המציאות המזרח־תיכונית המטורפת הצליחה לשמוט את השטיח האדום של פסטיבל ונציה מתחת לרגליהם החטובות של ג'ורג קלוני וסנדרה בולוק. זה היה בסוף אוגוסט, כשטילים כימיים התעופפו ברחבי סוריה, ארה"ב איימה בתגובה, רוסיה איימה בחזרה, וקלוני, מהשחקנים היותר מצפוניים ואקטיביסטים בהוליווד, שכבר הספיק בעבר להביע את דעתו על הנעשה בדארפור ובסודאן, לבקר בטהיטי אחרי רעש האדמה, לחלות במלריה באחד מביקוריו באפריקה, לגייס 15 מיליון דולר עבור מסע הבחירות האחרון של ברק אובאמה ואפילו להיעצר בהפגנה בלתי חוקית מול שגרירות סודאן בוושינגטון - התבקש לספק פתרונות למצב הנפיץ באזורנו.
"אתה חושב שארה"ב צריכה לשלוח חיילים לסוריה?" שאלה עיתונאית איטלקייה בטון חוקר, וקלוני צחק בקול רם, זרק מבט ליחצנית, ומשך את מתן התשובה שלו. אחר כך חייך את חיוכו הרחב ואמר בנימה צינית: "אני שמח ששאלת אותי את השאלה הזאת, לרגע חששתי שתשאלי מה דעתי על בן אפלק בתור באטמן החדש". קלוני, כזכור, הביא לאפלק את האוסקר כשליהק אותו ל"ארגו" כבמאי ושחקן ראשי, וגם נכנס לרגע, ב־1997, לבגדיו של איש העטלף ("ברגע ששמו עלי חליפת שרירים מתכתית שיש לה גם פטמות, הבנתי שזה עומד להיות כישלון"). בסופו של דבר, הוא נחלץ מבליץ השאלות הפוליטיות בעור שיניו, באמצעות אשת יחסי הציבור הזועפת, שגדעה אותן בתקיפות.
אני מגיע מישראל, וקראתי עליך פיסת רכילות שאני רוצה לאמת איתך. זה נכון שהשתמשת בכל כספי הקמפיין העולמי שלך לנספרסו בשביל לקנות לוויין? ואם כן, מה אתה בדיוק עושה איתו? משקיף עלינו בזמנך החופשי?
"זה בדיוק מה שאני עושה, חבר. משקיף עליך!" אמר קלוני וצחק. "האמת היא שקניתי לוויין שמשקיף על מה שנעשה בסודאן. כמו שאתה יודע, יש בין הדרום לצפון בסודאן כמה אזורים שבהם יש הרבה מאוד אלימות כלפי האזרחים, ורצינו להשגיח על כמה מהמנהיגים האלימים והשליליים שחיים שם ולהקשות עליהם ועל הפעילות שלהם. ואתה יודע מה? מצאנו שהנוכחות של הלוויין מעליהם באמת מגבילה את הפעילות שלהם והם עברו לפעול רק בלילות או בימים שיש עננות כבדה, וזה מצמצם את מעשי האלימות בסודאן. ברגע שנעבור לראיית לילה ואינפרה־אדום, ואנחנו עובדים על זה ברצינות, אני מקווה שזה עוד יותר יקשה עליהם לבצע פשעים והמצב שם ישתנה לחלוטין. זאת העבודה שלנו להאיר את האזורים הקשים.
"הייתי באזור הזה כמה פעמים, ולא אכחיש שיש לי הבעה של פחד על הפנים כשאני מסתובב שם ורואה מקרוב מה שעוברים שם האזרחים. המצב לא קל, ואני מרגיש שחלק מהכוח שיש לי ביד הוא לנסות ולהאיר בעיות שמתרחשות בעולם. וכן, בהמשך לשאלה שלך, אני משקיף עליהם. אבל גם עליך. כל הזמן".
זה יכול להיות נחמד לדמיין את קלוני (52) יושב בכורסה גדולה בווילה שלו בהוליווד, שמשתרעת על 690 מ"ר, או באחוזה האיטלקית מהמאה ה־18 שקנה לפני כחמש שנים ליד אגם קומו, וצופה במסכי טלוויזיה שמעבירים שידורים חיים מהלוויין שלו. אבל כנראה אין לו זמן לזה באמת. האיש מצלם בממוצע שני סרטים בשנה, וכמעט לא נהנה מזמן חופשי. השנה, לדוגמה, כבר הספיק לצלם את "כוח משיכה" - סרט מתח על מעבורת חלל שנפגעת ומותירה את אנשיה מרחפים בחלל, שיצא בחודש שעבר בארה"ב והפך לשובר קופות כבר בסוף השבוע הראשון (הסרט ייצא בארץ בתחילת נובמבר); ואת "אנשי המונומנטים" - דרמה תקופתית על יחידת צבא אמריקנית שחיפשה יצירות אמנות שבזזו הנאצים - שאותה הוא הפיק וביים, וגם משחק בתפקיד הראשי לצד מאט דיימון, ג'ון גודמן וקייט בלאנשט.
זה לא הכל, כמובן. קלוני מפיק ומממן פרויקטים קולנועיים, ובהם "ארגו", שזכה באוסקר בשנה שעברה והחזיר לבן אפלק את הכבוד המרוסק והקריירה, וגם "אוגוסט: מחוז אוסייג'", שיפגיש את מריל סטריפ וג'וליה רוברטס בגירסה הקולנועית למחזה שהוצג ברחבי העולם. והוא גם כותב תסריטים, למשל "משחקי שלטון", שבו השתתף לצד ריאן גוסלינג.
מנהל במה בן 11
בעבר ניסה לרוץ לקונגרס ("הבנתי מאבא שלי כמה ידיים אתה צריך ללחוץ בניגוד לרצונך וכמה הבטחות צריך לפזר"), והוא נחשב לחבר טלפוני קרוב של הנשיא אובאמה; יש הטוענים שהיה שותף בכתיבת כמה מנאומיו המשמעותיים במסע הבחירות האחרון שלו. לא פעם גם דיבר על האפשרות שיעשה מעשה רונלד רייגן וינסה בעצמו להיכנס לפוליטיקה.
"איבדתי אנשים רבים במשפחה שלי שמתו ממחלת הסרטן, ואני זוכר שיום אחד, כשהלכתי לבקר דוד גוסס, נחתה עלי ההארה שאסור לי לבזבז את הזמן ושאני חייב לעשות משהו עם החיים שלי. זה השפיע עלי בהרבה מובנים. חשוב לי להביע את דעותיי, גם אם הן לא עולות בקנה אחד עם דעת הקהל. כשצילמתי את 'סוריאנה', שביקר את פעילות ארה"ב במזרח התיכון, קראו לי בעיתונים 'בוגד'. זה הרגיז אותי, אבל היה חשוב לי לומר את דעתי".
קלוני, יליד מדינת קנטאקי, בן למנחה טלוויזיה ולמלכת יופי לשעבר שמתה מסרטן, התחיל את הקריירה שלו ברצף של סרטי אימה שאיש אינו זוכר ("שיחקתי בכל סרט אפשרי שמתחיל ב'חזרתו של X מן המתים'"). מרגע שזכה לחשיפה עולמית, כד"ר רוס בסידרה "אי.אר" בשנות התשעים, הוא קיבל יחס אוהד במיוחד - לא מעט בזכות תווי פניו, שהזכירו לחובבי הקולנוע את קרי גרנט וקלארק גייבל, סמליה של הוליווד הישנה. בתחילת הדרך הכתירו אותו מגזינים רבים כשחקן הסקסי ביותר והעניקו לו את צילומי השער, כשהוא עטוי שפמפם דק ושערו משוח לאחור, מחווה להוליווד של פעם. היום הוא פחות מחבב את ההשוואה הפלקטית. "קרי גרנט היה רק שחקן, בזמן שאני גם תסריטאי ובמאי", הוא אומר, "כך שההשוואה בינינו לא הוגנת עבור שנינו".
בעוד רוב כוכבי הטלוויזיה מתקשים לתרגם את ההצלחה לקריירה קולנועית, קלוני נטש את המקום הבטוח שהיה לו בטלוויזיה ויצא לעולם הקולנועי הגדול, במה שנתפס אז כצעד יהיר ובעל סיכויים טובים לחיסול קריירה. גם העובדה שהעדיף כבר מהרגע הראשון פרויקטים איכותיים בעלי אמירה על פני סרטים בידוריים הוסיפה ארומה של איכות לרזומה הקולנועי שלו.
"בילדותי לא חלמתי להיות שחקן", סיפר פעם. "אמנם גדלתי בבית עם אבא שהגיש חדשות ושעשועוני טלוויזיה, ובגיל 11 הייתי מנהל הבמה של התוכנית שלו, אבל זה לא משהו שהיה בראש מעייניי. אבא שלי ניסה לשכנע אותי ללמוד עיתונאות, ובאמת הלכתי לכיוון הזה, אבל נכשלתי. כי בתור מי שגדל בבית עם משמעת נוקשה מאוד, התעוורתי מהחופש שהיה לי בלימודים והעדפתי לבלות ולחגוג. אחרי שעפתי מהלימודים חיפשתי את עצמי. הייתי איש מכירות, מכרתי חליפות, ביטוחים ונעלי נשים. בין לבין התגלגלתי לכל מיני סרטים בתור ניצב, שגם קיבל פה ושם כמה משפטים. יום אחד, מישהו על סט צילומים אמר לי: 'אתה יודע, ג'ורג', אתה צריך לנסוע להוליווד ולנסות להיות שחקן'. אז נסעתי. ישנתי שנתיים על מזרן בדירה קטנה, עד שדברים התחילו לזוז.
"מכיוון שהחלטתי שאני רוצה להיות שחקן קולנוע בשלב די מוקדם של הקריירה, החלטתי גם שאני לא מוכן להיות אומלל, ושאם אני מבלה ארבעה חודשים על סט צילומים, או שנה, במידה שאני גם הבמאי - אני רוצה ליהנות כל הזמן. אני לא מוכן לעבוד עם אנשים צועקים או לא מרוצים. אני אוהב לעשות סרטים שהאולפנים הגדולים דוחים, בעיקר משום שאני יכול לעשות אותם. יש סרטים, למשל סידרת 'אושן', שהכניסו לי הרבה מאוד כסף, ויש סרטים שנגמרים במצב כלכלי שאין בו רווח ואין בו הפסד. כסף הוא לא המניע שלי, וגם לא תהילה, או הידיעה שהסרט שאני משתתף בו פתח את סוף השבוע במקום הראשון בשוברי הקופות.
"כשאהיה בן 75 ויעניקו לי פרס מפעל חיים, ישמח אותי הרבה יותר לדעת שהיו לי סרטים עם אמירה, שהשפיעו על אנשים", אמר בתוכנית חגיגית של "סטודיו למשחק". "זה מה שאני עושה ב־15 השנים האחרונות: מחפש פרויקטים מאתגרים וחדשניים, עם אמירה, ומשתמש בכוח שיש לי כדי לגייס את מיטב השחקנים. אני גם לא מהסס לעשות פרסומות, אם זה מה שיאפשר לי לעשות עוד סרט שאני רוצה לעשות".
[image gallery]
לאורך הקריירה היה קלוני מועמד למאה פרסים וזכה בכחמישים, בהם שני אוסקרים - האחד על השתתפותו בסרט "סוריאנה" והשני על הפקת "ארגו". לא פעם כיכב ברשימת האנשים הסקסיים בעולם הקולנוע, ברשימת השחקנים הרווחיים ביותר (שמרוויחים בממוצע 20 מיליון דולר לסרטי אולפנים), ברשימת מאה האנשים החכמים של הוליווד, וגם ברשימה היוקרתית של מאה האנשים המשפיעים בעולם, המתפרסמת במגזין "TIME".
עכשיו הוא בחלל. ליתר דיוק, בסרט אסונות, שונה מאוד מהסרטים הדרמטיים ומעוררי המחשבה שעשה בשנים האחרונות. הסרט יצא בארה"ב לפני כשבוע וחצי וכבר הספיק לגרוף ביקורת מחמיאות, להיות מסומן כמועמד ודאי למועמדויות בתחרות האוסקר הקרובה ולגרוף יותר ממאה מיליון דולרים.
"מה שהכי איתגר אותי ב'כוח משיכה' היה שהוא מתרחש כולו בחלל, ויוצר אצל הצופים תחושה שסנדרה (בולוק) ואני מרחפים בחלל במשך שעה וחצי. במהלך הקריירה שלי, ובעיקר ב־15 השנים האחרונות, אני מחפש תסריטים מדויקים מאוד, שיש בהם משהו חדש ומאתגר. אם אתה מצליח להגיע למעמד שבו אתה בוחר את התפקידים שלך, ויש שחקנים מעטים שזוכים לכך, חשוב שיהיה לך תסריט טוב ביד, כי אי אפשר לעשות סרט רע מתסריט טוב, אבל בהחלט אפשר לעשות סרט רע מתסריט גרוע. ואני יודע על מה אני מדבר, כי עשיתי משני הסוגים".
מה היה כל כך קשה בסרט הזה?
"מבחינתי מתקיים בו השילוש המקודש - תסריט מצוין, במאי מרתק (אלפונסו קוארון; י"א) וסנדי, שהיא פרטנרית מעולה וגם חברה שלי כל כך הרבה שנים, שמביך אפילו לחשוף את מספר שנות החברות שלנו בגילנו המתקדם. בסרט הזה יש גם קפיצה עצומה בטכנולוגיה הממוחשבת. צילמנו סרט שלם שמתרחש לכאורה בחלל וגורם לצופים להרגיש שאנחנו מרחפים כל הזמן.
"הצילומים היו קשים ומאתגרים מאוד מבחינה פיזית ומשחקית. מצד אחד אנחנו אמורים לגרום לקהל להרגיש שאנחנו תקועים לבד בחלל, בזמן שאנחנו בעצם מוקפים במאות אנשי צוות, ומצד שני, אנחנו משחקים בתוך שטח קטן מאוד, מדברים מהר ומבצעים תנועות איטיות של חלל. זאת היתה כוריאוגרפיה של ממש, היינו צריכים לעשות הרבה יוגה כדי להיות גמישים. בשלב מסוים, בעיקר כשהסתכלתי על סנדי מבצעת את התפקיד שלה, חשבתי שאנחנו ממש משוגעים".
ב"כוח משיכה" אתה רק שחקן, אחרי לא מעט סרטים שביימת והפקת. אתה מסוגל "לסגור" את כפתור הבמאי והמפיק?
"בוודאי, למרות שאני לא עושה את זה. אני נהנה להסתכל על במאים, מפיקים ותסריטאים אחרים, ופשוט לגנוב מהם טכניקות ורעיונות לעבודה. בסרט הזה היה מאוד מענג להישען לאחור ולהפקיד את עצמי בידיים של אנשים אחרים. אני חושב שיש בסרט הזה משהו שלוקח את הקולנוע הממוחשב צעד אחד קדימה, והוא ישפיע על סרטים שייעשו בעתיד. אבל למרות האפקטים והמעורבות הגדולה של המחשב, אני שמח להשתתף בסרט שיש בו עומק, הרבה יותר מאשר סתם פיצוצים".
איך יצרתם את התחושה שאתם מרחפים בחלל במשך שעה וחצי?
"עם הרבה מאוד עבודה פיזית. לאורך כל הצילומים היינו קשורים על כבלים, שסובבו אותנו והפכו אותנו באוויר בתוך האולפן. לא יכולנו להשמיע קולות סבל של 'אוווו' ו'אהההה', והיינו צריכים להתעלם מכך שיש משהו בגודל של טרקטור שעף לכיווננו כל הזמן. אחרי הכל, אני בן 52, ובגיל הזה קיימת סכנה שאיזה חלק בגוף ייפול אם הגוף לא מתוחזק, כך שהייתי צריך להתאמן לא מעט. שמעת את הרעש הזה?"
איזה רעש?
"רעש של רגל נופלת. זאת היתה הרגל שלי. איבדתי אותה עכשיו. ככה זה כשלא מתאמנים כמה זמן".
עד כמה החלל מעניין אותך?
"מאוד מאוד. נולדתי בשנות השישים, היישר אל תוך המירוץ לחלל, ששיאו כמובן בנחיתה על הירח. הייתי בערך בן שמונה כשניל ארמסטרונג נחת על הירח, ואני זוכר שיצאתי מהבית כדי לחפש אותו על הירח. זו היתה תקופה מאוד מרגשת לאומה האמריקנית, והדבר המדהים הוא שרק במוזיאון החלל, כשרואים את הכלי שאיתו הם טסו לחלל ואת הכלי שאיתו נחתו על הירח, קולטים את המשמעות: מדובר בסך הכל בקפסולות מתכת. מי שחשב בשנות השישים שהוא יגיע לחלל וגם יחזור עם זה, היה בטח משוגע".
הקריירה שלך מאוד מגוונת וקיצונית - קומדיות לצד סרטי מתח, דרמות לצד סרטי אימה. יש עוד משהו ברשימת המשאלות שלך?
"אולי מערבון, או מערבון משולב בשירים. מין מחזמר מערבונים. אין לי באמת משהו מוגדר ברשימה, מלבד הידיעה שאני רוצה לביים תסריטים טובים ולכתוב תסריטים. הקריירה שלי ידעה הרבה עליות ומורדות לאורך השנים. לפעמים אתה בוחר תסריט שהופך לסרט אהוב, ולפעמים אתה מפספס בענק. מה שלמדתי הוא בעיקר שצריך להקיף את עצמך באנשים הכי טובים בתעשייה כדי לצאת טוב. זה משהו שאני מאוד מקפיד לעשות בשנים האחרונות".
נישואים זה לא בשבילו
לאורך השנים מיעט קלוני לדבר על חייו הפרטיים, מה שהצית לא פעם שמועות על נטיותיו המיניות. בסוף שנות השמונים היה נשוי במשך ארבע שנים לשחקנית טליה בלסם ("מד מן", "האחות ג'קי", "הומלנד"). אחרי גירושיו אמר: "יש אנשים שפשוט לא מתאימים לנישואים, ואני אחד מהם. אהבתי והערצתי את טליה, אבל זה לא הספיק. הייתי בן 28, ולא הבנתי שצריך לטפח את הנישואים. לא הייתי צריך לשים אותה ואת עצמי בסיטואציה הזאת".
לאחר הגירושים נקשר שמו ללא מעט נשים יפות, ובהן סלין בליטראן, דוגמנית צרפתייה; ליסה סנואודון, מגישת טלוויזיה בריטית; שרה לארסון, רקדנית ומנצחת תוכנית ריאליטי; אליזבטה קנאליס, שחקנית ודוגמנית איטלקייה; סטייסי קיבלר, מתאבקת עבר. כולן, אגב, צעירות מקלוני ב־15-10 שנים. רבות מהן מיהרו לגזור קופון לאחר הפרידה ממנו ולומר שבמערכת היחסים שלהן היה מקום רק לדבר אחד: לקריירה שלו.
הכימיה בין קלוני לבולוק, שניהם גרושים, בלטה במסגרת שלל האירועים והמסיבות שנערכו סביב "כוח משיכה". צלמי הפפראצי מיהרו לפרסם תמונות של השניים מחובקים באזור הלידו שבוונציה. אבל קלוני מעדיף לדבר עליה כעל אחות. "אני מכיר את סנדרה עוד הרבה לפני שהפכה למפורסמת, והרבה לפני שאני הפכתי למפורסם. תמיד רצינו לעשות משהו יחד, אבל אף פעם לא מצאנו את הפרויקט המתאים. אז עכשיו זה היה תענוג צרוף. אני מאוד נהנה לדבר איתה, כי יש לנו גישה דומה לחיים, לא פעם קראו לנו אח ואחות. היא אדם שכיף להיות איתו. כשאנחנו נפגשים, אנחנו צוחקים הרבה, וזה מאוד חשוב כשמצלמים סרט שמצריך הרבה הכנות פיזיות וזמני המתנה ארוכים בין סצנה אחת לאחרת".
קלוני הצהיר לא פעם שהשמועות על העדפתו לגברים הן לא יותר מהבל, ושהוא פשוט לא טיפוס שמסוגל לקחת אחריות על משפחה ועל ילדים קטנים. בעבר הוא גם התערב עם מישל פייפר וניקול קידמן על עשרת אלפים דולר שלא יהפוך לאבא עד גיל 40 - וזכה. השתיים שלחו לו צ'ק, אבל הוא שלח להן אותו בחזרה והזמין אותן להכפיל את סכום ההתערבות אם לא יהפוך לאבא עד גיל 50. גם הפעם הוא זכה.
המחויבות היחידה שהוא כבול אליה כבר כמה שנים טובות היא גידולו של הכלב איינשטיין. מקס, החזיר שגידל במשך שנים, מת לפני חמש שנים בגיל 17 ועלה לגן העדן של בעלי החיים.
"מה שמעליב אותי ברמיזות שאני הומו הוא לא הרמיזות עצמן, אלא המחשבה שיש בזה משהו פסול כל כך, עד שאני צריך להתחבא ולהסתיר את זה", אמר לפני שנתיים בתגובה לגל כתבות שניסו לרמוז על קשר רומנטי בינו לבין בראד פיט, חברו לסידרת הסרטים "אושן". "זה פוגע בי וזה פוגע בחלק מחבריי הקרובים, שהם הומואים ולסביות. אני לא מרבה לדבר על חיי האהבה שלי, מכיוון שהם שלי והם פרטיים, וטוב לי עם הפרטיות שלי. כנראה גם הרבה אחרי שאמות יהיו שיטענו שהייתי הומו. אני יודע את האמת.
"הפרסומים שיש לי רומן עם בראד פיט הצחיקו אותי. בראד ואני חברים טובים מאוד, שבקושי מתראים כי כל אחד עסוק בשלו. אנחנו מתראים, במקרה הטוב, בתקופת הפרסים בהוליווד, ויוצאים לאכול בין הטקסים. הלוואי שהתקשורת העולמית היתה מתעסקת באותה אובססיביות בכל הפשעים נגד האנושות, שנעשים מסביב לכדור הארץ. זה מה שבאמת מטריד אותי ואני אנצל כל רגע מהתהילה שלי כדי לדבר על זה שוב ושוב ושוב".
yuvalab@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו