כל הסימנים היו שם

ליל 5-4 באוקטובר 1973 נודע כי מטוסים רוסיים הגיעו לסוריה ולמצרים כדי לפנות את משפחות היועצים הסובייטים. בלקט מודיעין שהופץ באותו הלילה, נמסר על פינוי חפוז של נשים וילדים סובייטים מסוריה. נודע כי היועצים והמומחים נשארים, לפחות בשלב הזה, במקומותיהם. נמסר על 11 טיסות של מטוסי חברת הנוסעים האזרחית הסובייטית אירופלוט מבריה"מ למזרח התיכון - חמש מהן לקהיר, שלוש מהן לסוריה ושלוש ליעד בלתי ידוע.

באותו הלילה קיבל ראש לשכתו של ראש המוסד, פרדי עיני, פנייה שלפיה מקור מודיעיני חשוב מבקש להיפגש בהקדם עם ראש המוסד. בפנייה נעשה שימוש במילת קוד שנקבעה לשם אינדיקציה שמדובר במלחמה. ראש הלשכה הודיע על כך בשעה 02:30 לראש המוסד, האלוף (מיל') צבי זמיר. בהיוודע לו דבר פינוי משפחות היועצים, התקשר ראש אמ"ן לראש המוסד ודיווח לו על כך.

בשיחה נוספת שהתקיימה באותו הלילה מסר לו האלוף (מיל') זמיר שהתקבלה התרעה מן המקור, ושהוא יוצא לפגוש אותו. האלוף זעירא ביקש שאם יתברר שמדובר במלחמה, יודיע לו על כך בדרך המהירה ביותר.

באותו הלילה פוענחו תצלומי אוויר מגיחת צילום בחזית המצרית שנעשתה בשעות אחר־הצהריים ב־4 באוקטובר. זה היה פענוח התצ"א הראשון מן החזית הזאת זה עשרה ימים, שכן מ־24 בספטמבר עד 3 באוקטובר לא נעשו בה גיחות צילום בשל רגישוּת לתגובות נ"מ של האויב, ואילו סרט הצילום של גיחה שנעשתה ב־3 באוקטובר נשרף.

מהפענוח התברר כי המצרים תיגברו באופן משמעותי את כוחותיהם בקו התעלה, ותפסו מערך חירום מלא בהיקף שלא היה מוּכר בעבר: מספר קני הארטילריה גדל ב־308 קנים לעומת מספרם שפוענח בתצ"א מ־25 בספטמבר והגיע ל־1,110. רוב העמדות המדופנות, המיועדות כנראה לריכוז ציוד צליחה/גישור, נתפסו, אולם לא באופן מלא. ב"חצרות" של רוב הרמפות (כלומר במקומות שיועדו לצבירת כוחות) התגלו מחלקות טנקים, בעוד בעבר היו טנקים ספורים בלבד על הרמפות שלאורך התעלה. המערך החפור, בקיבולת על חטיבתית, נתפס על ידי רכב קרבי משוריין ובעורפו נראו כלי רכב. לאזור עגרוד, הנמצאת כ־25 ק"מ ממערב לסואץ, קודמו חטיבת טנקים וגדוד משמידי טנקים (מט"נים) אס־יו־100. ריכוזיה של חטיבת הטנקים העצמאית 15, שהיו דרך קבע באזור אבו צוויר, התרוקנו. לעומת זאת התגלו שלושה ריכוזים של גדודי טנקים - קרוב לוודאי מחטיבה 15 - באזור צלחיה.

"שתי התופעות הללו, שהתבררו לנו ביום שישי לפנות בוקר" [פינוי המשפחות ופענוח תצלום האוויר], אמר ראש אמ"ן בכנס של סגל הפיקוד הכללי לסיכום המלחמה, "עירערו בנו את הרגשת הביטחון שמתנהל שם תרגיל. לבוא ולומר שביום שישי בבוקר חשבנו שתהיה מלחמה? לא. אבל נכנסו אצלנו ספקות רציניים אם זה אכן תרגיל".

בעקבות הידיעות האלה כינס הרמטכ"ל בשעה 08:20 ישיבה שבה השתתפו סגן הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, מפקד חיל האוויר, עוזר ראש אג"ם וראש מחלקת מודיעין אוויר. בפורום הזה הורה הרמטכ"ל לבטל את החופשות במערך השריון ובחיל האוויר ולתגבר את החזית המצרית ואת החזית הסורית בכל כוח השריון הסדיר שבנמצא.

בהתאם להנחיה הזאת הורה המטכ"ל לתגבר את רמת הגולן ביתרת חטיבה 7 ובגדוד תותחנים. כתוצאה מכך היו ברמת הגולן 177 טנקים מאוישים ו־11 סוללות ארטילריה. ההעברה צפונה של יתר חטיבה 7 דיללה את כוחות השריון במערב סיני. עם ביטול כוננות "כחול לבן" (ב־12 באוגוסט) נקבע, כאמור, שבמערב סיני יימצאו כל העת לפחות 300 טנקים. כדי להשלים את סד"כ הטנקים למספר הזה, העביר המטכ"ל לשם את חטיבת בית הספר לשריון - חטיבה 460. במערב סיני היו 12 סוללות תותחנים. אושר גם גיוס השלמות לחיל האוויר.

העלאת הכוננות והתגבור כללו את הצבא הסדיר בלבד. עם זאת, תוגברה רמת הגולן בכוח טנקים גדול מזה שתוכנן להיפרס בה במצב "חול ים", שהיה מצב התגבור המרבי המושתת על כוחות סדירים. במצב הזה היו מתוכננים להיות ברמת הגולן 111 טנקים, ואילו ב־5 באוקטובר מספר הטנקים שם היה 177. מצד שני, המספר הזה היה קטן מהסד"כ שתוכנן במצב "גיר" (שהיה כרוך בגיוס חלקי של מילואים) - 222 טנקים.

התגבור ברמת הגולן היה לא רק כמותי, אלא גם איכותי, שכן חטיבה 7 היתה חטיבת שריון מעולה. החטיבה יועדה להיות בדרום, היא היתה שותפה לאימונים ולתרגולים של התוכניות האופרטיביות שתוכננו לחזית הזאת, ובין היתר אוּמן כוח שלה לגרור את גשר הגלילים שנועד לצליחת התעלה. הפיצוי לדרום על העברתה צפונה היה חטיבת בית הספר לשריון - דבר שגרר עימו פגיעה במערך ההדרכה של גיסות השריון.

בנוגע להיערכות השריון הורה המטכ"ל כי בשתי החזיתות ייפרס שליש הכוח בקו הקדמי, ושני־שלישים ירוכזו מאחור: בצפון ייפרסו שני גדודי טנקים בקו הקדמי, ושלושה גדודי טנקים וגדוד חרמ"ש ירוכזו בנפח ככוח להתקפת נגד עיקרית. בדרום תיפרס חטיבה אחת בקו הקדמי, ושתי חטיבות ירוכזו בקו המעברים ובאזור רפידים.

דיון שבועי בלשכת דיין

בשעה 09:00 נערכה בלשכת שר הביטחון ישיבה שבועית - פורום קבוע שהתכנס מדי יום שישי בשעה הזאת. בישיבה נכחו שר הביטחון, הרמטכ"ל, עוזר שר הביטחון, מנכ"ל משרד הביטחון יצחק עירוני, סגן הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, מזכירו הצבאי של שר הביטחון ושלישו, וראש לשכת הרמטכ"ל.

הרמטכ"ל דיווח על ההתייעצות שנערכה אצלו לפני הפגישה הזאת וציין כי סוכם בה שלא ניתן לדעת בוודאות אם הצעדים שנקטו מצרים וסוריה נובעים מחששות מפני פעולה של צה"ל, או שמגמתם התקפית. הוא מסר כי ההתפתחויות האחרונות שעליהן נודע בשעות שלפני הישיבה היו תגבור כוחות האויב בשתי החזיתות, שינוי היערכות בחיל האוויר הסורי וההכנות לפינוי המשפחות הסובייטיות ממצרים ומסוריה. בין היתר מסר שיש ערפל בנוגע למיקומם של ריכוזי השריון הסוריים: לא ודאי שהם נמצאים בין הקו הראשון לקו השני - מיקום שהיה מצביע על כוונות התקפיות. משמעותם של הצעדים הללו יכולה להיות התקפית, אולם באותה מידה הם יכולים להיות גם בעלי אופי הגנתי. אין בהם, לדעתו, כדי לאמת כוונות התקפיות, אך גם לא כדי לשלול אותן. 

רב־אלוף אלעזר אמר כי לולא היה בתפקיד המחייב אותו לקבל החלטות, "הייתי אומר שזו לא התקפה", אולם כרמטכ"ל "אני צריך לחשוב אם יש לי הוכחה שלא הולכת להיות התקפה. אין לי הוכחה שזו לא הולכת להיות התקפה", אמר, ולכן הורה על ביטול חופשות בחזית המצרית ובחזית הסורית ובחיל האוויר ועל תגבורן של שתי החזיתות. עוד הוסיף: "יש לי נטייה לעשות מצב כוננות רציני".

ראש אמ"ן ציין שההתפתחות המדאיגה ביותר מבין אלה שמנה הרמטכ"ל היא פינוי המשפחות הסובייטיות. לולא הצעד הזה, אמר, לא היה לו ספק שתקֵפה הערכת המצב הקודמת, שלפיה לא צפויה מלחמה. כל הידיעות שבידיו מצביעות על כך שהן המצרים והן הסורים חוששים מאוד מהתקפה קרובה של ישראל. לדברי האלוף זעירא, נקטו לאחרונה גורמים ישראליים שונים צעדים שהיה בהם כדי להגביר את חרדתם של המצרים ושל הסורים: תרגיל צנחנים שנערך בסיני, דברי שר הביטחון ברמת הגולן ערב ראש השנה, דברי הרמטכ"ל בכנס צנחנים על "ידו הארוכה של צה"ל", תרגילים, גיחות צילום, גיוס מילואים וכן תגבור רמת הגולן - כל אלה יצרו תחושה שצה"ל מתכוון לעשות דבר מה, וניתן היה לפרש את הצעדים שנוקטות סוריה ומצרים כצעדים שבאו לקדם פני פעולה של ישראל. פינוין של המשפחות הסובייטיות הכניס מרכיב חדש לתמונה.

האלוף זעירא הטעים: "אני לא יודע למה הסובייטים הוציאו את הנשים ואת הילדים. אני יכול לתת השערות". הוא הציג שלושה הסברים אפשריים. הראשון - הסובייטים יודעים שהמצרים והסורים מתכוונים לצאת למלחמה. הם מעריכים שהתקפת הנגד של צה"ל תצליח ושהוא יכול לפגוע בעומק, וכתוצאה מכך עלולות להיפגע משפחות של היועצים והמומחים. ייתכן גם שכוונתם לומר למצרים ולסוריה באמצעות הפינוי שהם אינם תומכים בצעד זה.

ההסבר השני - הסובייטים חוששים באמת ובתמים שצה"ל מתכוון לתקוף. הוא הפריך את האפשרות הזאת באומרו שבמצב כזה הם היו פונים לאמריקנים בתביעה שיזהירו את ישראל לבל תעשה זאת. העובדה שאינם נוקטים את הצעד הזה מעמידה בספק את ההסבר הזה. ההסבר השלישי - קיים קרע בין בריה"מ לסוריה. האפשרות הזאת נראתה לו מפוקפקת, משום שלא הסבירה מדוע יוצאות משפחות גם ממצרים, אלא אם כן הם חוששים שמצרים תלך בעקבות סוריה והם רוצים להקדים את הצעד הזה. הרמטכ"ל דחה גם הוא את האפשרות הזאת, בטענה שהחיפזון שבפינוי אינו מתאים למקרה של קרע.

עוד ציין ראש אמ"ן שהמצרים לחצו בימים האחרונים על הלובים להעביר אליהם במהירות 300 טילי סטרלה שאותם קנו הלובים מבריה"מ. הוא אמר שלא ברורה עדיין לאמ"ן מהותו של התרגיל הנערך במצרים - ברוב המקומות אין מזיזים כוחות, וייתכן שזה תרגיל מִפקדות. האלוף זעירא סיכם את הערכתו: "אם כי בהערכה בסיסית אני לא רואה שינוי, אני לא רואה לא מצרים ולא סורים תוקפים למרות התרגיל הרוסי, אבל זה [התרגיל הרוסי] מכניס לי ספק, ובהחלט מוצדק לעשות מה שהרמטכ"ל דיבר עליו". עתה הוסיף וסיפר שראש המוסד קיבל בלילה האחרון התרעה שלפיה "הולך להיות משהו", הוא ייפגש עם המקור הלילה בשעה 22:00, ו"יכול להיות שעד הערב נהיה הרבה יותר חכמים".

שר הביטחון אמר לרמטכ"ל: "ליום הכיפור כל מה שעשית - זה טוב ויפה". נוסף על כך המליץ לשקול אפשרות להודיע מראש ברדיו שיש להאזין לשידורי גלי צה"ל במשך יום הכיפורים, כדי שיהיה אפשר, במקרה הצורך, לרכז כוחות ולהניעם לחזיתות עוד באותו היום.

עוזר שר הביטחון, רב־אלוף (מיל') צבי צור, הגיב להערה הזאת ואמר: "השאלה שאתה מעלה היא רצינית, לא מבחינת הכנת דעת קהל. נניח אם באמת [המצרים והסורים] מתכוונים למלחמה, בוודאי רוצים לעשות אותה במפתיע באופן בלתי רגיל. עובדה - עד הרגע האחרון לא יודעים, אולי באמת מתכוונים".

השר הגיב: "יכול להיות שהתרגיל שלהם זה כיסוי, שאנחנו נחשוב שזה כיסוי".

על כך השיב עוזרו: "אולי. בוודאי נהיה מוכנים שברגע שהמצרים יידעו שזה גם מה שאנחנו חושבים - אולי יחשבו אחרת. כדאי שיחשבו שנדמה לנו שהם הולכים פה למשהו. קודם כל, אם גישה זו נכונה - צריך להביא זאת לידיעתם, או בדרך עקיפה דרך האמריקנים, או שתאמר משהו לכבוד יום הכיפורים. אולי כדאי להביא לידיעתם שאנחנו לוקחים זאת ברצינות".

שר הביטחון קיבל את המלצת עוזרו להעביר לידיעת המצרים שישראל אינה מתכוונת לתקוף, שהיא יודעת שבכוונתם לתקוף ושהיא מוכנה לקדם את מתקפתם. הוא גרס שעדיף לעשות זאת באמצעות האמריקנים, וזאת משני שיקולים: הראשון - האמריקנים עלולים לבוא בטענות לישראל אם לא תעביר זאת דרכם; בייחוד לאחר ששבוע קודם לכן העבירו לה ידיעה שייתכן שעומדת לפרוץ מלחמה, ולאחר שישראל מסרה להם את הערכתה שבמצרים מתנהל תרגיל - הם אימצו את ההערכה. והשיקול השני - אם אכן תפרוץ מלחמה, יהיה צורך להגיש להם רשימות רכש.

מדברי ראש אמ"ן התברר שכבר בלילה הקודם העבירה ישראל לארה"ב שתי שאלות: מהי הסיבה לבואם של המטוסים הרוסיים, והאם הם רואים בפעולות של מצרים וסוריה הכנות למלחמה. לא נשאל דבר בנוגע לפינוי המשפחות, שעליו לא היה ידוע אז.

שר הביטחון החליט שלא לשאול דבר בסוגיה הזאת גם עתה, מחשש "לשרוף" את המקור. השר החליט להמליץ בפני ראש הממשלה לפנות לאמריקנים, לדווח להם שההערכה היא שהסבירות למתקפה ערבית גבוהה משהוערך קודם לכן, ושיש סימנים שונים להכנות התקפיות של מצרים וסוריה; בין היתר ייתכן שהתרגיל במצרים הוא אך כיסוי לכוונה לתקוף. כמו כן ימליץ לראש הממשלה לבקש מהאמריקנים לברר אם הערבים אכן מתכוונים לתקוף, ולהבטיח להם שלישראל אין כוונות לתקוף. לאחר שתתקבל תשובתם של האמריקנים יוחלט כיצד לנהוג בהמשך. כן ביקש לבדוק אם יש ציוד שאותו יהיה צורך לבקש מארה"ב מייד - במקרה שהיא תאשר שיש סימנים שבכוונת הערבים לתקוף.

הרמטכ"ל אמר שבמקרה כזה יהיה כנראה צורך להחיש את קבלתם של מטוסי תובלה "קרנף" (סי־130) נוספים ואת קבלתם של מטוסים לצילום בגובה רב.

התייעצות בלשכת רה"מ

בתום הישיבה בלשכת שר הביטחון החלה בשעה 10:00 התייעצות בלשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב. בהתייעצות השתתפו ראש הממשלה גולדה מאיר, שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מזכיריהם הצבאיים של ראש הממשלה ושל שר הביטחון, שליש שר הביטחון וראש לשכת הרמטכ"ל.

ראש אמ"ן חזר על הידיעות וההערכות שמסר קודם לכן בלשכת שר הביטחון, וכן על אלה שנכללו בלקט המודיעין. בנוגע להסבר האפשרי לפינוי משפחות היועצים - מתקפה מצרית־סורית - אמר שהיא "מאוד לא סבירה, אך אולי הרוסים חושבים שבכל זאת אלה עומדים לתקוף, כיוון שאין הם מכירים טוב את הערבים". הוא ציין שאמ"ן מעריך שהכוננות והפעילות בצבאות מצרים וסוריה נובעות בעיקר מחששות מצעד של ישראל, אולם אי אפשר להתעלם מפינוי המשפחות הרוסיות שפשרו אינו מובן. בין היתר ציין גם בפורום הזה שראש המוסד קיבל בלילה האחרון התרעה ממקור שלו ש"הולך להיות משהו", ושהוא נסע להיפגש עימו בשעה 22:00. אם יימסרו בפגישה דברים חשובים, ייוודע על כך עוד במהלך הלילה.

הרמטכ"ל מסר על צעדי הכוננות והתגבור שנקט והסביר את הרקע להם: היעדר הוכחה פוזיטיבית להנחה שמצרים וסוריה אינן מתכוונות לצאת למלחמה מזה, והיכולת שמקנה היערכות צבאותיהן של שתי המדינות לתקוף בהתרעה קצרה מזה. הוא ציין שהוא מניח שאין בכוונתן לתקוף, ואמר כי לדעתו, "אם הולכים לתקוף - נקבל אינדיקציות יותר טובות".

שר הביטחון הציע לפנות לאמריקנים, לדווח להם שמצטברים סימנים כי אפשרות של מתקפה ערבית ריאלית יותר מאשר בעבר, לבקש מהם לפנות לסובייטים - להעביר להם מסר שלישראל אין כוונות תוקפניות ולהזהירם שאם הערבים יפתחו במלחמה, הם "יקבלו מים קרים", וכן לבקש שימסרו לישראל את התשובה שיקבלו מהם. "באם ירגיע - טוב. באם לא - נקבל עוד ציודים", אמר.

ראש הממשלה הוסיפה על הנקודות שהעלה ראש אמ"ן, ואמרה שייתכן שכינוסה של עצרת האו"ם מדרבן את הערבים להפגין פעילות ועלול להניע אותם לפעול. היא קיבלה את המלצתו של שר הביטחון לפנות לאמריקנים ואת הצעתו להביא לידיעת שרים נוספים את ההתפתחויות. כמו כן הורתה לזמֵן ללשכתה את השרים הנמצאים בתל אביב.

ישראל פונה לארה"ב

בעקבות ההחלטות האלה שיגר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מרדכי גזית, לממונה על שגרירות ישראל בוושינגטון, מרדכי שלו (השגריר דיניץ שהה בארץ בגלל אבל על מות אביו), מברק, שאת תוכנו התבקש להעביר לידיעת מזכיר המדינה האמריקני. במברק נכתב:

1. המידע שהצטבר אצלנו חייב אותנו לקחת בחשבון שמערך הכוחות של האויב נובע מאחד משני מניעים: א. הערכה בתום לב מצד אחת משתי המדינות שאנחנו מתכוונים להתקיף את שתיהן או אחת מהן. ב. כוונה מצידן, או מצד אחת מהן, להתקיף אותנו.

2. אם ההתפתחות באה מחששותיהן מפעולה מצידנו, חששות כאלה הם חסרי יסוד לחלוטין. אנו רוצים להבטיח לו אישית שלישראל אין כל כוונות להתחיל בפעולה צבאית נגד סוריה או מצרים, ואנו, להפך, שואפים לתרום להרגעת המתח הצבאי באזור. לכן אנו מבקשים באמצעותו האדיבה [של ד"ר קיסינג'ר] להודיע לערבים ולסובייטים על גישתנו, במגמה להפיג חששותיהם ולהחזיר שקט לאזור.

3. אם סוריה או מצרים מתכוונות להתקיף, חשוב להבהיר להן מראש שישראל תגיב חזק ובכוח רב. היינו רוצים שיביא זאת לידיעת הערבים והסובייטים בצינורות העומדים לרשותו.

המברק הגיע למרדכי שלו בשעה 16:30. הוא נפגש עם הגנרל ברנט סקוקרופט, עוזרו של קיסינג'ר במועצה לביטחון לאומי, ומסר לו את תוכן המברק. סקוקרופט השיב שביקש פעמיים באותו היום לקבל את ההערכה המודיעינית של הגורמים שלו, והם העריכו שהפעולות שנוקטות מצרים וסוריה הן הגנתיות. התגובה הזאת הועברה לארץ.

קיסינג'ר קיבל את ההודעה בשעה 20:00 לפי שעון וושינגטון. מארווין קאלב וברנרד קאלב מעידים כי "הוא לא ראה בה כל דחיפות מיוחדת. הוא לא התקשר אל פקידים מצרים או סורים. הוא רשם לעצמו שיתקשר אליהם בשבת בבוקר". כלומר, ב־6 באוקטובר בבוקר עדיין לא התקבלה בישראל תגובה על ההודעה. רק בשעה 07:05 לפי שעון וושינגטון (13:05 לפי שעון ישראל), לאחר שישראל פנתה לארה"ב שוב בעקבות המידע שהגיע בליל 6-5 באוקטובר, הודיע קיסינג'ר לשָלו כי "דיברו עם הסובייטים והמצרים ומסרו את שנתבקשו למסור".

צה"ל במצב כוננות ג'

בעוד הרמטכ"ל בדיון אצל ראש הממשלה, תידרך סגנו בשעה 10:00 את עוזר ראש אג"ם ורמ"ח המבצעים לטפל בארגון מוצב הפיקוד העליון (המצפ"ה), בבדיקת מערך הגיוס, באיוש 300 טנקים במערב סיני ו־180 טנקים ברמת הגולן, באיוש טנקי הטיראן במרחב שלמה (מרש"ל) ובהעברת גדוד תותחים מזוּוד לצפון. הוא הורה לעוזר ראש אג"ם להכין רשימה של רכש שיש לבקש מארה"ב לקראת מלחמה ולהורות לקשר"ר להתקין, לבקשת שר הביטחון, טלפונים ישירים בלשכות של עוזר שר הביטחון, מנכ"ל משרד הביטחון, ראש המוסד וראש השב"כ.

מפקד חיל האוויר העביר לרמטכ"ל רשימה של ציוד ואמצעי לחימה אוויריים, שהיה ידוע שניתן לקבלם מארה"ב ולהשתמש בהם בתוך 15 ימים מקבלת אישורה של ממשלת ארה"ב. הרשימה כללה טילי אוויר־אוויר, טילי אוויר־קרקע המיועדים לשיתוק מכ"מי הכוונה של סוללות טילים, פצצות מתוחכמות, נושאי פצצות, מכלי דלק נתיקים וטילי קרקע־קרקע. הודגש כי "אין הרשימה כוללת כל פריט שאין לנו צורך בו במלחמה ממש".

סגן הרמטכ"ל, האלוף ישראל טל, העביר לו רשימה של דרישות להצטיידות מזורזת בתחום היבשה בכמה פריטים, ובהם 24 תומ"תים, 250 נגמ"שים, כ־100 כלי רכב כבדים, 10,000 טילי נ"ט מתכלים לאו, ציוד קשר ותחמושת של טנקים וארטילריה.

בשעה 10:50 נקבע שהמצפ"ה יופעל במלואו מהשעה 12:30. חמש דקות קודם לכן הורה הרמטכ"ל על הכרזת מצב כוננות ג', והינחה שאלופי הפיקודים ומפקדי הזרועות רשאים להחליט על הקלות בתנאי שאינן פוגעות בכוננות הכוחות הלוחמים. מצב "מנעול" (כוננות ג') נכנס לתוקף בשעה 11:00.

בשעה 11:05 התקבלה בלשכת הרמטכ"ל הערכה של מקור זר, נכונה ל־2 באוקטובר, בדבר כוונות המלחמה של סוריה. המקור הטיל ספק באפשרות שהסורים מתכננים מבצעים התקפיים בעתיד הקרוב. מהידיעות התברר שיחידות הצבא הסורי נשארו במערך הגנתי ואין סימנים להתקפה קרובה. אין סימנים לנקיטת צעדים בחיל האוויר הסורי לסיוע למבצעים התקפיים, ולא סימנים לכוונות של בעלות בריתה של סוריה לסייע לה במבצעים כאלה.

יתֵרה מזו, המקור האמין שלא אסד ולא סאדאת מתכוונים לנקוט צעדים צבאיים בזמן הקרוב. הוא העריך כי הערכתם של כמה גורמים בצבא הסורי כי יפרצו בקרוב מעשי איבה יכולה לנבוע מניסיון של דרגים גבוהים בצבא להנחיל לדרגים נמוכים הרגשה שמשמעותם של צעדי ההגנה הרגילים הינה ריאליסטית יותר.

ישיבת שרים בתל אביב

בשעה 11:30 כינסה ראש הממשלה ישיבה שבה השתתפו השרים שהיו בתל אביב כדי לעדכנם בהתפתחויות האחרונות. מכיוון שזה היה ערב יום הכיפורים היא כינסה רק את השרים שהיו בתל אביב, כדי שאלה שהיו מחוצה לה לא ייאלצו לחלל את יום הכיפורים. בישיבה נכחו השרים חיים בר־לב, ישראל גלילי, משה דיין, שלמה הלל, מיכאל חזני ושמעון פרס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה מרדכי גזית, מזכיר הממשלה מיכאל ארנון, עוזר שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, עוזרה המדיני אלי מזרחי, שליש שר הביטחון וראש לשכת הרמטכ"ל.

ראש אמ"ן דיווח לפורום על ההתפתחויות האחרונות: תגבור הכוחות הסוריים בחזית במהלך ספטמבר עד למערך חירום מלא, המתאים על פי הדוקטרינה הסובייטית הן להגנה והן להתקפה; קידום טייסות היכול להצביע על מגמה התקפית; תרגול תוכנית לכיבוש רמת הגולן; תרגיל רב־זרועי הנערך במצרים תוך תגבור הכוחות בחזית התעלה באופן המאפשר גם הוא הן מגננה והן מתקפה; ידיעות מן העבר על כוונה למתקפה מתואמת מצרית־סורית וההתפתחויות בלילה האחרון: שיגור המטוסים מבריה"מ, שנועדו כנראה לפנות אזרחים ממצרים ומסוריה, וכן יציאת כל כלי השיט הסובייטיים שהיו מוצבים באלכסנדריה.

האלוף זעירא ציין כי עזיבה מעין זו אירעה פעם אחת בלבד בעבר: בסוף 1971, כאשר היה חשש שמצרים תצא למלחמה עם סיומה של "שנת ההכרעה". אז נועד הפינוי להבהיר למצרים את הסתייגותה של בריה"מ מיציאה למלחמה. בנוגע לעמדתה הנוכחית של בריה"מ אמר: "כל הידיעות שלנו אומרות שבריה"מ מנסה להשפיע גם על סוריה וגם על מצרים לא לפתוח בהתקפה על ישראל. עם זאת, יש לנו הערכה שכוח ההשפעה של בריה"מ על שתי המדינות האלה הוא: א. קטָן, ב. הולך וקטֵן".

זעירא העריך שסביר מאוד כי ההתפתחויות בשתי החזיתות נובעות מחשש מפעולה של צה"ל, או שבכוונתם לעשות "פעולות תוקפניות במגמות מוגבלות". "למרות זאת", הוסיף, "הדבר היוצא דופן בכל התהליך הזה: 11 המטוסים שהגיעו לסוריה ולמצרים, שאין עדיין הסבר לזה".

הרמטכ"ל אמר: "ההערכה הבסיסית של אמ"ן, שאיננו עומדים בפני מלחמה, היא ההערכה היותר סבירה בעיניי". למערך כוחות האויב יש "את כל התכונות שיש למערך הגנתי". ייתכן שההיערכות נובעת מחששות מפעולה של צה"ל, "וזו לא הפעם הראשונה שאנו רואים שיש להם חשש, שמצרפים זאת מכל מיני ידיעות". הסבר אפשרי שני להיערכות הוא "רצון להגביר את המתיחות במזרח התיכון, או על ידי כוננות של שני הצדדים או על ידי פעולה מוגבלת". המערך אמנם הגנתי אך, כאמור, על פי הדוקטרינה הסובייטית הוא מתאים גם להתקפה.

רב־אלוף אלעזר דיווח לנוכחים על ההחלטות שקיבל והסביר את הבסיס להן: לנוכח העובדה שלשני הצבאות יש יכולת טכנית לתקוף ואין הוכחה שאין בכוונתם לעשות זאת, הוא הורה על מצב כוננות גבוה בצבא הסדיר. גיוס מילואים "שומרים אנו לאינדיקציות נוספות".

הוא מסר את הערכתו שאם לאויב תהיה אכן כוונה לתקוף, יתקבל מידע על כך ויהיו אינדיקציות נוספות לכך: "אם נדע 12 שעות קודם - גם זו הפתעה גדולה, ואני מעריך שאם נתקרב לשלב כזה יהיו לנו אינדיקציות וידיעות נוספות".

בתשובה לשאלות השרים הציג ראש אמ"ן את דרכי הפעולה האפשריות של מצרים וסוריה. באופן בסיסי, אמר, עומדות בפני מצרים שלוש דרכי פעולה אפשריות: חציית התעלה במגמה להגיע עד למְצרים; פשיטות בסיני; הפגזות. להערכתו, הסבירוּת שיעשו דבר מה נמוכה. מבין שלוש האפשרויות, אמר, הסבירוּת לחציית התעלה היא הנמוכה ביותר: אין - לא למצרים ולא לסורים - אופטימיות גדולה לגבי ההצלחות האפשריות שלהם אם ינסו בקנה מידה גדול, בפרט בגלל הנחיתות שלהם באוויר. הם מודעים מאוד לנחיתות האווירית שלהם, וכל עוד אין הרגשה שאפשר להשיג מצב נוח באוויר, לא ילכו למלחמה, ודאי לא למלחמה גדולה. אולי, במקרים קיצוניים, ילכו לדבר קטן, בתקווה שלא יתפתח לדבר גדול.

בתשובה לשאלה אחרת מסרה ראש הממשלה כי נעשה "כל מה שצריך לעשות" בנוגע לפנייה לארה"ב "כדי להגיע ליתר מידע, או אפילו לאזהרה, או למסירה למקומות שצריכים לדעת שם על כך בעצמם - שאיננו מתכוננים לשום דבר".

השר גלילי שאל את שר הביטחון ואת הרמטכ"ל אם הם רואים עצמם מוסמכים לתת את כל ההוראות הדרושות במקרה של התפתחות שתחייב אותם לקבל החלטות במהירות, או שיש נושאים שלגביהם נדרשת החלטת ממשלה. שר הביטחון השיב כי מכיוון שאין המדובר בפעולה יזומה אלא בפעולה שתיכפה על ישראל, אין צורך בקבלת אישור מראש. הכוונה היא ממילא לעדכן את מליאת הממשלה ביום ראשון, 7 באוקטובר, בנוגע למגמות הכלליות, ולקבל ממנה אישור לגייס מילואים, או להנחית "הפצצות נגד". "אם יקרה משהו ביום הכיפורים, לפני ישיבת הממשלה ביום ראשון, נסתפק באישור ראש הממשלה בכל דבר: אם לקרוא מילואים או לפתוח בהפצצת נגד", אמר. הוא הניח שההליך הזה אינו חורג מן הנהלים.

בהמשך הישיבה התברר כי הנהלים הכתובים בנוגע לפעולות שהמטה הכללי מוסמך להחליט עליהן בעצמו ואלה שלגביהן נדרש אישור ממשלה אינם מתאימים למלחמה, אלא לאירועי ביטחון שוטף בלבד. לפיכך, אמר הרמטכ"ל:

אם פותחים במלחמה, דבר ראשון - אנו נלחמים ועושים כל מה שצריך לעשות בלי הגבלות. יש כאן שני דברים בלבד שלגביהם תוך כדי המלחמה נצטרך אישורים קרדינליים: 1. גיוס מילואים והיקפם. 2. בחירת מטרות אזרחיות רציניות, שבנסיבות מסוימות יכולות להיות הכרחיות. שני דברים אלה יהיה לנו זמן להביאם עם התחלת ביצוע הפעולה, בסדר גודל של חצי שעה או שעה, להכרעה בפורום זה.

לנוכח זאת הציע השר גלילי שהפורום יסמיך את ראש הממשלה ואת שר הביטחון להורות על גיוס מילואים במקרה שיהיה צורך לעשות זאת לפני כינוסה של מליאת הממשלה. לא הובעה כל התנגדות להצעה, והיא התקבלה כהחלטה.

מדבריהם של המשתתפים בישיבה ניכר היה שההתפתחויות מעבר לגבול, נוסף על האווירה הבינלאומית הלא נוחה לישראל, עוררו אצלם אי ודאות בנוגע למהלכים הצפויים, וגרמו להם לחשוש מ"התפוצצות". השר גלילי ציין שהאווירה בעולם היא אנטי ישראלית, והדבר עלול "להתיר את הרצועה": "אני התרשמתי [...] מהתשואות שליוו את הודעת זאיר בעצרת האו"ם [על ניתוק יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל]. יש איזו אווירה שמתירה את הרצועה ועל כן יכולות להיות הפתעות".

ראש הממשלה ציינה כי ההודעות באמצעי התקשורת של מצרים וסוריה מזכירות את האווירה ערב מלחמת ששת הימים. היא הביעה ספק אם הצבת מערך חירום סורי כה כבד נועדה אכן לפעולה קטנת ממדים, כמו הפגזה של יישוב. לשם כך, אמרה, אין הם זקוקים לכל העוצמה, ופעולה מעין זו יכלו לעשות בכל עת, "אבל מי יודע? אנו לא יושבים איתם ולא יודעים מה הם רוצים לעשות".

דיון מטכ"ל

בשעה 12:30 נערך דיון מטכ"ל, שבו עודכן הפורום בהתפתחויות האחרונות ובהחלטות שקיבל הרמטכ"ל. רב־אלוף אלעזר פתח את הדיון: "אנחנו זימנו היום את הפורום להגיד 'גמר חתימה טובה'; ובהזדמנות זו שאתם פה יש לנו כמה אינפורמציות".

ראש אמ"ן פירט את ההתפתחויות האחרונות במצרים ובסוריה: הצבא הסורי נכנס עוד ב־5 בספטמבר למערך חירום ותירגל את כיבוש רמת הגולן לפי תוכנית הנמצאת בידי צה"ל; שתי טייסות סוחוי 7 קודמו לקרבת דמשק; במצרים מתקיים תרגיל משולב בכוננות נגד אפשרות של פעולה ישראלית במהלכו; טנקים רבים קודמו לחזית והוצבו בעמדות ירי לאורך תעלת סואץ; אזור התעלה תוגבר ב־300 קני ארטילריה, ובסך הכל הוא מונה כ־1,100 קנים. האלוף זעירא חזר על ההערכה שהצעדים האלה נובעים מחשש לתקיפה של ישראל, ומסר על שתי התפתחויות חשובות שחלו ב־5 באוקטובר בבוקר. האחת - הסובייטים שיגרו שישה מטוסי תובלה למצרים וחמישה לסוריה, לא ברור לאיזו מגמה, "ייתכן שהמגמה היא להוציא פרסונל רוסי מתוך אותן מדינות". ההתפתחות השנייה - רוב כלי השיט הסובייטיים יצאו בבוקר מנמל אלכסנדריה - אירוע נדיר מאוד.

הוא חזר וציין שאין לאמ"ן הסבר ברור לפשר הצעדים הללו, וחזר על שלושת ההסברים האפשריים. עם זאת הטעים: כל הדברים שמניתי לא משנים את ההערכה הבסיסית של אמ"ן שהסבירות למלחמה ביוזמת מצרים וסוריה היא עדיין מאוד נמוכה. [...] בסבירות נמוכה קיימת אפשרות של תקיפה סורית ומצרית מתואמת. [...] [הפעולה] הסורית יכולה להיות איזשהו מחטף ברמת הגולן, ואם זה ילך - גם ריצה יותר עמוקה, ולגבי מצרים - או פתיחה באש, או איזושהי פשיטה בהליקופטרים, או חצייה. הסבירות הכי נמוכה - תרגיל גדול של חצייה במגמה לכבוש את שני עברי התעלה ולנסות להגיע אל המְצרים. [...] בסיכומו של דבר, אני לא חושב שאנחנו הולכים למלחמה, אבל המצב היום הוא יותר עם סימני שאלה מאשר היה, הייתי אומר אפילו לפני 24 שעות.

הרמטכ"ל אמר שהוא מקבל את הערכת אמ"ן ו"רואה את הסכנה שתפרוץ היום מלחמה, היום או מחר, כפחות סבירה מאשר לא תפרוץ מלחמה". גם בפורום הזה חזר על כך שמערך כוחות האויב הוא הגנתי, ומנה את הסיבות האפשריות להיערכות הזאת: חששות מפעולה של צה"ל; סיבות פנימיות; או הצורך להבליט את היותו של המזרח התיכון "חבית של חומר נפץ" בעת כינוסה של מועצת הביטחון. כמו כן פירט את ההחלטות שקיבל והסביר את הבסיס להן: "היות ואנחנו לא עוסקים רק בפרשנות, אלא אנחנו אחראים למצב, אנחנו חייבים לנקוט באמצעי הביטחון הדרושים". לנוכח זאת ולנוכח העובדה שהאויב יכול לתקוף ממערכיו בתוך זמן קצר, והיעדר הוכחה שאין בכוונתו לתקוף, הוחלט על כוננות ג'.

הוא ציין שהכוננות תחול גם על הסגלים של יחידות המילואים, כדי שניתן יהיה לגייסם במהירות אם יהיה צורך בכך.

אלופי הפיקודים, אמר, מוסמכים להקל במצב הכוננות בנוגע לאנשים או ליחידות, בייחוד במִפקדות עורפיות שבהן אין מקומות לינה במחנות, וניתן לשלוח אותם לבתיהם תוך הבטחת קשר עימם וקביעת הסדרים לאיסופם במקרה שיהיה צורך בכך.

ההערכה של הרמטכ"ל היתה שמצרים וסוריה אינן מתכוונות לצאת למלחמה. הוא העריך כך משום שלוּ היו מתכוונות לעשות זאת, "היינו מקבלים אינדיקציות יותר טובות". עם זאת הוא לא פסל אפשרות שהמקורות עוד יעבירו התרעה: "יכול להיות שהם ייתנו אותה היום ויגידו: 'שעת השי"ן היא בעוד 12 שעות'". במקרה שתהיה התרעה, יגויסו מילואים וייעשו כל ההכנות הדרושות. הוא אף הביא בחשבון אפשרות שמתקפת האויב תיפתח בלי שלצה"ל תהיה התרעה מוקדמת. במקרה כזה, יהיה צורך לבלום את המתקפה באמצעות חיל האוויר והכוחות הסדירים שבקווים; לשם כך הוחלט על תגבור הקווים באמצעות כל הכוח הסדיר. במקרה כזה יהיה גם צורך לגייס מייד את כוחות המילואים, ולפיכך תיבדק אפשרות לקיים כוננות לשידור בגלי צה"ל ביום הכיפורים.

מפקד חיל האוויר חזר על ההצעה לשדר בגלי צה"ל חמש דקות בכל שעה, כדי לאפשר הזעקתם של חיילים ששוחררו. הרמטכ"ל סיכם את הסוגיה הזאת בקביעה שהפרטים הטכניים יעובדו לאחר הישיבה.

אלוף פיקוד המרכז, האלוף יונה אפרת, העיר שלא נעשה דבר בנוגע להגנת העורף, והרמטכ"ל השיב שמצב ג' חל גם על הג"א, אולם אינו כולל גיוס מילואים. לפיכך יינקטו צעדים, כמו כוננות להפעלת צופרים, שאותם ניתן לעשות באמצעות כוחות סדירים.

אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן (גורודיש), הציע לנקוט שתי פעולות במרחבו: הראשונה - לקיים מדי יום גיחות צילום במטרה לגלות אינדיקציות לכוננות התקפית של מצרים, זאת משום שבגיחה האחרונה התגלה ציוד צליחה רב בדיפונים האחוריים בקרבת התעלה. צילומים שיצביעו על קידום הציוד לדיפונים קדמיים ועל הכנסת ארטילריה לעמדות, יכולים להצביע על כוונות התקפיות. ההצעה השנייה היתה להציב מכ"מים בנח"ל ים ובראס מלע'ב - אזורים שבהם יש פערים בכיסוי המכ"מי, ולגייס את מערך ההתרעה.

הרמטכ"ל סיכם את הדיון: אנחנו נהיה מוכנים לכל מצב. אין לנו, כידוע, עניין במלחמה, ואני מאוד לא הייתי רוצה שהיא תקרה לנו בהפתעה מוחלטת. בהפתעה מוחלטת היא כבר לא תהיה, אבל בכל זאת, אם היא תקרה לנו היום אפשר לקרוא לזה הפתעה כמעט מוחלטת. לא משום שאני חושש מהתוצאות הסופיות, אבל זו כניסה לא בדיוק כפי שאנחנו אוהבים. אבל אם תהיה לנו התרעה, ואם נדע שזה אמנם הולך לקרות כעבור 24 שעות, ואנחנו נספיק קצת להתארגן, אז אני בטוח שנעשה אותה טוב מאוד ואני מקווה שנשיג את כל התכנונים האופרטיביים שמונחים אצלנו במגירות.

כוננות לגיוס פומבי

חיל הים הגביר את סיוריו, וחיל האוויר הגביר את כוננות הנ"מ במערב סיני. בשעה 13:30 תידרך סגן הרמטכ"ל את עוזר ראש אג"ם, אלוף פיקוד הדרום ומפקד גיסות השריון, והורה לזווד ולחמש פלוגות טנקי צנטוריון בימ"ח פיקוד המרכז ב"עופר" ובטנקי "דם כחול" באילת (טנקי צנטוריון שהיו מיועדים להישלח לסינגפור והיו באילת), לזווד ולאייש מחלקת טנקים ברפיח ולהכין גדוד מילואים של תותחים 175 מ"מ מחומש ומזווד בצריפין. כמו כן נתן להם האלוף טל הנחיות בנוגע לגישור.

בשעה 14:03 נתן סגן הרמטכ"ל הנחיות לארגון גיוס פומבי. הוא הורה שבערים הגדולות יהיו משטרת ישראל והג"א בכוננות לגיוס ולרשותם יהיו מכוניות ורמקולים. ביישובים האחרים יהיה הפיקוד אחראי לגיוס באמצעות ההגנה המרחבית (הגמ"ר). על אכ"א הוטל לפקח על כוננות גלי צה"ל. אג"ם־מבצעים פירט לפיקודים ולמשטרת ישראל את נוסח ההודעה שיהיה עליהם לכרוז ברמקולים במקרה של גיוס פומבי. כמו כן פירט את הסידורים של כוננות הצפירה של הפיקודים המרחביים ושל חיל האוויר, שתיכנס לתוקף עם קבלת הפקודה.

בצהריים נפגש הרמטכ"ל עם מפקד חיל האוויר ואישר לגייס מספר מצומצם של אנשי מילואים לחיל. כמו כן נפגש הרמטכ"ל עם אלוף פיקוד הדרום.

פעילות במצרים וסוריה

נוסף על הידיעות המודיעיניות שהובאו לעיל, צוינו בין היתר הפרטים הבאים בנוגע לכוננות ולפעילות בסוריה ובמצרים עד 5 באוקטובר בשעה 10:00:

אף כי לא ניכרה בהילות בפעילות בצבא סוריה, בלטה בו מגמה של סיום הכנות שונות לקראת 6-5 באוקטובר: העברת תחמושת מן המחסנים שבעומק המדינה (חומס) אל מחסן תחמושת מרכזי בגיזרה הדרומית של החזית; הקצאה דחופה והשלמות רכב לכמה יחידות, ובכלל זה מִפקדות דיוויזיות; השלמת תנועות של כמה יחידות. ממקורות שדה נמסר על תחושה בקרב קצינים וחיילים סורים כי צפויה לחימה בקנה מידה נרחב, בלי להסביר מי עתיד ליזום אותה. ב־4 באוקטובר בערב נמסר בדמשק רשמית על החלטת סוריה לחדש את היחסים הדיפלומטיים עם ירדן.

במצרים ניכרה פעילות מיוחדת בחיל האוויר: מפקדי חטיבות אוויריות הצטוו להימצא אישית במרכזי המבצעים החל מאור ראשון של 5 באוקטובר; ב־4 באוקטובר הופסקו קורסים; תדרים של קשר קרקע־אוויר לקודים הוחלפו באופן לא שגרתי, ונערכו סריקות של קווי טלפון מבצעיים אחת לשעה במקום אחת ל־12 שעות. כמו כן זורזה העברת טילי סטרלה מלוב למצרים.

הערכת אמ"ן היתה כי "למרות שעצם תפיסת מערך החירום בחזית התעלה טומן בחובו לכאורה סימנים מעידים ליוזמה התקפית, הרי לפי מיטב הערכתנו לא חל שום שינוי בהערכת המצרים את יחסי הכוחות בינם לבין כוחות צה"ל. אי לכך, הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש הלחימה היא נמוכה".

לגבי סוריה נכתב: "אין שינוי בהערכתנו כי הצעדים הסוריים נובעים מחשש, שאף גבר ביממה האחרונה, מפני פעילות ישראלית. סבירותה של פעולה סורית עצמאית (ללא מצרים) נשארת נמוכה".

בעניין פינוי משפחות הסובייטים מסוריה, וייתכן גם שממצרים, ויציאת כלי השיט של הצי הסובייטי מנמלי מצרים, צוין כי זוהי "ההתפתחות החריגה ביממה האחרונה".

הצירוף של שתי ההתפתחויות "מעלה את האפשרות כי פינוי המשפחות מסוריה אינו נובע ממתיחות בין הסורים והסובייטים, אלא מחששות סובייטיים שצפויה יוזמה צבאית מצרית־סורית נגד ישראל. כאמור, אנו מעריכים סבירותה של פעולה יזומה כזו כנמוכה".

בלקט מאוחר יותר, שבו סוכמה הפעילות עד השעה 17:00, צוין בין היתר כי נמשכת הכוננות העליונה בכוחות היבשה המצריים; ב־5 באוקטובר בשעות הבוקר זוהתה פעילות הקשורה בהמשך התרגיל; הפעילות בקו התעלה שגרתית: בשעות הצהריים נצפתה מן המעוז שמול כוברי כניסתן של כ־70 משאיות נושאות ציוד צליחה לריכוז של דיפונים לצליחה. הפעילות בחיל האוויר המצרי הוגדרה כשגרתית, אך מעטה.

בלקט צוינו כמה פעילויות של כוחות האוויר המצריים: בשעה 11:30 נערכה גיחת צילום לאורך התעלה, בהמשך לסידרת גיחות שנערכו בימים האחרונים; לפני הצהריים עברו ארבעה מטוסי קרב לשדה התעופה ע'רדקה, ואחר הצהריים עברו ארבעה מטוסי סוחוי 7 מג'נקליס לבני סויף. שלוש סוללות של טילי קרקע־אוויר SA6 אותרו באזור אבו סויר - ברדיוס של 14 ק"מ משדה התעופה - ייתכן שאלה באו במקומה של חטיבת טילים שלמה, בת חמישה גדודים; ייתכן שחטיבה נוספת של טילים כאלה התמקמה כ־20 ק"מ מצפון לג'בל עויבד. כמו כן אותרו שני מקרים של שינויי היערכות של סוללות SA2 במערך שלאורך תעלת סואץ.

בנוגע לסוריה: הכוננות בחיל האוויר הסורי הועלתה בשעות הצהריים לעליונה, כנראה בעקבות גיחת צילום של צה"ל ברמת הגולן. פעילות האימונים היתה מעטה. בשעות הצהריים נחתו לפחות ארבעה מטוסי סוחוי בשדה התעופה חולחולה. נראה שהועברו לשם משדה התעופה T4.

בשעה 20:30 התקבלה התשובה של שירות המודיעין הזר לפניית אמ"ן משעות הבוקר. אמ"ן ביקש לקבל את הערכתו בנוגע למשמעות של הטיסות הלא־שגרתיות של המטוסים הסובייטיים, בלי שניתן הסבר לחיפזון שבפינוי המשפחות. התשובה שהתקבלה היתה מרגיעה: נאמר בה כי טיסות המטוסים לקהיר ולדמשק לא היו בלתי רגילות בתקופה שלפני נסיגת בריה"מ ממצרים, והיו קשורות להטסות של סגל צבאי וסטודנטים. ההערכה היא שגם עתה, מטרת הטיסות דומה. 

* מתוך הספר: "מלחמה ביום הכיפורים - קבלת ההחלטות בפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים", הוצאת "מודן", "מערכות". שמעון גולן היה ראש מחלקת היסטוריה בצה"ל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו