גרוני נחנק מדמעות; מורי ורבי - שכב בשלום

"לפני מספר שעות הלכתי להיפרד ממורי, רבי וידיד נפשי, מרן עובדיה יוסף. זו היתה שעה קשה. גרוני נחנק מדמעות, לחצתי את ידו שעוד היתה חמה ונשקתי על מצחו, שנראה לי גדול כתמיד. כשלחצתי את ידו חשתי שאני לוחץ את ידה של ההיסטוריה וכשנשקתי לראשו חשתי שאני מנשק לגדולתה של ישראל.

אנו עם קטן והקדוש ברוך הוא שיגר לנו ענקי רוח ופיצה אותנו באיכות ענקית על המזער של החומר. מייד לאחר חורבן בית שני קמו שני ענקי רוח, רבי יוחנן בן זכאי ורבי יהודה הנשיא. אני מזכיר את זה מכיוון שהם הגיעו למסקנה שכדי לקיים את העם היהודי צריך ללמוד, 'והגית בו יומם ולילה'.

הרב עובדיה יוסף סימל את זה ועשה את זה. הוא פשוט היה אדם גדול. גדולה אינה נמדדת, היא מורגשת כרוח הנושבת, החודרת לפינות עלומות ומפיצה אור גדול במקומות בלתי צפויים. גם כאשר לא חסך את שבטו הוא אהב את בנו. היה תמיד סניגור לכל אדם וקטיגור לכל עוולה. מעולם לא ביטל את זמנו והשקיע בעיון ובלימוד תורה ובהתאמת התורה למצבים החדשים.

משהכרתי אותו חשתי שהוא אדם גדול עם זיכרון בלתי ייאמן וחוכמה לדעת עוד ולחלוק עם האחרים. תרומתו היתה בגדולתו ובאהבתו לארץ. בהתחשב עם בעיותיה פתר בעיות שאף אחד אחר לא יכול היה לפותרן, תוך כדי שימוש ברוח.

מורי ורבי, שכב בשלום ותישן בשלום עד בוא מנחם משמיע שלום. זכותך תגן עלינו ועל כל ישראל ותהא מליץ יושר לבני משפחתך ולבני ישראל כולם".