חוזר לזירת הפשע

לא רציתי לפתוח את המדור הזה עם סיפורי שמעון גפסו. שהרי אני ועמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת הצגנו אותו כאן במלוא כיעורו הציבורי ואנשים כבר מכירים אותו. שהרי הוא היה ונשאר אדם מושחת ללא קשר לתיקיו הפליליים. שהרי די בדו"ח מבקר המדינה על העירייה, על מעשיו ועל התנהלותו, כדי להבין שלאדם כזה אין מה לחפש בשירות הציבורי.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ובכל זאת, אין מנוס מלכתוב שוב על האיש הזה. הוא ממשיך לא לעצור באדום. הוא ממשיך לאיים על שומרי הסף שהגנו על קופת העירייה. הוא ממשיך לצפצף על החוק ועל כללי המינהל התקין. הוא שוב מנסה להלך אימים ולזרוע פחד אצל מי שתלויים בחסדיו.

אדם שהיה מקורב אליו, אמר לנו השבוע: "שלטון הפחד חזר לעירייה. אנשים מכווצים, אנשים מודאגים, אנשים חוששים לדבר. גפסו חזר אלינו בסערה ואנשים נזכרים בימי המצלמות, הצעקות, האיומים וגסות הרוח של האיש. 

"אנא, אל תשכחו את העיר הזאת. אל תשכחו אלפים מתושביה שהפעם כבר לא בחרו בו. הם לא באו לקלפי. זו היתה דרכם למחות. אל תפקירו אותנו בידי הדיקטטור".

קריאות ברוח דומה קיבלו דיין ושבת גם מאחרים. עובדים פנו אליהם בכתב ובע"פ, התחננו ממש, ביקשו להצילם. המכנה המשותף של כולם: האיש חוזר אלינו כאילו לא מדובר בפגע רע. כאילו לא למד שום לקח מדו"ח מבקר המדינה, מכתב האישום נגדו, מהחלטת שופטי בג"ץ להדיחו לקראת הבחירות. כאילו גם ממשפט השוחד שלו הוא יצליח לצאת בשלום.

אפשר להבין את תסכול העובדים האלה: מייד אחרי הדחת גפסו התיישב בכיסאו בהסכמה חבר המועצה ד"ר בוריס יודקביץ, אורולוג במקצועו, והוכיח שאפשר להתנהל אחרת. שזה לא בשמיים.

"הוא סילק את המצלמות, הפסיק את הניהול הברוטאלי, יצר אקלים נעים בעבודה", אמר לי אחד המאושרים (עד לפני שבוע), "ממש הבדל של יום ולילה. הוא החזיר לבניין העירייה את השפיות, התנהל בשקט, במתינות, בכבוד; אנשים הפסיקו להסתובב שפופים ומבוהלים. הם נראו אחרת. הם חזרו לחייך".

- שישה שבועות הספיקו לשינוי האווירה בצורה כזו?

"עובדה שזה קרה. התברר שאפשר לשרת את הציבור בצורה מקצועית ועניינית, בלי שחיתות, בלי טובות הנאה, בלי מחנאות וחצר ביזנטית, בלי כוסות של רעל וחיסולי חשבונות פנימיים. היתה אווירה נעימה, העירייה הפכה למקום שכיף לעבוד בו - היינו כולם בסרט. שישה שבועות היינו כאילו בחלום".

ואז חזר האיש הרע

ביקשתי להבין איך קיבל גפסו את רוע הגזירה כששופטי בג"ץ שלחו אותו הביתה והאם עזב בלי לחולל מהומה?

"הוא לא מסוגל ללכת בשקט. זה חזק ממנו. הוא הרי בעל הבית - לא חשוב מה קובע החוק או מה כתב עליו מבקר המדינה. לכן אפילו את מפתחות רכב השרד הוא סירב להחזיר. לכן הם הוחזרו רק בהוראה של שופט שלום בנצרת.

"גפסו התנהג כאילו הוא עדיין ראש העיר, הגיע לעירייה מדי כמה ימים, הפגין נוכחות, אמר לעובדים ש'עוד מעט אני חוזר'. הוא התחיל לחבק אנשים שעד עכשיו לא ספר ממטר, ומהמחשב של אחת המזכירות שלח את האימייל הבא: אוהב אתכם".

- מה קרה אחרי ניצחונו בבחירות?

"הוא הגיע אפוף אדי ניצחון מלווה בכמה עובדי לשכתו, הסתובב צוהל במסדרונות ונכנס לאחד החדרים שליד לשכתו לשעבר. הוא השתלט עליו בעצם והתחיל לחלק הוראות. הוא הבהיר לעובדים שמעכשיו הוא ראש העירייה ועליהם לציית לו. 

"כאן התערב ד"ר יודקביץ והבהיר לו שעל פי החוק הוא רשאי להיכנס לתפקידו רק אחרי 21 יום. אבל גפסו התעלם ויודקביץ נאלץ להזמין את המשטרה. הגיעו שוטרים, התחבקו עם חברם הוותיק והלכו. כלום לא קרה".

- איך יסתדר עכשיו גפסו עם שלושת שומרי הסף של העירייה - היועצת המשפטית אולגה גורדון, הגזבר עופר לוי והמבקר הפנימי ערן בר־ רבי? איך יחיה עם מי שעמדו על משמר החוק והפריעו לו במעלליו?

"גפסו כבר נתן תשובה לכך: הוא ינסה לסלק את הגזבר ואת היועצת המשפטית, בין היתר בעזרת יו"ר ועדת הפנים, מירי רגב, חברה ותומכת מוצהרת שלו (השבוע כינסה רגב את הוועדה למופע אימים שלה ובו אכן התגייסה למענו כנגד סרגלי העירייה - מ"ג). הגזבר והיועצת המשפטית הם עיזים רעות, הסביר, ועיזים כאלה צריך להוציא מהעדר". 

מתנה לעד התביעה

שאלתי ביום א' בבוקר את אחד האנשים הפסימיים בפרשיות גפסו, מדוע הוא כל כך מיואש. תשובתו: כי אנחנו כמו עיירה, כי כולם מעורבים עם כולם ולרובם אין חוט שדרה, כי הטירוף חוגג ואנשים מפחדים מהשריף הזה פחד מוות. אני לא מאמין שהאיש הזה, שיש לו עור של פיל ואפס בושה, יורשע פעם. תראה איך חברי כנסת מסוגה של מירי רגב מכרכרים סביבו ותבין הכל".

יומיים אחרי השיחה הזאת, טילפן אלי אותו אזרח והיפנה את תשומת ליבי לאירוע הבא: שני עדי תביעה חשובים במשפטו של גפסו חתמו איתו על הסכם קואליציוני. "הם חתמו", הוא חזר ואמר, "עכשיו אתה מבין על מה דיברתי איתך?"

בדקתי את דבריו ולא האמנתי: הנאשם גפסו חתם הסכם עם עד תביעה מספר 13, אלכסנדר גופמן, ומינה אותו לסגנו. עכשיו הם חברים. מי מספר שתיים בסיעה של גופמן שצורף לקואליציה? המתלונן נגד ראש העירייה, סמיון ברון. עכשיו יעלה סמיון להעיד נגד ראש העירייה באותה נמרצות שבה התלונן נגדו בשעתו במשטרה? 

איך קוראים למהלך הדרמטי הזה ערב פתיחת משפט השוחד של ראש העירייה? מה המשמעות המשפטית שלו?

לא לי להשיב על כך. זה תפקיד הפרקליטות, הנשענת בתיק גם על שיחה מוקלטת המדברת לכאורה בעד עצמה. קולה עדיין לא נשמע.

 

להדיח, לא להשעות

האם הייתם מסכימים שמורה שזייף תעודות ותארים והוגש נגדו כתב אישום, ימשיך ללמד בבית הספר שבו לומדים ילדיכם, כל עוד לא זוכה? האם הנהלת בנק היתה מסכימה שעובד שמעל בכספים והוגש נגדו כתב אישום - יישאר בתפקידו קודם שהוכחה חפותו? 

האם גננת המואשמת בהתעללות בילדים יכולה להמשיך לעבוד עם ילדים לפני שנוקתה מהאישומים החמורים נגדה? ההורים לא יפגינו וירימו קול צעקה?

התשובה ברורה. העיקרון כאן ושם הוא אותו עיקרון. לכן כל הקקופוניה בעניין חזקת החפות של ראשי ערים המואשמים בפלילים - אינה במקומה. לכן חייבים להשעות אותם כהצעת השר גדעון סער ולהרחיקם מהעירייה לאורך כל המשפט. זאת לטעמי בכפוף לתיקון אחד חשוב: אסור שהאיש שיחליף את ראש העירייה המושעה ייבחר בידי מועצת העירייה. הוא חייב להגיע מבחוץ.

רוצה לומר: אסור שלראש העירייה המושעה תהיה השפעה על מחליפו, ישירה או עקיפה. אסור שהמחליף יהיה בובת מריונטה שלו. אסור שלחבר מועצת העירייה, המחליף, זה שלא נבחר לתפקיד, יהיה בבוא העת (אם וכאשר המושעה יורשע) יתרון על מתמודדים אחרים. 

סיבה נוספת להרחקת הנאשם מכל השפעה בעירייה: עדים שהם עובדי עירייה חוששים להעיד נגד מי שפרנסתם וקידומם תלויה בו. אם לא יהיה ברור להם שהוא בחוץ, שאיש לא סופר אותו, שהמחליף שלו אינו נמנה עם עושי דברו - הם עלולים לשקר, לאבד את הזיכרון, לעגל פינות. הם עלולים לעזור לו לצאת זכאי - כלומר, להפוך את עצמו לעוד קדוש מעונה בישראל.  

לא כולם מושחתים  

עוד שתי הערות על הבחירות לרשויות:

1. בניגוד לרושם הראשוני כאילו השחיתות ובעלי עולם המושגים המעוות נחלו ניצחון גדול בבת ים, ברמת השרון ובנצרת עילית; כאילו רוב הציבור בערים האלה נמצא במחנה של אויבי שלטון החוק - נתוני ההצבעה מלמדים אחרת. גפסו איבד בבחירות 20 אחוזים מתומכיו בבחירות 2008, לחיאני איבד 43 אחוזים, רוכברגר איבד גם הוא כ־20 אחוזים.

כלומר: חלק גדול מהציבור לא הגיע לקלפי כי סלד מאנשים היושבים על ספסל הנאשמים. זו אכן היתה המחאה שלו. 

2. התקשורת קשרה השבוע לרגע כתרים לראשו של יצחק רוכברגר מרמת השרון, שהחליט לצאת לחופשה עד לסיום משפטו. יש לברך על ההחלטה, אבל אין צורך להיסחף. 

הנאשם הציניקן הזה, שאת מעשי המירמה החמורים המיוחסים לו הציג כ"עבירות טכניות", הודיע על יציאה לחופשה מסיבות שקופות לעין: ראשית, הוא הבין ששופטי בג"ץ עשויים לשלוח אותו שוב הביתה ופשוט הקדים אותם. הוא החליט לקצור נקודות במקום להיות במעמד של מודח.

שנית, הוא מעדיף להושיב בכיסאו את אחת הנאמנות שלו ממפלגת העבודה. אין לו עניין בבחירות חדשות כשמשפטו יוצא לדרך. 

התקלה של לחיאני

שלמה לחיאני, חבר וגיבור תרבות של כמה עיתונאים המטפחים אנשים מסוגו, מורגל לקבל חיבוקים מחברים בתקשורת. הם כאילו מונחים בכיסו. ראיונות בלי שאלות קשות, בלי להכביד עליו חלילה, בלי לשרוט אותו אפילו שריטה קלה. המיקרופון פתוח ולחיאני יורה ללא הפרעה. 

עד שהתלווה אליו לקראת הבחירות וביום הבחירות שי גל מאולפן שישי, עיתונאי שלא סומן כמסוכן למלך בת ים, ושאל אותו שאלות ענייניות. שאל שוב ושוב תוך הפגנת בקיאות בנושא. 

אוי, הבין ודאי לחיאני, יש כאן תקלה. הוא לא מכוחותינו. הוא גורם לי נזק. 

היה ברור שהלחיאני האמיתי יתפרץ בנסיבות האלה מהלחיאני החוגג והוא אכן התפרץ כאשר גל הזכיר לו משפט שאמר באחד הראיונות: "יש עוד ערכים חוץ מלכבד את בית המשפט".

לחיאני הגיב: "יש ערכים של בת־ימים שהם קודים שאני חי על פיהם".

גל: "זה לא נשמע טוב".

לחיאני: "זה מה שיש".

דקות לאחר מכן, כשהזכיר גל לראש העירייה נאשמים אחרים שהכחישו את כתב האישום נגדם ובסוף הורשעו; כשנקב בשמם של דרעי וקצב, הגיע הפיצוץ הצפוי. לחיאני כעס על ההשוואה בינו לבין מי שהורשעו ובין היתר אמר: "יקירי, הכתבה הזאת היתה צריכה להיות משהו חביב וסימפטי".

רוצה לומר: טעיתי. אתה לא עיתונאי חבר שלי. אתה מתייחס לעבודה שלך ברצינות. לא מתאים לי.  

מנפלאות דני דנקנר

הוא היה יו"ר בנק הפועלים. איש עשיר, בעל רכוש רב, קשרים במקומות הנכונים, חברים בכנסת ובממשלה וסוללה של עורכי דין מפורסמים. רבים וטובים, רבים ורעים, אכלו מידיו.

לפני יותר משבוע עמד המגוהץ הזה, שהפך בינתיים לעבריין (הורשע במעשי מירמה חמורים בתיק אחר), על דוכן העדים באולם נאשמי הולילנד ונאשמי הפרשיות הנוספות, והשיב על שאלות סנגורו, עו"ד נבות תל צור, נציגת התביעה, עו"ד אביבה חפץ, והשופט דוד רוזן.

שעות הוצגו לדנקנר השאלות והוא דיבר והסביר והתפתל כשלאורך רוב עדותו הוא מנסה להסתתר מאחורי גירסת המאכערים שלו, ביניהם העבריין אריה דרעי (הוא שילם לו 100 אלף שקלים כיועץ נדל"ן כאילו שכחנו שההתמחות של דרעי היא בכלל בענפי השוחד, המירמה ושיבוש החקירות). 

לא, טען הנאשם, הוא לא השתמש במאכער מאיר רבין, שהיה יד ימינו של עד המדינה, שמואל דכנר, כצינור למתן שוחד למנהל המינהל לשעבר, יעקב אפרתי. לא, שוחד היה אצלו מחוץ לתחום, טען, ואם רק היה שומע את המילה, היה מעיף מחדרו את מבקש המתת.

מדוע, אם כן, אדם במעמדו עם קשרים בצמרת השלטון והשירות הציבורי, נזקק למאכערים לקידום עסקיו? מדוע שילם לרבין, מתווך אלמוני, יותר ממיליון שקלים, כאשר עמדו לרשותו פרקליטים מצוינים?

כדי להילחם בביורוקרטיה, טען ברצינות, כדי לאסוף מידע על עסקאות והחלטות במינהל המקרקעין... "אני לא ידעתי אילו עסקאות עשו במינהל".

השופט דוד רוזן תמה: למשרד עו"ד כספי היה קושי לקבל מידע כזה? מה אתה צריך בשביל זה את רבין?

גירסת דנקנר: ראשית, "לא פונים כל כך מהר למינהל". שנית, "לא מקבלים חומר מהמינהל".

- כשמשרד כספי פונה למינהל, תאמין לי, אין פקיד שלא מתרגש מזה... אם הוא פונה למנהל המינהל, המינהל יתייחס ברצינות...

דנקנר בשלו: "זה לא כל כך פשוט".

דנקנר דבק גם בהמשך בגרסתו: עו"ד לא יכול בהכרח לסייע לו כמו המתווך רבין. 

השופט הגיב: "אתה מזלזל במשרדי עורכי דין... עורך הדין יודע איך הדברים יכולים להשפיע... הוא צריך בשביל זה את רבין? זה נראה לי מוזר".

דנקנר: "אני מצטער שאני לא יכול להסכים עם כבודו". 

ברוורמן יכבוש את פ"ת?

ברשימת הקרבות המסקרנים והחשובים בעיריות, שבהם לא נפלה הכרעה בסיבוב הבחירות הראשון, מזדקרת פתח תקווה. הקרב בה הוא בין אורי אוהד, הבעייתי, שהיה מסובך עד צוואר בחובות אישיים כבדים, לבין עו"ד יצחק ברוורמן, 54, רס"ן שהיה בשעתו תובע ראשי וסגן היועץ המשפטי בחבל עזה - אדם ששמר על שמו הטוב. איש נקי.

מי ינצח בקרב הזה? אין לי מושג. אבל צריך לקוות שתושבי העיר הזאת, אחרי עידן ההנהגה הקודמת, לא יזכו לראות את שמו של ראש העירייה הבא שלהם בטורי השערוריות.

ניפגש בערעור במחוזי 

איש אינו יודע מה יחליטו השופטים חגית מאק־ קלמנוביץ, יצחק שמעוני ואיתן קורנהאוזר בתיק ליברמן, אף שעיקר העובדות החמורות בפרשה אינן שנויות במחלוקת. ובכל זאת, בורסת הניחושים וההערכות פורחת, עובדת שעות נוספות, ונוטה להכרעה של שניים מול אחד. מעטים מעריכים שההכרעה תתקבל פה אחד.

שניים שירשיעו או שניים שיזכו? לא ברור. מה כן ברור: התיק הזה יגיע לבית המשפט המחוזי. הצד שיפסיד, יערער. עדיין לא רואים את הסוף. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו