"ככל הנראה לא יהיה תחליף לרב עובדיה"

אלפי מילים ייכתבו וייאמרו בימים הקרובים על האיש ופועלו, על המהפכה החברתית, על הפוליטיקה, על פסיקות ההלכה וכמובן על הביטויים מעוררי המחלוקת.

אף על פי שהרב עובדיה היה מנהיגה של קבוצה ספציפית מאוד במדינה, ובימים כתיקונם מנהיגם של כ־11 מנדטים מהעם בלבד, הוא ניצב בשורה אחת עם בגין, פרס, רבין, שרון ושלל מכובדים אחרים בהשפעתו על המציאות הישראלית. לשמו לא יצורף התואר "ראש הממשלה לשעבר", אך כמי שנתן דעתו, הינחה והוביל לצעדים רבים כמעט בכל תחום בישראל - החל מהתחום המדיני, דרך הפוליטי, החברתי והכלכלי - הוא בהחלט לא היה רחוק מזה בפועל.

אף שרוב הישראלים יזכרו לו רק את האמירות הפרובוקטיביות (נגד יוסי שריד ושולמית אלוני) והמגוחכות (חיטוט באף בשבת), ברב עובדיה היה הרבה מן הישראלי המצוי. הוא התרגש עד דמעות כשפגש חיילים במדים ומילא אותם בסטירות לחי (כמספר הסטירות כך גודל האהבה); היה סקפטי לגבי השותפים המדיניים, אך מנגד קיווה לשלום והוציא פסיקה נדירה המאפשרת מסירת שטחים תמורת שלום; זעם על ההתנתקות וההקפאה אך תמיד הורה שלא לגרום למשבר עם ארה"ב.

הוא נלחם בפסיקות המחמירות של החרדים האשכנזים וביקש להקל על החיים יחדיו של חילונים ודתיים, ועל חייהן של עגונות, חשש למחירי הלחם, אהב חצילים כבושים מהשוק ומוסיקה מזרחית (מצרית מסורתית), וכמו הישראלי המצוי חשב שגם בית המשפט טועה לפעמים.

[image gallery]

קרבות הירושה לא יתחילו מחר, הם התחילו כבר מזמן. עד לפני כשנה, כשנשאלו בכירי ש"ס על "היום שאחרי" - מי שניהלו במשך שנים במדינה את כל נושאי השיכון, הפנים, התמ"ת, התקשורת, שהיו לשועלים פוליטיים אמיתיים - הם הפכו לשמע השאלה לאילמים ולמאמינים עיוורים כמעט נטולי היגיון שמבקשים להאמין באל־מוות. "היום הרב בן 90, דבר איתי בעוד 30 שנה", "אני לא מדבר על זה, נקודה", "זה לא יקרה" היו התשובות.

אלא שבשנה האחרונה, ולנוכח מצבו הרפואי ההולך ומידרדר, חלה תפנית בעניין והנושא הובא בחשבון בבחירת היו"ר החדש־ישן בבחירות לרבנות ואפילו בטקס ההכתרה של בנו. אלא שגם ליורשים הפוטנציאליים ברור: בפסיקות ההלכה, בהנהגה הפוליטית ובחיבה שרחשו לו מאמיניו לא היה, וככל הנראה גם לא יהיה, תחליף לרב עובדיה.