שלושה עיתונאים מעיתון אחד מונו לתפקידים בכירים בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו. תפקידי אמון, על פי ההגדרה. אמון בין ראש הממשלה לבינם. תפקידים שאליהם מתמנים ללא מכרז.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
הראשון היה ניר חפץ, שעבר באחת מתפקיד עורך מוסף "7 ימים" לתפקיד ראש מערך ההסברה הלאומי. השני היה יועז הנדל, בעל טור ב"ידיעות אחרונות", שמונה לתפקיד ראש מערך ההסברה הלאומי. השלישי היה רוני סופר, הכתב המדיני של "וויינט", מבית "ידיעות אחרונות", שמונה לתפקיד דובר בלשכת רה"מ.
אבל אתמול זעקה כותרת ב"ידיעות אחרונות", בעמוד 16: "בין נתניהו לביסמוט יש יחסי אמון מלאים", ובכותרת המשנה נאמר: "ראש הממשלה התכוון להעסיק ללא מכרז את בועז ביסמוט מהחינמון 'ישראל היום' לתפקיד פרוייקטור להרחקת מסתננים".
הצעה כזו אכן הופנתה לפני כשנתיים לבועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ שלנו; הוא שקל, ודחה אותה בנימוס. הוא לא עבר לעבוד במשרד ראש הממשלה. הוא החליט להישאר בתפקידו, כעיתונאי.
אז למה "ידיעות אחרונות" תקפו אותו אתמול בחמת זעם, תוך שהם מנסים לפגוע ביושרו כעיתונאי? כי נוני מוזס, מו"ל העיתון, כנראה מאבד את השליטה. כי ההימורים שלו כשלו: אולמרט בחוץ, ואשכנזי בחוץ, ודני דנקנר בחוץ, ונוחי דנקנר בחוץ. והאימפריה שנבנתה בתקופת אביו המנוח הולכת ומידרדרת.
ובכל הוא מאשים לא את עצמו, כמובן, אלא את "ישראל היום". אז הוא קורא לנו "חינמון" - ובעצמו מחלק בחינם רבבות עותקים של "ידיעות אחרונות". בתחנות הדלק, בקמפוסים, בתחנות הרכבת, ברשתות מזון, בחנויות לפירות וירקות. הוא מנסה להחיות מבצעים מהעבר, למשל הגרלת מכוניות. פעם, "ידיעות" כמעט לא פירסם אצל אחרים, אלא רק על דפיו: עכשיו הוא מפרסם את עצמו ברדיו ובטלוויזיה, בכל מקום.
ומן הסתם, הוא מתגעגע לימיו הטובים, הימים שבהם מחדרו משך בחוטים ושלט במדינה, יכול היה בקלות ללחוש על אוזניהם של ראשי ממשלה ולחלק הוראות לשרים ולחברי כנסת. רק שמישהו מפריע לו: אחד בנימין נתניהו, שבניגוד לקודמיו לא עובד אצל נוני מוזס. מול אחרים, הפעיל נוני מוזס את שיטת המקל והגזר; לנתניהו, הוא מייעד את המקל, ואותו בלבד.
ביום ראשון פירסם "גלובס" (שבעליו, אגב, הוא בעל נתח נכבד ממניות "ידיעות אחרונות") את טיוטת החוזה שהוצע לבועז ביסמוט. ולמי ששכח: חוזה שעליו הוא לא חתם. אגב, כפי שדחה בנימוס כמה הצעות אחרות שהגיעו אליו בשנים האחרונות - והרי אנשים מוכשרים מקבלים הצעות. החוזה שיקף רעיון שהועלה בדרגים ממשלתיים לפתרון בעיית המסתננים בדרך של העברתם למדינות אפריקניות שיסכימו לקבלם. זה לא היה רעיון של ביסמוט, והוא לא ניסח את החוזה המדובר (ובלי להיכנס לוויכוח: את בעיית המסתננים צריך לפתור).
אז מה מטרת הפרסום? כן, לפגוע בנתניהו, לפגוע ב"ישראל היום", לפגוע בבועז ביסמוט. יומיים התאפק "ידיעות אחרונות" מלצטט את "גלובס", שהרי העיתון נמנע במכוון להזכיר את השם המפורש "ישראל היום". אבל באותו יום ראשון התפרסמה גם הידיעה ש"ישראל היום" רכש בית דפוס. ועוד הימור של נוני מוזס נכשל: סביר להניח שתיאר לעצמו, שכדבר הזה לא יקרה. שבשוק המוגבל של בתי הדפוס בארץ, לא נוכל לתקוע יתד. ובכן, יש לנו בית דפוס. יש לנו יכולות חדשות.
נוני מוזס כנראה בלחץ, וכשהוא בלחץ - אין עכבות. בועז ביסמוט, מהעיתונאים המוכשרים בארץ, שירת נאמנה את "ידיעות אחרונות". בשליחותם, נסע לאיראן ולסוריה, לעיראק וללוב. אבל עכשיו, כשהוא מייצג אותנו, בהצלחה ובכבוד - דמו מותר.
זו הצביעות של "ידיעות אחרונות". כשקראנו להם "אימפריית הרשע של נוני מוזס", בפעם הראשונה, היו שסברו כי הגזמנו. אחרי "המאמר" שפירסמו אתמול נגד בועז ביסמוט, נראה שהיינו מתונים, מתונים מדי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו