יואב קוטנר נפרד מאריק איינשטיין

אריק מת. האיש הזה, שיותר מ-50 שנה הפך את החיים שלנו במקום הזה לנעימים קצת יותר, להגיוניים קצת יותר – כבר לא איתנו. האיש שהעניק פסקול חיוני וחיובי למושג הזה "להיות ישראלי" – כבר לא ישיר ולא ייצור ולא יעשה את מה שעשה כל כך טוב.

אריק עשה הכל מתוך אהבה. עם הזמן הוא כמובן השתנה וגם מושאי אהבתו השתנו, אבל כמילות השיר, היתה זו אותה האהבה שהניעה אותו כל השנים האלה.

לפני ארבע שנים, לכבוד יום הולדתו ה-70, נערכתי למרתון בן 12 שעות משיריו. סידרתי את כל הקטעים שהקליט לפי סדר, החל מההקלטות הראשונות בלהקת הנח"ל ב-1958, דרך תקליטון הסולו הראשון ("עיר לבנה" 1960), שני הרכבי "שלישית גשר הירקון", אלבום הסולו הראשון ("שר בשבילך" 1966), ההקלטות עם "האיינשטיינים", "החלונות הגבוהים", "הצ'רצ'ילים", שירים לפסטיבל הזמר בשנות הששים, שיתופי פעולה עם שמוליק קראוס, שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, שם טוב לוי, יוני רכטר, ועד לשיתופי הפעולה של השנים האחרונות עם ארקדי דוכין, מיכה שטרית, אביב גפן, ברי סחרוף, יהודה פוליקר, פיטר רוט, גיא בוקאטי ועוד.

בסך הכל הוציא איינשטיין ארבעים אלבומי סולו והקליט (לפחות) 550 שירים. אני מאזין להם שוב ושוב ומבין מדוע אהבתי אותו כל כך. ראשית זה הקול שלו שמחזיר אותך מיד הביתה. ויש את החוש המדהים שלו בבחירת השותפים ליצירה, וכמובן השירים המצוינים שחלקם הגדול לא מתיישן, המילים והמנגינות והביצועים המושלמים, אבל יותר מכל זו האנרגיה החיובית. האופטימיות המובנית בתוך השירים. גם בעצובים ובכואבים שביניהם. איכשהו איינשטיין הצליח, כמעט בכל שיר, בכל תקופה, לתת לך הרגשה שיהיה בסדר. שגם כשקשה עכשיו, עוד מעט יהיה טוב. אם לא בשביל זה המציא אלוהים את המוסיקה אז אני באמת לא מבין כלום.

והוא עשה את זה בדרכו שלו. אמנותית והתנהלותית. ביצירה עצמה הוא לא הפסיק לחפש ולהתחדש, מתוך מחויבות מוחלטת ליצירה ומתוך הכרה שמי שלא מנסה - לא טועה. וגם דרך התנהלות הקריירה שלו הוא היה אחר. הוא לא ויתר על עצמאותו גם כשהמחיר מבחינה כלכלית היה כבד ביותר.

ב-1981, אחרי יותר מעשרים שנות במה, הוא החליט להפסיק להופיע ולהמשיך אך ורק בהקלטות (וצילומי וידאו). הוא גם מיעט במתן ריאיונות לתקשורת, סלד מרכילות ומגינוני סלבריטאיות, לא היה מוכן לקבל תארים, פרסים וכיבודים. וזה לא שהוא היה מנותק, הוא היה הוא אחד האנשים הכי מעודכנים בכל מה שקורה אצלנו באקטואליה ובתרבות ובמוסיקה, ויותר מכל בספורט. הוא פשוט בחר לא להיות חלק מזה אלא להתרכז אך ורק במה שהוא טוב בו באמת: יצירת שירים והקלטתם.

יהי זכרו ברוך.