לבנה מודה לבורא עולם ופנויה לאהבה

שניות בודדות עברו מהרגע שלבנה "זוהרים" גוגמן התיישבה בסלון שלי ועד שדמעות החלו לזלוג מעיניה. זה היה בכי שהכיל לחץ של יותר משלושה חודשים בתוך בית סגור לעיני מיליוני עיניים, פלוס תוספת חנק מהמציאות החדשה שלה. "כל אחד שרואה אותי מייד אומר לי מה נכון לי ומה לא נכון, כולם רוצים לדעת לאן אני הולכת, וכל מי שאני לא עונה לו ישר נפגע ממני", היא אומרת ומנגבת את הדמעות. "הבאתי את הכל בחשבון לפני שנכנסתי לתוכנית, אבל לא חשבתי שזה יהיה ככה. למשל, היום נפגשתי עם החבר הכי טוב שלי, והיו לי בקושי חמש דקות להיות איתו. מה, שכחתי מאיפה באתי? תנו לי לנוח, תנו לי לנשום".

היא באה לראיון עם חזי, אחיה הגדול, שדאג לקידומה בכל תקופת שהותה בבית, וכרגע אחראי לניהול סדר יומה. "כל עוד אני מסכימה איתו אז הוא מנהל אותי, אבל ברגע שאני חולקת על משהו - הוא כבר לא מנהל אותי. זה מרגיז". חזי מזדרז לענות לה: "אני לא מגיע מתחום הבידור והמסיבות, ואת כנראה צריכה מנהל שמבין בזה ויתאים לך. אז בבקשה, מי עוצר אותך?"

"לפני הכל, חשוב לי שתדע שלא משנה כמה כסף יציעו לי, אני לא רוצה לעבוד בשישי־שבת", היא אומרת לו על הצעה מפתה שקיבל בשבילה. "כסף לא קונה אותי. נקודה".

היא נולדה לפני שלושים שנה ברחוב טבנקין בבת ים, בתם האמצעית של ראובן (59) ואידה (56). נקראה על שם סבתה, מיכל־לבנה. "כבר בגן, הגננת אמרה לאמא שלי שאני כמו עשרה בנים. בכל חבורה תמיד הייתי 'לבנה אל תתעסקו איתי'. ב'עיגול' בבת ים הייתי הבן של השכונה (ה'עיגול' הוא נקודת ההתכנסות של בני הנוער בעיר, סמוך לחוף הים; ע"ס). הייתי טיפוס. חברה של כל המופרעים, עושה שטויות, תמיד בכותרות. נתלית על אוטובוסים עם רולרבליידס, זורקת ביצים מהגג.

"פעם לא הסכימו להוציא אותי לטיול השנתי, וכשחזרתי לבית הספר פתחתי להם מטף כיבוי בתוך המסדרון, שיידעו שללבנה לא עושים תנאים. הייתי רבה ומשתוללת והולכת מכות כשצריך. רציתי שכולם יידעו שכל מי שפוגע בי נפגע בחזרה, כי לא רציתי שיפגעו בי יותר. תמיד היו לי חברים מהכיתות היותר גבוהות, כאלה עם שם בבית ספר, ותמיד דאגתי להתחבר לזה שכולם מפחדים ממנו. הייתי משחדת אותם כדי שישמרו עלי - קונה להם דברים, מכבדת אותם בממתקים".

בכיתה ט' הצטרפה למגמת האופנה בתיכון רמת עופר ולמדה עם עוד ארבעים בנות בכיתה. "היינו זורקות פדים על הלוח ומפוצצות נפצים. פעם מישהי זרקה נייר, ומייד המורה הסתובב ואמר 'לבנה, צאי מהכיתה', למרות שזאת בכלל לא הייתי אני. לא הסכמתי לצאת, אז קראו למחנכת להוציא אותי, ואחריה קראו לרכזת, ולסגנית, ובסוף הביאו את המנהל. לא הסכמתי לצאת, אז הוא נכנע והוציאו את כל הכיתה מהשיעור. הישעו את כולם וקבעו אסיפת הורים לאותו ערב. והכל למה? כי לא הודיתי במשהו שלא עשיתי. מאותו יום הם לא הסכימו שאחזור לבית הספר. זה היה היום האחרון שלי שם".

וככה הסתיים הרומן שלך עם מערכת החינוך?

"כן. בהתחלה ישבתי בבית, אחר כך התחלתי ללכת לים לגלוש. השכנה הסבירה לאמא שלי שאני חייבת מסגרת, והיא סידרה לי לעבוד במספרה. עזבתי אחרי שבוע כי נתנו לי רק לנקות. אחרי זה התחלתי לעבוד בבורגר ראנץ'. לפני כל שנת לימודים הייתי פותחת באסטה של מכשירי כתיבה בסלון ומוכרת לאחים שלי".

את מצטערת שהפסקת ללמוד?

"ממש לא, ואם הייתי יכולה להפסיק קודם, הייתי מפסיקה. אני יודעת שאני לא דוגמה טובה, אבל המסגרת הזאת פשוט לא התאימה לי. הייתי כל היום ברחובות, חוזרת הביתה בלילה, וההורים שלי היו רבים איתי על זה, אז הייתי חוטפת עצבים, זורקת ושוברת דברים. כלום לא עניין אותי. כשאבא שלי חלה, אחי חזי התחיל להטיף לי מוסר מתי לחזור ומתי לבוא, וזה לא התאים לי. פתאום אח שלי הופך להיות אבא שלי? לא מתאים לי. אז ארזתי חפצים ועזבתי את הבית. ישנתי חודש במחסן ברחוב הרצל, וגרתי תקופה בבית השאנטי, אבל בסוף חזרתי הביתה, בשביל אבא שלי. בסך הכל רציתי להראות שאם מאיימים עלי אני עוזבת. אף אחד לא יגיד לי מה לעשות".

צעצוע של סיפור

בדרום תל אביב הכירה את איריס ומיכה, שהחזיקו שם חנות קוסמטיקה, והצטרפה לעסק שלהם במשך שלוש שנים. "הם כמו המשפחה השנייה שלי, מה הם לא עשו בשבילי. הם דאגו לי ותמכו בי כלכלית. בשלב מסוים התחלתי לא להסתדר עם איריס, אז החלטנו שעדיף שאעזוב את החנות כדי שלא נהרוס את היחסים הטובים שלנו. אחר כך דילגתי בין שלוש חנויות צעצועים, פתחתי דוכנים בשוק וניסיתי למכור נעלי אצבע וסנדוויצ'ים. הפכתי להיות סלב של הרחוב, כי אנשים באו לקנות רק אצל לבנה. תמיד רציתי להתקדם לבד, אבל לא ידעתי איך לעשות את זה. ידעתי לקנות ולמכור, אבל לא ידעתי להתנהל והפסדתי כל הזמן".

לפני כשנתיים סידר לה חיים דלאון, בעל חנות הצעצועים שבה עבדה, חדרון קטן בתוך החנות כדי שתוכל לעבוד בו. "הוצאתי מהמחסן את השאריות של כל מיני 'זוהרים' שהיו זרוקים שם מיום העצמאות, ועשיתי מגוון מכלום. החדר הזה הפך לחדר מסיבות פצצתי. פתאום התחילו לבוא אנשים מכל הארץ ששמעו עלי. לקוחות התאהבו בדמות שלי ובאמינות שלי. פתאום היה ביקוש ללבנה, עד כדי כך שהגענו למצב שהחדרון הקטן הזה עבד יותר טוב מהחנות. בעל הבית אמר לי 'עשית לי פה חנות בתוך חנות' והציע שאצא לדרך עצמאית, אבל בקטע טוב, מפרגן. היו לי הרבה הצעות ממתחרים שרצו שותפות, אבל כסף לא קנה אותי אף פעם, אלא הכבוד לבן אדם".

עם 5,000 שקל בכיס היא שכרה חנות בדרום תל אביב, קיבלה מפתח, והתחילה מאפס. הבעיה הראשונה שלה היתה המיקום הצדדי, ולכן סיכמה עם אחד מבעלי חנות הבגדים ברחוב שתיקח את שטח החנות שלו עד לאחר יום העצמאות, בתמורה ל־20 אלף שקלים. כעבור יומיים כבר פרקה בכניסה סחורה בשווי של 100 אלף שקלים. ואז הגיעו פקחי עיריית תל אביב, שדרשו ממנה לפנות מייד את הסחורה מהשטח, בטענה שהיא עוברת על החוק העירוני. בתוך כמה שעות הפך היום הגדול בחייה ליום קשה. "יותר מעשרה פקחים, בשיתוף המשטרה, החרימו לי את הסחורה. זה היה יום השואה, ואני ישבתי על המדרכה ובכיתי - לקחו לי סחורה בשווי 40 אלף שקל, דווקא בשבוע הכי חזק בשנה מבחינת מכירות".

לבנה לא הצליחה להתאושש, אבל איריס ומיכה היו שם בשבילה. סגרו לה את החובות, נכנסו לשותפות בחנות והשקיעו את הכסף כדי לעזור לה להשתקם. "אחרי חצי שנה מיכה בא אלי ואמר לי שכל מה שהם נתנו לי היה במתנה, ושהוא לא רוצה ממני כלום. מיכה זה כמו המלאך מיכאל, שאלוהים שלח לי".

ומה מצבך כרגע?

"לפני שנכנסתי לבית האח הגדול הייתי בחובות של 80 אלף, שעדיין לא החזרתי למיכה. עוד לא הספקתי לבדוק מה מצב העסק כרגע, אחותי ניהלה אותו כשהייתי בתוכנית".

מאז שהסתיימה העונה היא ניצלה עד תום את 15 דקות התהילה שלה. השתתפה במסיבה יוקרתית לציון יציאתה מבית האח הגדול, שעליה קיבלה 23 אלף שקלים, ובעוד כמה מסיבות, שעליהן קיבלה כמה אלפי שקלים על פרסום שמה כקידום לאירוע; וערכה מסיבת יום הולדת 30 במועדון, ששילם לה על הפרסום. 

סליחה שסלחתי

[image gallery]

איך בכלל הגעת אל "האח הגדול"?

"רותם, אחד המלהקים, ראה אותי בנמל תל אביב כשחילקתי זוהרים באחת המסיבות. הוא הציג את עצמו ושאל אותי ואת חברה שלי אם אנחנו רוצות להשתתף. חשבתי שהוא מסתלבט עלי, אז אמרתי לו 'קח את הטלפון שלי, תגיע מחר לחנות, ונמשיך משם'. הוא בא, ואני הבנתי שהנה עוד מטרה יוצאת לדרך.

"זה משהו שמאוד רציתי לעשות, עוד לפני שפנו אלי. בשביל עצמי ובשביל אבא שלי. רציתי שעם ישראל יפסיק לשפוט אותי על פי החיצוניות שלי, וידעתי שאם אכנס לבית, אז ילמדו לאט לאט על הפנימיות שלי. נמאס לי שאנשים רואים אותי ברחוב, נבהלים ואומרים 'מה זה הדבר הזה, מה זאת ההליכה הזאת, והקול הזה, והלבוש הזה'. גם רציתי לייצר לאבא שלי עניין חדש בחיים. במידה מסוימת נכנסתי גם כדי לייצג את הקהילה, לתת ביטחון למי שבארון וחושש מזה.

"לאודישן הראשון החלטתי להיכנס עם כריזמה וביטחון, בתור לבנה, בלי להתבייש ובלי לפחד. הבוחנים לא הבינו מאיפה נפלתי עליהם. אני זוכרת שבאמצע האודישן מישהי דפקה על הדלת ואמרה שיש תור גדול וכולם מחכים. אז הוציאו אותי מהאודישן במחיאות כפיים".

באותו רגע חלמת שתגיעי לגמר?

"תמיד האמנתי שאם אכנס לא אודח מייד בהתחלה, ושלאט לאט יכירו אותי. אני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי בבית".

כבר בתחילת העונה נתקלה לבנה ביחס מזלזל, בעיקר מצד רוני וגילי מיילי. במריבה המפורסמת שלה עם רוני הוא זרק לעברה משפטים כמו "את תמותי רווקה, לא יהיו לך ילדים", "את הלסבית הכי מגעילה שקיימת", ועוד משפטים שהנייר לא בהכרח סובל.

"אם הייתי האח הגדול, הייתי מוציאה את רוני ברגע שהוא פתח על טהוניה בהתחלה. לא הייתי מחכה עד שהוא יגיע אלי. אחרי שהוא תקף את טהוניה, נעשה לא נעים להתגורר איתו בבית. אותי הוא תקף ביום ראשון, ורק בשני בערב הוציאו אותו. בין לבין הוא המשיך להציק לי ולצחוק עלי. לא אשכח את הרגע שהיינו בבריכה, והוא ישב על הנדנדה ולא היה מוכן להיכנס למים, כי אמר שהם מסריחים בגללי".

ובכל זאת, כשיצאת מהבית התפרסמו תמונות שלכם מחובקים, כאילו כלום לא קרה. אז איפה ההצגה - בבית או אחר כך?

"שום הצגה. סלחתי לרוני ברגע שהוא ביקש סליחה. אמא שלי תמיד אמרה לי שאני בן אדם יותר מדי טוב. יש לי לב טוב, ואני לא רוצה שלמישהו יהיה רע בחיים בגללי או בגלל משהו שקשור אלי. כל מי שמסתכל על זה מהצד בטח חושב לעצמו, 'איך היא סלחה? איך היא מעזה לחבק אותו אחרי מה שהוא עשה לה?' אז אני רוצה להגיד להם שברגע שסלחתי לו, זה הגיע מכל הלב. אם הוא פגע בי, יש מי שרואה הכל".

אותי זה קצת הרגיז, החיבוק הזה.

"תקשיב. הוא טעה. אז מה? צריך להרוג אותו? שמתי את עצמי במקומו. אני, כשהייתי ילדה בעייתית בת 17, לא טעיתי? לפעמים בן אדם טועה, ומצטער על זה מאוד. אני לא צריכה שרוני מיילי ינשק לי את הרגליים בשביל שאסלח לו. אני שמחה שיש לי את הגדולה לסלוח, כי לשמור טינה זה דבר לא טוב בחיים. אני שמה ראש על הכרית בלילה וחושבת שאם גרמתי למישהו לחשוב בצורה אחרת, כבר עשיתי את שלי".

גם עם ענת הסתכסכת בבית, ולא ראיתי צילום שלכן מחובקות.

"ראיתי אותה בצילומי תוכנית האיחוד ואמרנו 'שלום, שלום', לא שיחת עומק".

בתחילת העונה היו כאלה שחלמו על רומן ביניכן.

"אצלנו בקהילה יש את הלסבית הגברית ויש את הלסבית הנשית, ואנחנו שתינו גבריות, אז זה לא הולך ביחד. אני אוהבת בחורות עדינות עם לק על האצבעות, וענת היא לא כזאת. אני וענת זה כמו שני חברים".

בסיום הגמר התחבקת והתנשקת עם טהוניה. את שומרת על קשר איתה?

"דיברנו כמה פעמים מאז. שתינו עוברות תקופה לחוצה, ואנחנו קצת מעופפות. אנחנו משתפות אחת את השנייה בדברים, וגם מציעות עזרה או מבקשות עזרה. אני תמיד אהיה כאן בשבילה, והלוואי שהיא לא תצטרך אותי. בתוך הבית היינו במצבי לחץ, ולכן אנחנו מבינות אחת את השנייה קצת יותר. הגיע לה לנצח".

אבא שלך כתב בפייסבוק שהכל מכור.

"אני לא חושבת שזה היה משחק מכור, וגם אבא שלי לא באמת חושב ככה. אמרתי את זה לטהוניה. היא רק בת 25, אבל היא מאוד חכמה".

נמשכת אליה באיזשהו שלב?

"לא, כי אנחנו חברות. לא היתה משיכה רומנטית. תמיד זה היה יותר כמו חברת נפש. היו הרבה רגעים שלא שודרו, שהייתי קרובה לצאת מהבית, והיא עצרה אותי. אפשר להגיד שבזכותה לא פרשתי באמצע".

ובכל זאת, בלתי אפשרי קשה להתעלם מהתקפי הזעם שלה.

"זה שיש לה פליטות פה לא הופך אותה לבן אדם רע. הסיפור של טהוניה זה משהו שהיא סוחבת איתה מילדות, וקשה לה להתנתק מזה. זה כמו האמונה שלי. למה אני מדברת עליה כל כך הרבה? כי זה חרוט בי. יש מי שמבין את זה ויש מי שלא, ומי שחושב שזה משחק, שיחשוב. גם אתה, אם תלך לבד וירביצו לך ברחוב, תהיה לך טראומה ולא תרצה ללכת לבד".

האמנת שאיתי באמת נדלק על טהוניה?

"מאוד האמנתי לו שהוא נמשך אליה ושזה לא מגיע משום אינטרס. הוא אף פעם לא אמר לי חד־משמעית שהוא מאוהב בה, אבל ההתנהגות שלו הראתה את זה. בהמשך היתה לו פליטת פה שעירערה אותי - הוא אמר שאני וטהוניה חזקות בחוץ, ואז טהוניה אמרה לי שאולי הוא התקרב אליה כי היא חזקה. אני חושבת שהוא מתוק, אבל אולי עכשיו יגידו שאני תמימה".

איך הפכת לכזאת מתמודדת אהודה?

"חשבתי שיש כאלה שמזדהים איתי ויש כאלה שלא אוהבים אותי, אבל כשיצאתי החוצה, קיבלתי בום כזה של אהבה, שלא הבנתי. עד היום לא קיבלתי תגובה אחת רעה. מתברר שאנשים חשבו שהייתי הכי אמיתית, אומרים לי שאני חסרה להם על המסך, וזה הכי כיף לי בעולם. זה כמו חלום, לא חשבתי שהיום הזה יגיע".

קשה להאמין שאת לא מאוכזבת מהמקום השני, כמו שאת אומרת כל הזמן.

"אני אגלה לך סוד שרק מעטים יודעים. כל יום שהייתי בווילה התפללתי. כשהייתי בחמישייה האחרונה היתה לי בקשה אחת מבורא עולם: שיביא לי את המקום הראשון. אבל אם הוא נותן לי מקום אחר, יותר טוב - אז סבבה. הוא יודע מה הוא נותן לי, ואם נתן את המקום השני, כנראה יש לזה סיבה. הוא משגיח עלי".

אבא חייך

למרות שלא קשה להבחין בזהות המינית שלה, לבנה התחילה את תהליך היציאה מהארון רק לפני חמש שנים. "אבא שלי היה הראשון שסיפרתי לו. באתי לבקר אותו עם מישהי שהיתה בת הזוג שלי, והוא חייך. הוא ישב מולי, לא היה מסוגל לשאול אותי כלום - כי זה היה לוקח לו שעה, וגם כי לא רצה להביך אותי. אז באתי אליו בשקט לאוזן ואמרתי לו: 'אבא, ראית את הבחורה הזאת שירדה עכשיו? זאת הבת זוג שלי, תיזהר לא לגלות לאמא או למישהו אחר, כי אני לא רוצה שאף אחד יידע. הוא אמר לי, 'תעשי מה שאת מרגישה. אני לא רוצה להכתיב לך מה לעשות'.

"בגיל 26, אחרי שנפגעתי מבחורה שבגדה בי, סיפרתי לאמא שלי. חזרתי הביתה ביום שישי חנוקה מבכי, ואמא שלי היא סוג של רנטגן לילדים שלה. אחרי שנייה היא באה אלי לחדר ושאלה מה קרה. לא יכולתי להסתיר יותר. הכל פרץ החוצה. סיפרתי לה על כל בנות הזוג שהיו לי, ושמעולם לא היה לי חבר. הסברתי לה שלא סיפרתי, כי לא רציתי להוסיף לה עוד תיק. ואז היא חיבקה אותי חיבוק שלא קיבלתי אף פעם מאמא שלי. היא אמרה לי, 'יש עוד בנות בעולם, והכל יהיה בסדר'. פתאום את מגלה שהסוד של החיים שלך לא כזה נורא".

היא לא חשדה קודם?

"אף פעם לא הייתי ליידי, אבל היא תמיד שאלה 'מה עם חבר?' ותמיד הייתי משקרת אותה. כולם בסביבה שלי קיבלו אותי יפה. לא רציתי שיכאב להם, אז דחיתי את היציאה מהארון עד שלא יכולתי יותר".

את בזוגיות עכשיו?

"לפני שנה גמרתי זוגיות שנמשכה שלוש שנים. היתה אהבה מטורפת, אבל הגענו למצב שלא הסתדרנו. היתה מריבה על כל דבר קטן, וכמה שניסינו לעבוד על זה, החזקנו מעמד בקושי שבוע, ושוב חוזרות לאותו מצב בלתי נסבל. היא המשיכה קדימה, אבל אני עוד לא. אחריי היא נכנסה לזוגיות עם גבר, הם היו יחד שמונה חודשים ונפרדו. זו היתה אהבה מאוד חזקה, אבל אי אפשר לחזור אחורה. תמיד יהיה אכפת לי ממנה. באיזשהו מקום, מבאס אותי שזה לא המשיך לנצח. חבל לי ששתינו הפסדנו קשר אמיתי של חברות והדדיות".

את טובה בזוגיות?

"מאוד. אני קשובה ואכפתית לבת הזוג שלי. אני מסוג בנות הזוג שמונעות מריבות, מסבירה ומדברת על כל בעיה, כי אני רוצה ליהנות ולהיכנס כמה שפחות למצבים הלא כיפיים שיש בזוגיות".

יצאת פעם עם גבר?

"לא, לא מסוגלת לחשוב על זה".

מאז "האח הגדול" מתחילות איתך יותר בנות? 

"אני מקבלת הודעות שחבל לך על הזמן. לא תיארתי לעצמי שזה יהיה ככה. קיבלתי הודעה מבחורה דתייה, שכתבה לי שהיא מוכנה לצאת מהארון בשבילי. לכל מי שמתחילה איתי אני שולחת בחזרה סמיילי, אבל כותבת שאני עוד לא מוכנה לקשר. את האחת שלי בטח אפגוש במקרה, וכשאראה אותה ארגיש משהו בבטן".

ההשתתפות עשתה טוב לקהילה הלסבית?

"היא עשתה שירות מעולה. ביום שישי בשלוש לפנות בוקר הגיעה אלי הביתה לסבית, ואתה לא מבין איזה דברים היא אמרה לי, על איך עזרתי לה להשלים עם עצמה. אם הצליחו לאכול אותי כלסבית פחות עדינה ופחות נשית, אז אני מניחה שזה עזר. אני גם מקבלת הרבה טלפונים מאנשים מאמינים, שמקנאים בקשר שלי עם בורא עולם". 

הדת מסתדרת עם הנטיות המיניות שלך?

"איש באמונתו יחיה. אני יודעת מה הקירבה שלי לאלוהים, והוא מקבל אותי כמו שאני. עם ישראל הם הילדים של בורא עולם. אם יהיה לך ילד גבוה ואחד נמוך, לא תאהב את אחד מהם? אז למה שאלוהים לא יקבל אותי? אני לא הבת שלו?"

מה השלב הבא?

"תמיד רציתי ילדים, ועכשיו הגיע הזמן שלי. תמיד רציתי ילד מהדם שלי ומהגוף שלי, שילך לישון איתי בלילה. אני מוכנה להיות אמא לילד, ואתן לו את כל מה שיש בתוכי. ילד, עם דגש על בן". 

לפני שבוע חגגת 30. האמנת שתהיי במקום הזה בגיל הזה?

"תמיד חשבתי שיהיה לי נס ושיקרה איתי משהו בחיים, וזה ירים אותי במכה. לא ידעתי מאיפה זה יבוא, אבל ידעתי שזה יגרום לי להגיע לאן שמגיע לי. גם אם אני הכי שכונה שיש, תמיד ידעתי שתגיע המקפצה שתעלה אותי כמה מדרגות קדימה. עכשיו אני רק רוצה להיות בריאה, להצליח ולהישאר לבנה". 

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו