בתאריך 3 בנובמבר 2009 נתפסה מול חופי ישראל האונייה האזרחית פרנקופ, שיצאה מנמל איראן, בדרכה לסוריה. מול חופי קפריסין יורטה האונייה על ידי חיל הים, ולוחמי השייטת אח"י אילת עלו על סיפונה והשתלטו עליה. מבצע זה היה סופה המוצלח של עבודת מודיעין אינטנסיבית, שחשפה כי על גבי המכולות שנשאה האונייה הוסתרו 35 טונות אמל"ח, שיצאו מידי האיראנים ויועדו כנראה ללוחמי חיזבאללה בסוריה. את המבצע הזה יזמו וליוו מקרוב קציני מודיעין צעירים.
קצינים זוטרים אלה של חיל המודיעין, על כל שלוחותיו, הם לרוב האחראים לאיסוף הפרטים המודיעיניים המגיעים מגופי האיסוף השונים, הפיכתם למידע נהיר וקונקרטי, הצגתו לקברניטי צה"ל ולמקבלי ההחלטות והפיכתו לפעילות יזומה בשטח, המסכלת איומים על מדינת ישראל ועל חיי אזרחיה.
אחד הקצינים שאחראים להצלחת מבצע היירוט הוא סרן א', בן 25 מפתח תקווה, קצין ביחידת מחקר המתמחה באיראן. "אנחנו ליווינו את הלוחמים בחפ"ק המודיעיני, ובעצם היינו איתם בקשר לאורך כל ההשתלטות. דקות מורטות עצבים עברו עלינו עד ששמענו אותם צועקים שהם מצאו נשק שהוסתר במכולות", נזכר א'. "ידענו שמשהו קורה, עקבנו אחרי הפרשה הזו יומם ולילה, והיינו רק אני - אז בדרגת סרן משנה - ושני חיילים בדרגות רב"ט וסמ"ל. תפקידנו היה להשלים את פערי המודיעין".
למה הכוונה?
"בכל פרשת מודיעין יש פערים, ועלינו מוטלת העבודה של השלמת התמונה בעזרת סוכנויות האיסוף השונות. במקרה הזה ידענו שספינת נשק יוצאת מאיראן לסוריה והיינו צריכים לאסוף מספיק מידע כדי לשכנע את דרג קבלת ההחלטות בצבא - במקרה הזה ראש אמ"ן והרמטכ"ל - שצריך לעצור אותה".
אז אתה העברת לשניהם סוג של תדריך?
"כן. בהתחלה קצת רועדות הברכיים ורועד הקול, אבל כשנכנסים לזה מבינים שהשד לא נורא כל כך, ושאתה כקצין צעיר מומחה לתוכן משמעותי ביותר ואחראי לתת למפקדים את כל תמונת המודיעין, מאל"ף ועד תי"ו".
לדברי א', זה לא נדיר שקצינים בדרגות זוטרות בחטיבות המחקר המודיעיניות יושבים בדיונים בעלי חשיבות עליונה לצד גנרלים ומפקדים בכירים. "נהפוך הוא. ראשי הזירות וקצינים בדרגות אלוף משנה דוחפים לזה. מאוד סומכים עלינו, וראשי הזירות יודעים שהם לא יכולים להיות מעורים בכל פרט מודיעיני קטן שנכנס. הם זקוקים לנו. אנחנו האוזניים והעיניים שלהם בכל אירוע".
כיצד חשת בסוף המבצע, כשידעת שההערכות המודיעיניות שלך היו נכונות?
"כששמענו בחפ"ק את הלוחמים אומרים שנמצא הנשק, חשתי הקלה גדולה, סיפוק וגאווה. כל החודשים המאוד אינטנסיביים של עבודה תחת לחץ ובתנאים לא פשוטים - מדיון לדיון, מהערכת מודיעין אחת לאחרת, תוך כדי שאנחנו יודעים שהרבה מונח על כתפינו - לא היו קלים. עכשיו אני יודע שסייעתי באופן אישי להגנת חיילי צה"ל בשטח ולהגנה על אזרחי המדינה בכך שמנעתי מאויבינו נשק שהיה יכול לפגוע בהם".
לאחר סיום תפקידו ביחידת המחקר הועבר א' לשרת במזכירות הצבאית בירושלים ומילא תפקיד של קצין מודיעין בלשכתו של המזכיר הצבאי: "זהו עוד צומת חשוב שבו רואים בצורה ברורה איך המודיעין שנוצר על ידי קצינים צעירים בחיל עולה לדרגות הכי גבוהות, ובסוף האיש הנושא את המשרה הכי בכירה במדינה - ראש הממשלה - מסתמך בעצם על התוצרים שנכתבו על ידי אותם קצינים. אנו אמונים בעצם על סיפוק מודיעין טקטי שיסייע ללוחמים בשטח, אך גם על הבאת מודיעין אסטרטגי שיסייע לקבלת ההחלטות של מקבלי ההחלטות, כגון ראש הממשלה ושר הביטחון".
מהמזגן לאוגדת עזה
קב"רית (קצינת בינה רשתית) נ', בת 22 מאפרת, היתה רגילה להעביר את שירותה ביחידה 8200 במשרד תל־אביבי ממוזג ונוח, עד פרוץ מבצע עמוד ענן. במסגרת המבצע ירדה נ' עם החיילים הלוחמים לאוגדת עזה עצמה, וסיפקה מידע מודיעיני לקצינים וללוחמים מהשטח.
יחידת 8200 היא יחידת איסוף מודיעין שתפקידה למצות את המידע המגיע אליה, ובאמצעים שונים להפיק ממנו מידע מודיעיני שימושי. "אני מגיעה מהזירה הפלשתינית", אומרת נ'. "והתפקיד שלי היה לפתח מקורות לתחומים מודיעיניים שעליהם הייתי אמונה. בשעות חירום קציני מודיעין אצלנו מוצבים בחפ"קים בעלי מטרות סיכול, ועל כן בעת ההסלמה במבצע עמוד ענן, שדרש סיכול בכירי חמאס, נשלחתי לפקד על עשרה חיילים כדי להכין את השטח מבחינה מודיעינית לסבב הסלמה רציני יותר, אם יהיה כזה".
נ' מספרת שהמטרה בפעולות אלה היא "להוריד את המודיעין ממגדל השן שלו" לשטח עצמו, כדי ש"הקמ"ן בשטח יוכל לתרגם את המידע המודיעיני שלנו למודיעין טקטי. כלומר, כשקמ"ן צריך לנווט את הכוחות שלו במהלך תמרון, יש לו נציג מודיעין שיושב שם ועוזר לו - לא באיזה משרד בתל אביב, אלא מישהו שיושב ממש איתו בשטח, עם שכפ"ץ ונשק. בנוסף, במסגרת העבודה בחפ"ק הסיכולי יש חיבור מבצעי ישיר ומיידי בין כל החילות הפועלים באזור. כולם עובדים בסינרגיה".
איך התמודדת עם משימה כזו תוך כדי המבצע עצמו?
"זה היה מאוד אינטנסיבי. המטרה שלי היתה להביא מודיעין בנוגע להימצאותם של משגרי רקטות ולסגור מעגלים בצורה מהירה עם שאר הקצוות המבצעיים - חיל האוויר, מודיעין האוגדה ונציגים מבצעיים אחרים. הייתי צריכה למצוא היכן ממוקמים המשגרים. זה לא פשוט לילדה בת 22, ואני מניחה שלאף אדם בשום גיל, להתעסק בסיכול אנשים בצורה ישירה".
לא חששת להיות כה קרובה לאזור הלחימה?
"לא היה לי כל כך זמן להתעסק במחשבות האלה. האמת היא שאחד הרגעים המשמעותיים שחוויתי שם היה כשראיתי על המערכת הגיאוגרפית שרקטה נחתה בגוש עציון, ממש ליד היישוב שלי. זה היה בשבת, אז לא יכולתי להתקשר הביתה ולשאול אם כולם בסדר, אבל אחרי כמה דקות פשוט שכחתי מזה, כי לא באמת הייתי בתוך זה, הייתי כבר בתוך המשימה הבאה. אבל יש לזה משמעות, כי מבחינתי אני ילדה שמתעסקת בחיי אדם".
איך מכירים רודן?
לסרן נ', בן 26 מנס ציונה, רמ"ד כלכלי בזירת איראן, הוענק אות "מצטיין ראש אמ"ן" על פרויקט יוצא דופן שאותו הוא מוביל, בשם "פרדיגמת המודיעין", שמטרתו לייצר שינוי כולל במבנה חקר המודיעין באמ"ן. סרן נ' פועל בעצם לשינוי תפיסתי ומעשי של חשיבת המחקר המודיעיני ויישומו בכלל מערך המודיעין של צה"ל.
"בגדול, העולם סביבנו משתנה כל הזמן, אם מבחינה חברתית, כלכלית, מדינית, צבאית וטכנולוגית", מסביר נ'. "סוריה, מצרים, ירדן, איראן, טורקיה ומדינות נוספות הן כבר לא אותן המדינות שהיו במשך שנים. הן השתנו, התעצבו או מתעצבות ברגעים אלה ממש מחדש ושינויים אלה דורשים מאמ"ן להשתנות גם בהתאם למה שקורה אצלן מבחינת יכולת איסוף המודיעין שלו.
"אם ניקח לדוגמה את האלמנט הטכנולוגי, העולם הטכנולוגי שאנו חיים בו היום הוא לא העולם הטכנולוגי של לפני 30-20 שנה. אנחנו כל הזמן צריכים ליישר קו עם הזמנים המשתנים, וכל השינויים האלה הובילו להבנה שמערך המודיעין זקוק לשינוי מהותי יותר וגדול יותר".
איך זה בא לידי ביטוי?
"אנחנו מנסים להביא את חוקר המודיעין להבנה גדולה ועמוקה יותר עם מושא היעד שאותו הוא חוקר. היכולת שלו להעמיק בחקר אלמנטים מסוימים ולעצור באחרים הוא גדול יותר ובהתאם לכך תהליכי העבודה הופכים ליעילים יותר".
א', יש לך מושג על מה הוא מדבר?
"לגמרי. הרעיון הוא להבין שהסביבה השתנתה, ואמ"ן חייב להתאים את עצמו לשינויים האלה. הסדר הישן קרס, הסדר החדש טרם התעצב וכקציני מודיעין אנחנו צריכים להבין במרחבים האלה מי נגד מי. מהם הפערים בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו לא יודעים, וכיצד אפשר לגשר עליהם כדי לבנות תמונה מודיעינית ברורה ומדויקת. מה שנ' מוביל הוא שינוי תפיסתי ורעיוני של להבין, למשל, ציבור שמחליט להוריד רודן ומעלה מישהו אחר תחתיו. צריך לחוות את האנשים, את הציבור, בסוריה או במצרים, אבל בגדול המטרה היא לתת לקצינים ולחיילים כלים הרבה יותר רחבים שיעזרו להם לבצע את עבודתם בצורה יותר אפקטיבית.
כקציני מודיעין, אנחנו מתמודדים עם כמה צירי פיגועים שיש לחקור אותם. האויב שלנו ממש לא נח על זרי הדפנה: הוא שוקד מדי יום על מבצעים חדשים ועל רעיונות חדשים של איך להתיש אותנו. אנחנו נמצאים היום במה שנקרא מערכה שהיא 'בין מלחמות', אבל אנחנו במערכה לכל דבר. אנחנו צריכים לדעת לסכל פיגועים, העברות אמל"ח, למוטט תפיסות שבראייתנו הן נגד האינטרסים של מדינת ישראל".
"שיקול דעת פשוט"
סג"ם מ', מפענחת תצלומי אוויר בת 21 מבנימינה, קיבלה את אות הנשיא, שאותו מקבלים רק כ־120 חיילי צה"ל ובהם כשישה חיילים מחיל המודיעין, במעמד טקס בבית הנשיא ביום העצמאות. את האות קיבלה מ' עקב עבודת מודיעין מצטיינת שבמסגרתה הוכיחה כי מיקומו של מה שנחשב עד כה לבסיס של ארגון עוין, הוא שגוי, וכי הבסיס האמיתי נמצא במיקום אחר לחלוטין.
איך חיילת צעירה מצליחה להפריך מידע מודיעיני שנחשב אמין בעיני גורמים בכירים ממנה?
"זה עניין של שיקול דעת פשוט. ראיתי את המקום שבו כביכול נמצא הבסיס בתצלום והצלחתי להוכיח שזה לא נמצא שם, אלא במקום אחר. לשם כך נעזרתי בשותפים רבים אחרים בחיל המודיעין, עבדתי עם כל סוכנויות האיסוף, כמו 8200 וחטיבות המחקר השונות. ידעתי בדיוק איזו נקודה אני רוצה שיצלמו לי ובאיזה זמן, כי ידעתי מה אני מצפה לראות. ידעתי מה אני מחפשת, ובעצם רציתי להוכיח שהמקום הזה קיים ושהוא פעיל, רק לא איפה שחשבו שהוא נמצא. זה לא הלך בקלות".
לא האמינו לך?
"בהתחלה לא ממש. בחטיבת המחקר אמרו לי, 'מה פתאום? איך את באה עם האמירה הזו שזה לא המקום, זה משהו שמוכר כבר שנים'. בסופו של דבר, מצאתי מספיק מידע שתמך בהשערה שלי שזה לא המקום הנכון, מידע שהתאים רק לשם ולא למה שהיה מוכר בהתחלה. זו היתה עבודה רבה ואינטנסיבית של איסוף פריטים חזותיים שיתמכו בהשערה שלי. זה כמו שאתאר לך את הבית שלך, למשל סוג הגג והצבע שלו, ואת תדעי שזה הבית שלך, נכון? זה אותו עיקרון".
איך הרגשת כשהבנת שחשפת ממצא מודיעיני רב משקל?
"התרגשות אדירה. גם זו שהחלפתי בתפקיד אמרה לי, 'תשמעי, אם את שואלת אותי, לא נראה לי שהמקום הזה הוא מה שהם מחפשים'. אבל אף אחד לא הצליח להוכיח את זה. אז הרגשתי שהצלחתי להביא לפריצת דרך. מבחינתי כחיילת בדרגת רב"ט, לבוא ולשלול משהו שהיה עובדה מודיעינית די מוצקה, ושבסוף יקבלו את הממצאים שלי - זה אדיר. מ' מוסיפה כי "הרבה פעמים כשהגיעו אנשים בדרגות מאוד גבוהות לביקורים במדור, המפקד שלי היה פונה אלי שאסביר להם משהו כזה או אחר, כי אני בעצם זו שיודעת. אז הבנתי בעצם כמה הדרג הנמוך חשוב ותורם למודיעין".
יצירה ושמה אמ"ן
סרן ש', מפעילת לוויין בת 24 מקיבוץ רמת הכובש, משרתת כקצינה בעוצבת מודיעין חזותי 9900. היחידה מספקת בסיס נתונים חזותי רחב לחילות צה"ל השונים "עד לרמת החייל הבודד שפותח מפה בשטח וצריך לדעת לאן ללכת", היא מסבירה. "הספינה, המטוס והחייל, כולם מושתתים על אותו בסיס נתונים שאותו היחידה הזו מספקת בעזרת שלל יכולות ומקצועות שהיא כוללת בתוכה".
כיצד העבודה שלך באה לידי ביטוי בשטח?
"למשל, ברצועת עזה, שבה פרוסים הרבה אמל"ח ומשגרים. קשה מאוד לרדוף אחרי כולם. אחת המשימות שלי היתה להבין מתוך תמונה של כל עזה היכן נמצאים המשגרים, להצליב את זה עם מידע מסוכנויות איסוף אחרות ולהגיע למסקנה שבנקודה זו וזו נמצאים משגרי פאג'ר 5, למשל. בגדול, כל סיפור מודיעיני חייב לקבל תמיכה חזותית, כי בסוף רק הצלבה של מידע שמספקים כמה גורמים מודיעיניים במקביל, תביא לדיוק ברמת המידע שמתקבל. עוד דוגמה היתה במבצע עמוד ענן, שבעיצומו ישבתי בפיקוד ומשם הייתי צריכה להבין את הצרכים של הפיקוד עד לרמת האוגדות והחטיבות, כי לא תמיד הגורם המפענח יודע מה הוא מחפש. למעשה, הייתי הגורם המקצועי שייעץ מה עדיף לצלם, אילו משאבים יש להקצות למשימה הזו ועם אילו גורמים מודיעיניים יש לעבוד כדי לייצר תמונה מדויקת של המטרות, והכל בעיצומו של אירוע מאוד אינטנסיבי.
בשורה התחתונה המפענחים שלנו, שפרוסים ברחבי צה"ל היום, צריכים לבוא ולספר מה הם רואים. מה שאתה רואה הרבה פעמים זו מציאות שלא תמיד תואמת, או שדווקא מאוד תואמת, למידע שיחידות האיסוף האחרות מביאות. הסיפור המלא צריך להיות מסופר יחד.
לכל יחידה יש את היתרונות והחסרונות שלה, כל יחידת איסוף יודעת להביא דברים שהיחידה האחרת לא יודעת. היתרון שלנו הוא שאנחנו יכולים לספק תמונת לוויין שמכסה גיזרה רחבה מאוד, כך שאפשר בטווח זמן קצר יחסית לספר סיפור על אזור מאוד גדול שנמצא בשינוי תמידי.
קב"רית נ': "מה שש' מדברת עליו הוא הניסיון לקחת את התזמורת הכל כך מורכבת הזו שנקראת אמ"ן, ולנגן את היצירה יחד. ואם משהו חורק או שמישהו לא מנגן טוב, המשמעות היא שמתקיים פיגוע בתל אביב, או שחיזבאללה מצליח להעביר נשק ללבנון. והיופי בזה הוא שלעומת ארגוני ביון אחרים בעולם, אצלנו מי שעמלים על זה שהתזמורת לא תחרוק הם לא אנשים בני 50, אלא ילדים בני 20 וקצת שעוסקים בהפקת עבודה מודיעינית יומיומית. זה, לדעתי, הכוח של אמ"ן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו