הציעה לרכוש אותו בכסף. במשטרה, למשל, העניקו את האקדחים האישיים לאלמנות של תנ"צ ליאור בוקר וסנ"צ יצחק מלינה, שנספו באסון.
"אגלה לכם סוד מחריד: אבירם נשרף - קראתי את הדו"ח הפתולוגי - ולא נותר ממנו כלום. לא גוף, לא ציוד אישי. כלום! אז לבקש אקדח זו בקשה גדולה? אני חושבת שלא, בטח לא בשביל מי שאיבדה את אהבת חייה. אין באפשרותי לקבל את הנשק כי הוא מוגדר 'נשק יחידתי'. מה זו ההמצאה הזו? גם בעלי היה מוגדר בעלי האישי/הפרטי/שלי ורק שלי, והיום הוא 'סלב' בכל כתבה שקשורה לאסון. אבירם שיכנע אותי להתגייס לשירות כחודשיים וחצי לפני ש'עלה בסערה השמיימה' ובטוחה אני שהיום הוא מתבייש. מה זה אקדח לעומת הילדים שלעולם לא יהיו לי? איפה המוסר? הרגש? החמלה?" כעת בכוונתה להמשיך במאבק, ואפילו לפנות בעניין לבג"ץ.
בשל היותה עובדת שב"ס, סירבה מיכל לוי להתראיין לכתבה. משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "בקשת האלמנה נבחנה, ולצערנו איננו יכולים להיענות לפנייה. עם הצעת תחליף הולם, פורטו בפניה באופן אישי הסיבות לסירוב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו