אולמרט ותעלומת הגרפולוג

השבוע, אחרי מופע האימים של שולה זקן בעדותה במשפט הולילנד, אחרי שתיארה את הרומן שהיה לה לטענתה עם עד המדינה, שמואל דכנר, אחרי סיפורי הכסף הכבד שהאחרון הזרים לחשבונה הפרטי - הצליחה אשת הסוד של אהוד אולמרט לגנוב את ההצגה במשפט אפילו מראש הממשלה לשעבר. לכמה ימים היא השאירה אותו בצל.

עדות זקן הפכה להצגה הכי טובה בעיר כי הנאשמת הזאת המשיכה לירות לעצמה ברגליים בכישרון רב; כי היא המשיכה להקריב את עצמה למען אולמרט באופן נלעג; כי היא המשיכה לבייש את עצמה ואת בני משפחתה. 

אבל אסור לטעות באירועי הימים האחרונים: הדרמה האמיתית במשפט התרחשה ביום א' בבוקר לקראת סיום החקירה הנגדית של אולמרט. 

זה קרה בעת חקירתו בחשד למעורבותו האישית בהפחתת היטל ההשבחה לפרויקט הולילנד מ־25 מיליון דולר ל־20 מיליון - לבקשת עד המדינה המנוח, שמואל דכנר. לגירסת התביעה, דכנר פנה אישית לאולמרט בנושא הזה, נפגש איתו במשרדו וגרם להוצאת הטיפול בהיטל ההשבחה מידיו של סמנכ"ל העירייה דאז, איתן מאיר, שהתנגד להפחתה. המחלוקת הועברה להכרעת גורם חיצוני, אודי ניסן, וזה אישר את בקשת דכנר.

גירסת אולמרט בתמצית: הוא לא טיפל בנושא, הוא לא התערב בתוכן ובפרטים. ייתכן שדכנר אמר לו שהם לא הגיעו להסכמה, טען, והוא העביר את המחלוקת לטיפול המנכ"ל רענן דינור. "זה אווילי לטעון שאני מתעסק בדברים כאלה... רענן דינור לא דיבר איתי על הפרטים". 

השופט דוד רוזן לאולמרט: "מה שדכנר אומר לא מעניין אותנו. אבל יש כאן מצב של המשנה למנכ"ל העירייה, שהעיד שהוא אחראי לנושא היטל ההשבחה ואיך לומר את זה, הרחיקו אותו מהטיפול... זה אדם שגם אתה שיבחת, ואומרים לו בנושא של 25 מיליון דולר, אנחנו מעבירים את זה לאודי ניסן... ואז שאלתי את העד: אתה לא רואה בזה פגיעה? הוא באמת הרגיש נפגע, אבל בעצם אמר לי: מה אתה רוצה שאעשה - שאקח פטיש ואתחיל לנפץ? הוא לא אמר את זה, אבל זו היתה התחושה".

רוזן הוסיף: "יש לנו נושא ששווה עשרות מיליוני דולרים לעירייה, וזה לא עניין של מה בכך. שואלים אותך בחקירה ואתה אומר: אני בכלל לא יודע... והנה יש לנו כאן עובדה שהנושא הועבר בהתערבותך יחד עם רענן דינור ואתה מסכים שדינור עשה מה שעשה בידיעתך".

אולמרט דבק בהכחשתו. הוא טען כי לא התערב בהוצאת התיק מאיתן מאיר ולא קיבל החלטות בנושא. יותר מזאת: הוא לא ידע שאודי ניסן עסק בקביעת השומה כי לא עידכנו אותו. הוא שמע על כך לראשונה בחקירת המשטרה.

"המסמך היה לפניך" 

בשלב הזה הציג לו נציג התביעה, עו"ד יונתן תדמור, שני מסמכים חשובים: אחד - סיכום פגישה בין דכנר, יקי בכר (נציג הגזברות) ואודי ניסן, שהוכן על ידי ניסן בנושא הפחתת היטל ההשבחה. במסמך הזה מצוין הסכום של 20 מיליון דולר.

מסמך שני - טיוטת הסכם שומה שהעביר דכנר לניסן, ושאותה מזכיר האחרון בתרשומת שערך בנושא. את הטיוטה הזאת, כך התביעה, אולמרט הכיר היטב. הראיה: הוא שירבב עליה כל מיני הערות ומשפטים בכתב ידו וחתם א"א. 

התובע לאולמרט: זה כתב ידך?

אולמרט הכחיש. לגרסתו רק החתימה היא שלו.

עו"ד תדמור: "אישרת שא"א על גב המסמך זו חתימה שלך. כתוב 20 מיליון דולר... כתוב איתן מאיר.... כתוב הוועדה המקומית... כתוב הולילנד באנגלית... אני מציג לך את המסמך המקורי ואומר לך שהמסמך הזה היה בפניך ושרבוטיך מתועדים עליו".

אולמרט: "בשום פנים ואופן זה לא כתב היד שלי בכלל".

התובע: "בוודאות אנחנו רואים שהמסמך הזה היה בפניך".

אולמרט שוב דחה זאת בתוקף. למעט כמה משפטים שאינם קשורים להולילנד, טען, "כל היתר לא היה בפניי. אני לא מכיר את זה. זה לא כתב היד שלי. זה לא שייך אלי".

על פי גירסת אולמרט, ההערות שכן כתב מתייחסות לפרויקט ימק"א וכל השרבוטים והמשפטים שהתביעה מייחסת לו - הם כתב היד של מי שהיה סגן גזבר עיריית ירושלים דאז. "לא אכפת לי שאת השרבוטים האלה יבדוק גרפולוג", אמר, והרים לתביעה כדור להנחתה.

עו"ד תדמור לשופט: "אני מציע שנעביר את זה לבדיקת מז"פ שתקבע אם זה אותו כתב יד או לא".

אולמרט ופרקליטו אמורים היו לכאורה להצטרף לבקשה. שהרי זה גם האינטרס שלהם. ניתנת להם הזדמנות להוכיח שהתביעה טועה ומטעה.

אלא שההגנה התנגדה בתקיפות. עו"ד בלכר נימק את ההתנגדות בצורה הבאה: "החקירה הסתיימה והתביעה לא העלתה לעדות את אודי ניסן, את רענן דינור ואת סגן גזבר העירייה".

השופט רוזן: "הנאשם טוען שהתביעה מבלבלת את המוח וטוענת שיש כאן את חתימת ידו והוא מעורב - כפי שדכנר טען וכפי שיש כאן מארג ראיות הדוק. אז אתה צריך לצעוק: אני רוצה מז"פ - ואתה אומר שאתה לא רוצה? אז אני אומר לאדוני שישקול..."

בלכר השיב בשלילה ונתקל בתמיהת השופט: "זה יכול להוכיח את החפות", אמר, "למה אדוני מתנגד?"

הצעת כבודו נהדפה שוב באותם נימוקים. המסמך החשוב לא הועבר למז"פ.

רק לא פנייה למשטרה

אולמרט אמנם אינו הנאשם המרכזי בפרשיות הולילנד, אבל עדותו ועדויותיהם של נאשמים אחרים, שאין לחשוד בהם שרצו לפגוע בו, אינן מיטיבות איתו לכאורה. הנה דוגמה אחת שגרמה שוב להרמות גבה של כבודו.

לב הסיפור הוא פנייה של איש העסקים אביגדור קלנר (נאשם מספר 2 בתיק) לאולמרט, במסגרתה סיפר לו כי יש בעיה עם דכנר הטוען שנתן 500 אלף שקלים ליוסי אולמרט. הוא דורש דמי שתיקה בסך חצי מיליון דולר.

מה אמור היה לעשות ראש ממשלה במדינת חוק כשמנסים לסחוט אותו? לפנות מייד למשטרה, אלא אם כן קיבל שוחד ויש לו מה להסתיר. מה עשה בפועל? הלך לפרקליטו עו"ד אלי זוהר וזה שיכנע אותו לא להתלונן.

"נכון", אישר בעדותו, "קלנר אמר לי שאם לא אגייס כסף יש סכנה גדולה שדכנר ידבר. אמנם זה לא דברי אמת, אבל התוצאה תהיה שייגרם נזק נורא. זה סיכון. מצד שני, אם אגייס כסף יאמרו לי: אתה אומר שאף פעם דכנר לא נתן לך שוחד, מדוע אם כך היית צריך לגייס חצי מיליון דולר להשתיקו?"

אולמרט הוסיף: "שקלתי בין שתי האפשרויות ואמרתי לקלנר: תדע שהוא לא יראה ממני אגורה".

השופט רוזן: "מה יש לשקול? אתה ראש ממשלה, באים אליך עם סיפור מופרך, למה אתה צריך בכלל לשקול סיכוי־סיכון? אתה דובר אמת, תגיד לקלנר: לך על זה". 

אין חמלה על זקן

לפני שבוע נדרשנו כאן להרשעת גזבר קיבוץ שפיים לשעבר, יהודה דורון, בגניבת 16 מיליון שקלים מחבריו בקיבוץ. נדרשנו לאיש המבריק הזה, לגזבר הכל יכול, לרמאי הסדרתי שלא הפנים שלשקר אין רגליים.

נדרשנו כדי להסביר לקורא מהשורה, שאינו מצוי ברזי בתי המשפט, כי נוכלים ופושעים, אפילו הם נורא חכמים, נורא מוכשרים, נורא רהוטים; אפילו הם ניחנים בזיכרון נדיר ובכישרון משחק - אינם מסוגלים לבנות לעצמם גירסה שקרית ליותר משלוש, ארבע או אפילו שמונה פרשיות.

אין חיה כזאת. אין משחק סימולציה עם הפרקליט הכי מזהיר שפותר להם את הבעיה. ודאי לא מול שופט חד־מחשבה, שקשה להערים עליו.

השבוע זה הוכח גם במשפט הולילנד בעת עדות שולה זקן: כמות הסיפורים שלה, הגרסאות, הסתירות והזיגזגים השקופים לטובת אולמרט; כמות התירוצים והטענות שאין מאחוריהם היגיון ושכל ישר - גרמה לה להתמוטט עוד לפני שהחלה החקירה הנגדית. 

ליבי ליבי לפרקליטה, עו"ד עופר ברטל, שניסה בחקירה הראשית שוב ושוב לצמצם את הנזק; שבין השיטין אפשר ללמוד שהסביר לה שעליה להציל את עצמה ולא אחרים; שבסבלנות שלא תתואר ניסה לשכנע אותה לומר אמת, כמו גם השופט רוזן שהפציר בה לומר אמת ורק אמת ולא הצליח. 

אין בי טיפת חמלה על זקן כי במסגרת מאמציה להגן על ראש הממשלה לשעבר, "מפעל חייה", כלשונה, היא התנהגה כמי שמוכנה להמיט בושה על בעלה ועל ילדיה, לשקר במצח נחושה, ומה שלא פחות חמור: להכפיש את נאמנו לשעבר של אולמרט, עובד יחזקאל, שסיבך אותו בעדותו במשטרה ובבית המשפט.

זה כנראה היה מעשה בלתי נסלח מבחינתה - ודאי אחרי שאולמרט עצמו ניסה בעדותו להטיל דופי באמינותו. הוא גילגל לעברו את האחריות כאילו יחזקאל עמד בראש הפירמידה, ולא הוא.

אחרי מוריס טלנסקי, עו"ד אורי מסר ועד המדינה שמואל דכנר, שהיו כוס התה החם והמזין שלו עד שהעזו לדבר נגדו בחקירה, הגיע תורו של יחזקאל לספוג. באחת סר גם חינו. 

מה בכל זאת יעמוד אולי לזכותה של זקן בטיעונים לעונש, אם תורשע?

דבר אחד: אולמרט היה החונך והמחנך שלה. הוא היה האבא הרוחני שלה. היא העריצה אותו. את תרבות השקר והשחיתות השלטונית וקבלת הכספים בהסתר - היא למדה ממנו. מה שמותר היה לראש עירייה, לשר ולראש ממשלה, היא ודאי תטען, מותר גם לה. היא בסך הכל היתה תלמידה מצטיינת.

ועוד הערה על אולמרט 

חרושת שמועות עקשנית סיפרה כבר לפני שנה שאולמרט גייס את אחד מאנשיו, בעל הון יהודי מחו"ל, כדי שיממן לשולה זקן חלק מהוצאותיה המשפטיות. כלומר, נאשם בפלילים דואג למימון הגנת נאשמת אחרת, הנמצאת בניגוד עניינים איתו לכאורה ועלולה לגרום לו נזק כבד.

אפילו במקרה של אולמרט, אחרי כל מה שהוכח במשפטו הראשון, אחרי מה שנחשף בחקירתו במשטרה בפרשת הולילנד - זה נשמע בלתי מתקבל על הדעת. אף שאולמרט היה מוקף תמיד בבנקומטים עשירים, שעל כל אחד מהם הוא נהג להטיל משימות ומטלות כספיות, לא האמנתי שהוא יגיע גם למקום הזה.

והנה עלה הנאשם הזה לדוכן העדים, אחרי ששולה אישרה במשטרה כי איל ההון היהודי, דניאל אברהמס (חברו הקרוב של אולמרט ואחד התורמים לו בעבר), העביר לה מאות אלפי שקלים, ואישר שהדבר נעשה בידיעתו. יותר מזאת: הוא סיפר כי שולה זקן ויועצו הקרוב הנוסף, עובד יחזקאל, לא יכלו לפנות לאברהמס בבקשה כזאת. רוצה לומר: אני אירגנתי לה את הכסף.

התובע: מה ידוע לך על העברת סכומים ניכרים מאברהמס לשולה זקן לצורך מימון משפטי?

אולמרט: "אני בהחלט ידעתי מזה. אני שמח שהוא עזר לה. בחורה שכמעט נשארה ללא כל, כדי לממן את ההוצאות המשפטיות, עובדת איתי 40 שנה. מה חשבת, שאפקיר אותה?" 

האמא של שר החינוך

יש עכשיו טרנד מסוכן שמקורו בתמימים, במגוהצים, במושחתים או בחברים של מושחתים שמשלבים ידיים. הוא אומר בערך כך: לא חשוב לי אם ראש העיר שלי הוא מנוול, חלאה, נגוע בשחיתות פלילית או ציבורית; לא חשוב לי אם הוא מתרועע עם עבריינים ועם בריונים שמהלכים אימים על אזרחים חפים מפשע - חשוב לי שהעיר שלי נקייה, שצבעו את הספסלים בחצר בית הספר, שיש כמה כיכרות עם פרחים.

כאן זה מתחיל, כאן זה נגמר. אנשים טומנים את ראשם בחול כאילו אינם מבינים שאפשר לבחור ראשי עירייה שהם גם מוכשרים, גם אכפתניקים, גם לא נגועים במעשים פסולים - אנשים מסוגו של ראש עיריית חולון מוטי ששון, זאת בניגוד למי שנאשמים במעשי מירמה (רוכברגר ברמת השרון) או בקבלת שוחד (לחיאני למשל). 

מי נמנה עם התורמים להטמעת המצב הזה? אנשים טובים בעיקרון, ובהם גם אסתר פירון, אמו של שר החינוך, שי פירון. אחרי שנים שבהם החזיקה בתיק החינוך בבת ים (עוד בתקופת יהושע שגיא) היא הוצבה עכשיו במקום השני ברשימה של לחיאני ובשיחה עם עמיתתי, מיכל שבת - שבוע לפני שהפך לנאשם בקבלת שוחד - לא הבינה מדוע דווקא ממנה מצפים להתנהגות אחרת.

"אני מרגישה עם זה בסדר גמור", אמרה, "אני שותפה של לחיאני כעשר שנים. עשינו המון דברים בעיר ואין זה תפקידי לחרוץ את דינו, ודאי לא לפני משפט. זכותו להוכיח את חפותו. בכל מקרה אני מקווה שלבת ים יהיה ראש עירייה טוב".

תזכורת מהחבר וסרמן

על שולחן עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת נערם עוד ועוד חומר שכותרתו: עלילות וסרמן ויד ימינו יוסף אפרת. שניהם נגועים בשחיתות אישית וציבורית. שניהם שומרים אחד על השני. שניהם גורמים למורים ולפעילים שמאסו במעשיהם לשאול אותנו מה קורה בפרשיות האלה והאם תיכנס המשטרה לתמונה.

התשובה שהם מקבלים: אין לנו מושג. אולי יש חקירה, אולי אין, אנחנו ממש לא יודעים. כבר היינו בסרטים שהיה מה לחקור ולא חקרו. כבר התגלו מקרים, שבהם יד נעלמה מנעה חקירה. 

מה כן אנחנו יודעים? שווסרמן ממשיך להעסיק יועצים שונים ומשונים כפועל יוצא מהחשדות נגדו. שהוא משדר פחד ובהלה ומחפש מדליפים. שהוא לא מסיק מסקנות אישיות.

בניהו ומשפט הדיבה 

לפני חודשיים, בעקבות תביעת הדיבה שהגיש דובר צה"ל לשעבר, אבי בניהו, נגד חברת מקאן אריסון והבעלים שלה, אילן שילוח, בפרשת גלנט, כתבנו כאן שרק טיפש גמור או צדיק גמור מגיש תביעת דיבה. כתבנו שזה מה שמלמד ניסיון העבר במשפטי דיבה.

השבוע התברר שבניהו משך את תביעתו, במסגרתה תבע 2.5 מיליון שקלים והתנצלות, בלי שקיבל התנצלות ובלי המיליונים שביקש. הוא משך כי הוא לא צדיק גמור ולא טיפש גמור, ומותר לנחש שחקירת המשטרה בפרשת הרפז, שאליה ייקרא ודאי, לא תוסיף לו בריאות. הקרב המיותר הזה הסתיים בפשרה, שבמסגרתה כל צד דבק בעמדתו.

מה שתרם למחיקת התביעה היה הצעת השופטת המגשרת, הנשיאה הילה גרסטל, שהנתבע שילוח יתרום 50 אלף שקלים לאחת מיחידות צה"ל. שילוח הסכים ובניהו ירד מהעץ הגבוה שעליו טיפס. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו