הדילמה של לפיד

לא טוב ליאיר לפיד. הוא לא מוצא את עצמו בקואליציה, אבל הוא גם לא רוצה לפרוש. הסקרים טופחים על פניו שבוע אחרי שבוע. הביקורת הציבורית הולכת וגואה, והוא לא רואה את הסוף. בעבר עוד ניסה לשכנע כי בתקציב המדינה הבא שיעביר כשר האוצר יהיה התיקון. שכולם יבינו אז שבתקציב האחרון שהעביר, שפגע קשות במעמד הביניים, שחה בתוך בריכה עכורה של אילוצים שלא היו בשליטתו. שהגירעון העצום שירש הגיע בגלל הממשלה הקודמת. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אבל נראה שלאט לאט, עם הזמן, הוא מפנים כי התקציב הבא שיעביר, אי שם בשנה הבאה, עשוי להיות עוד גרוע מקודמו. שהגירעון יהיה אף גדול יותר. והפעם, בניגוד לפעם הקודמת, כבר לא יהיה את מי להאשים. 

מנגד, פרישה עכשיו גם לא טובה לו. הרי החרדים ייכנסו במקומו, יבטלו את חוק הגיוס ויטרפדו את כל הליכי החקיקה האזרחית שאותה הוא מנסה להעביר. האשמה, הוא יודע, תנחת על ראשו. בשבוע שעבר ניסה לבלוט באמצעות הצהרה מדינית חריפה. אבל כשהרצוג בראשות העבודה, הטיקט הזה כבר תפוס. 

בקדנציה הקודמת נהג יו"ר מפלגת העבודה דאז אהוד ברק ללעוג בשיחות סגורות לכמה משרי המפלגה, ובראשם יצחק (בוז'י) הרצוג ובנימין (פואד) בן־אליעזר, על כך שלא הפסיקו להתלונן ולבכות בדמעות תנין על מר גורלם כשרים בממשלת הליכוד, בעודם יושבים על כורסאות עור הצבי ונהנים מנהג צמוד ומלשכה גדולה.

לפיד יכול ללמוד הרבה מניסיונו הרב של הרצוג, אולם לא ברור מדוע החליט לרשת ממנו דווקא את התכונה הזאת. ללכת עם ולהרגיש בלי. להיות חלק מהממשלה ולתקוף אותה מבפנים. ספק רב אם הציבור יעריך התנהלות כזאת.

בתחילת השבוע איים לפיד שיביא להצבעה את הצעת החוק השנויה במחלוקת של עדי קול המכירה בזוגות חד־מיניים, למרות שהדבר מנוגד להסכמים הקואליציוניים. בתגובה, איימה הקואליציה להעניק חופש הצבעה על הצעת החוק של יעקב ליצמן המסנדל אפשרות למו"מ מדיני על ירושלים, חוק שלא מתאים לקו השמאלני החדש של לפיד. 

לא בדרך החוצה

מי שמיצמץ ראשון היה שר האוצר. מה שהיה אמור להיות דרמה גדולה, שהיו כאלה שכבר ראו בה את תחילת הסוף של הקואליציה בהרכבה הנוכחי, הפך לפארסה משעממת, כאשר שני החוקים הורדו מסדר היום.

לפיד יודע שפרישתו מהממשלה לא תביא להקדמת הבחירות. גם אם שותפו לדרך, נפתלי בנט, יכבד את הברית ביניהם ויפרוש איתו - הממשלה תעמוד על תילה. בנוסף, פרישה של לפיד עכשיו תעמיד אותו במצב מביך: את הממשלה הוא לא יוכל לתקוף, כי הרי רק לפני שתי דקות היה חבר בה. ומנגד, מספר ההישגים שבהם יוכל לנפנף מתקופתו כשר, קרוב מאוד לאפס, אם לא למטה מכך. 

אלא שיש מועד אחד שלפיד, כך אפשר להעריך, יעשה הכל שלא להגיע אליו כשר האוצר: אישור התקציב הבא. כאמור, על פי הערכות ראשוניות באוצר, יהיה גרוע מקודמו. אם זה המצב - לפיד מכין כבר עכשיו את הקרקע לתרחיש, שאם יקרה, יהיה רק בעוד שנה. נצח בחיים הפוליטיים. 

מקורביו של לפיד דוחים את כל ההערכות והתרחישים. לדבריהם, לפיד אינו בדרך החוצה והקשיים שהוא מערים על הקואליציה לא נובעים מאובדן דרך, אלא בדיוק להפך. מבחינתם, מדובר בקיום הבטחות הבחירות שלו. זה הכל.

לפיד הבטיח, הם אומרים, סדר יום אזרחי - ומקיים. הוא התחייב שלא יישב בממשלה שלא מקיימת מו"מ מדיני - ועומד בהתחייבותו. הם לא רואים קרע, לא בקואליציה ולא עם הבית היהודי. אגב, לפיד הסתודד מאחורי המליאה עם בנט, ממש כפי שנהגו לעשות מדי שבוע בחודשים האחרונים. 

נתניהו קוצר את הפירות

בשבועות האחרונים היה נדמה שנתניהו הולך ומאבד את זה: חברי הקואליציה משתוללים, יו"ר ועדת החוץ והביטחון לא מתמנה, ועידת הליכוד עושה לו את המוות. והנה הגיע השבוע, והמוקשים מפורקים בזה אחר זה, אחד אחד, כאילו מאליהם.

הצעות נגד נתניהו בוועידה - מוסרות מסדר היום; חקיקה בעייתית - נבלמת ברגע האחרון; ואפילו הצעת החלטה נגד מיזוג הליכוד עם ישראל ביתנו - ירדה ברגע האחרון. השבוע הסתבר שמאחורי הקלעים נתניהו פועל בלי הרף כדי לקדם את ענייניו. כן - אפילו הפוליטיים.

הדבר המפתיע ביותר - שהוא מצליח. אחרי כל הדיבורים על איבוד השליטה ועל היעדר היד המכוונת, נתניהו הראה שהוא נותר השליט ללא עוררין, גם בתוך הליכוד. במצב הזה, שאיש לא יתפלא כי כשיביא יום אחד הצעה למזג את ישראל ביתנו, אם יביא, הוא גם יעביר אותה.

המעורבות הפוליטית של נתניהו גברה מאוד מאז הבחירות המוניציפליות. במהלכן חרש את הארץ מצפון עד דרום. נגע בפעילים. הקשיב להם. החזיר את אמונם של ראשי הערים ושל פעילי השטח.

את הכל עשה נתניהו מאחורי הקלעים. כמעט ללא תקשורת. עכשיו הוא מתחיל לקצור את הפירות, אל מול עיניהם המשתאות של פעילי הליכוד וראשי הקואליציה. אפילו יאיר לפיד מתחיל להבין שעפר שלח כבר לא יהיה יו"ר ועדת החוץ והביטחון.

בית הנשיא: איפה הכסף

מבקר המדינה הודיע כי הוצאות מעונו הרשמי של שמעון פרס ייבדקו במהלך דו"ח הביקורת הכללי הקרוב. תהיה זו הזדמנות נדירה לחדור למבצר השמור ביותר במדינה, לא רק מבחינה ביטחונית, אלא בעיקר מבחינה ציבורית. לראשונה, אולי, תיענה השאלה מדוע זינק באופן חד כל כך תקציב המעון והפך לאחת ממשאבות הכספים העוצמתיות ביותר שפועלות פה.

רק השנה, למשל, דווח כי בית הנשיא הוציא 45 אלף שקלים על ליטוש מעקה ומדרגות העץ בבית, 100 אלף שקלים על החלפת שטיחים בקומה השנייה ו־120 אלף שקלים שולמו על מטבח בטרקלין המבקרים. את השירותים שיפצו שם ב־40 אלף שקלים ואת חדר האמבטיה בעוד 50 אלף. היה זה לפני הביקור של נשיא ארה"ב ברק אובאמה בארץ.

בבית הנשיא אמרו כי כל ההוצאות בוצעו לפי הנחיית משרד החוץ, אולם האם אכן כך היה? העניין מעולם לא נבדק. לא זכור, למשל, שאובאמה התקלח בביתו הרשמי של פרס. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו