להציל את הצבר

מתברר שהאיראנים הם לא האיום היחידי על ישראל. שיח הצבר, שהפך לסמל לילידי הארץ, נמצא בסכנה: כנימה אלימה המתפשטת בצפון מאיימת להכחיד אותו.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

קק"ל עם חוקרי מרכז וולקני (מנהל המחקר החקלאי) בקרב בלימה בכדי למנוע את התפשטותה של הכנימה ולהציל את הסברס.

לאורך החודשיים האחרונים נצפו בעמק החולה גושים של שיחי צבר נגועים בטפיל לבן, אשר גרם למותם. אנשי קק"ל ומרכז וולקני זיהו את הפגע: מדובר בכנימת מגן המכונה אֶצבַּרית (Dactylopius opuntiae), המוכרת כמין אלים ששימש להדברת שיחי צבר בדרום אפריקה ובאוסטרליה. מדובר במין פולש המתפתח רק על מיני צבר ותוקף אותו, ועל פי ההערכות היא כנראה התבססה בארץ בשל ייבוא לא תקין של צמחים מחו"ל. 

ד"ר דוד ברנד, ראש אגף הייעור בקק"ל האחראי לפרויקט הכחדת הכנימה, הסביר בשיחה עם "ישראל היום" כי "סביר שמישהו הביא בטעות את הכנימה הזו ארצה. הוא ראה קקטוס יפה בדרום אמריקה, ודי אם הביא עלה אחד כזה לארץ ושתל אותו וכך הכנימה, שקשה לראותה על הקקטוס, החלה ללבלב על הצבר והתפשטה לה". 

העוסקים בבחינת האֶצבַּרית מציינים שמרגע שזוהתה והוגדרה הכנימה האלימה, היה ברור שיש צורך בפעולה מיידית למיגורה, שכן התפשטותה יכולה לאיים על שיחי הצבר בכל הארץ. אין מדובר בפעולה מובנת מאליה: הצבר אינו מין מוגן, הוא נמצא בשטחים פתוחים ומכאן שהטיפול בו אינו מובן מאליו.

מומחי קק"ל ומרכז וולקני החלו לבצע תצפיות מעקב, שתכליתן לאמוד את היקפי הנגע, ובכלל זה לוודא כי אין התפשטות לאזורים נוספים. על פי ניסיון העבר, אין די בהדברה מקומית או עקירות של שיחי צבר, ויהיה צורך לשקול טיפול ארוך טווח על ידי הבאת אויבים טבעיים של הכנימה דוגמת זבוב הליאוקופיס, כדי לרסן את פעילותה ההרסנית. 

"החוכמה - כמו בכל מאבק במין פולש - היא לעצור אותו בשלב ההתחלה", מסביר ד"ר ברנד. "אם הוא כבר מתפשט לאזורים נרחבים - קשה למדי לעצור אותו, ואז יהיה מדובר בתהליך שהטיפול בו עלול להגיע לכשלוש שנים ואף יותר". 

למנוע את ההתפשטות

"הייתי רוצה להיות אופטימי ואנו פועלים במלוא הקצב, אבל מניסיון העבר היו לנו מעט מקרים שהצלחנו לעצור התפשטות בדקה ה־90. למרות זאת, כולי תקווה כי הפעם נעצור זאת", סיכם. 

תופעות ההתחממות הגלובלית והגלובליזציה מובילות לכך שהנזקים הכספיים והאקולוגיים, שגורמים המינים הפולשניים ברחבי העולם, הם מכה אנושה לסביבה ולאדם ונאמדים במיליארדי דולרים.

*   *   *

הסמל של הישראלים:

"התאים למיתוס הקמת המדינה"

לא סתם הפך הצבר לסמל של ילידי הארץ הישראלים. "המראה של הצבר התאים לתדמית החספוס ולמודל של הישראלי עם הקמת המדינה - בשל הדוקרניות החיצונית למול הרוך הפנימי שבו - מה שהתאים לעניין המיתוס הנוצר", מספר עוז אלמוג, פרופסור בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה ומחבר הספר "הצבר - דיוקן". 

הצבר הובא מאמריקה לספרד וממנה הגיע, כנראה במאה ה־15, גם למזרח התיכון. הצבר, בכינויו העממי "סברס", הפך לכינוי לילידי הארץ: עוקצניים וחצופים כלפי חוץ, רגישים ומתוקים מבפנים. 

"מובן שהיותו נפוץ, גדל פרא ושייך לעולם הילדות התאים לתקופה מוקדמת יותר בחיי ישראל, שבה ילדי הארץ שיחקו בחופשיות בחורשות, במטעים, בנחלים ובטרשים. עם הזמן הצמח קנה לו אחיזה בכלל זה בקרב קריקטוריסטים, צלמים, סופרים ומשוררים והתאים למיתולוגיה שהותוותה".

לדברי פרופ' אלמוג, "האיום על הצבר הוא משל לתהליך הגלובליזציה; כל עוד ישראל היתה חברה לוקלית סגורה, פרובינציאלית באופייה, היא היתה מעין אי מוגן במרחב. ברגע שנפתחה החוצה לעולם יש לזה מחיר. לצד פלורליזם מקבלים גם כנימה קטלנית. אל מול איבוד דמות הצבר והתגבשות זהות חדשה מאבדים מהייחוד. טוב שכיום יש מקצוענים בחקלאות, ומרגע שיש תקלה – יש לנו, הצברים, יכולות משוכללות למדי לאתרה ולטפל בה". 

דן לביאטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו