פרשת אייל גולן: ואיפה את, אמא?

אז את מופתעת, אמא? מופתעת שהבת שלך מעורבת בפרשה המביכה הזו, המבישה הזו, פרשה שבה אבות אכלו בוסר, אבל גם בניהם, כך מתברר, לא חשו בקהות שיניהם, ולא משכו ידם מאותו בוסר מפתה? את באמת מופתעת שכך קרה? את לא באמת מופתעת. אין מצב. פשוט לא יכול להיות. אם היא יוצאת, הבת היפהפייה שלך, באחת בלילה, לבושה במיני קצרצר ובגופייה חושפנית, ושמה עקביה לעבר מועדון תל־אביבי חשוך, ואז חוזרת לפנות בוקר סתורת שיער, שתויה, בגדיה מריחים עשן סיגריות במקרה הטוב - את לא שואלת מה קרה שם בדיוק במועדון?

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו

עם מי היא מתרועעת, מה היא עושה בכל אותן שעות הדמדומים המתעתעות? שואלת את עצמך, אני מתכוונת, לא את הבת שלך, אני יודעת שהיא לא תענה לך דברי אמת, אבל אלוהים שישמור, היא בת 15 או 16, מה זה בכלל משנה. אם היתה לה סמכות הורית שהיתה דורשת תשובות, והיתה דורשת דין וחשבון, והיתה עם היד על הדופק, אולי כל זה לא היה קורה. את לא יכולה לפטור אותי ב"מה את בכלל מבינה?" אני מגדלת מתבגר בן 15, בנות ה־15 מתארחות אצלי בבית דרך קבע. ואני רואה אותן, בוחנת אותן, מהלכות על התפר הדק והחמקמק הזה שבין היותן ספק ילדות ספק נשים קטנות וזו בדיוק, אבל בדיוק, התקופה שבה הן צריכות יד מכוונת, גבולות ברורים, מעקב שיהיה רגיש דיו כדי לשחרר ולאפשר, אבל גם אחראי דיו כדי להזהיר ולהבהיר מה מותר, מה אסור, איפה עובר הגבול.

זה התפקיד שלך, אמא יקרה, וכן, זה לא פשוט, וזה יגרום לחיכוכים ולקונפליקטים, אז מה? ידך חייבת שתהיה על העליונה. את המבוגר האחראי ואת זו שחייבת להתוות את הדרך, לא לוותר לה, להזהיר אותה מפני מבוגרים לא אחראים, לדאוג לגופה, להיות חרדה לנשמתה. אחרת יעלה הבוקר על אותו מועדון חשוך ומלא זימה, ומישהו יצטרך ליתן את הדין על מה שקרה שם. והוא יהיה כל כך מופתע שהבת שלך רק בת 16. לכאורה. אבל את? מה איתך, אמא? את באמת מופתעת?

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק