"התינוקת שלי הצילה את חיי"
כשיוסי מזרחי גויס למלחמת יום הכיפורים, אשתו כבר היתה בחודש ה־9 להריונה • שני חיילים אחרים יצאו במקומו לחזית כדי שלא יפספס את הלידה • רק בהמשך גילה ששניהם נפלו בשבי, ורק אחד חזר בחיים
,עודכן
תמונות: קוראי ישראל היום, הפקה: בת חן הולנדר, עריכה: עדי אלחדיף| תמונות: קוראי ישראל היום, הפקה: בת חן הולנדר, עריכה: עדי אלחדיף
הוא ידע את שמה עוד לפני שמישהו חלם שתפרוץ מלחמה. "אם תיוולד בת", אמר לאשתו שושנה, "אני רוצה שתקראי לה מיכל". אבל יוסי מזרחי (72) לא ידע איך התינוקת היפה, שבגללה חזר מהחזית המצרית לבית החולים בירושלים, תשנה את מסלול חייו לחלוטין. למען האמת, עד היום הוא חושב שהיא הצילה אותו ממוות.
את הסיפור הזה יוסי מעולם לא הוציא מעבר לגבולות המשפחה. הוא מגדיר את עצמו כטיפוס "לא דברן במיוחד", אבל כעת, 40 שנה אחרי, הוא מוכן לפתוח את הפה.
הוא התגייס לצבא ב־1958 ושירת בשריון כמפקד טנק. בתחילת מלחמת יום הכיפורים הוא התייצב בבסיס במשמר הנגב, ואז הגיעה פקודה מאלוף פיקוד הדרום דאז, גורודיש: אחד הטנקים צריך לעלות למוצב המזח. הוחלט שהוא יעשה זאת - לצד הנהג שלו. אבל היתה בעיה קטנה. שושנה אשתו, היום בת 68, היתה אז בחודש התשיעי להריונה. "היה לנו ברור שאנחנו עולים לבצע את המשימה", הוא מספר, "אבל היה בי חשש שאם אעלה, לא אצליח להיות עם שושנה בלידה. ידעתי שאם אהיה רחוק, לא יהיה סיכוי שאגיע בזמן".
[image gallery]
ואז הגיע מה שנראה כמו מתנה משמיים. פתאום קפץ מפקד טנק אחר והציע לעלות במקומו. "הוא היה די מבסוט מההחלפה", אומר מזרחי, "כי המשמעות היתה שתהיה לו אופציה להשתזף בטן־גב בחוף. אף אחד לא ציפה למה שהגיע אחר כך".
"אף אחד" כולל גם את מזרחי עצמו. רק אחרי שנגמרה המלחמה, בזמן הפסקת האש, התברר לו ששני האנשים שהחליפו אותו נפלו בשבי לכמה חודשים. הנהג חזר בחיים, והמפקד - בארון קבורה.
"אם אשתי לא היתה בהריון - אני הייתי שם", מספר מזרחי היום, "עובר את החודשים בשבי המצרי וחוזר חי־מת הביתה, אם בכלל. אבל זה לא קרה. אני גם לא יודע מה הגורל היה מתכנן לי אם הייתי עולה לשם לבצע את המשימה. ההרגשה הראשונית היתה מאוד מטרידה. ומצד אחר - הילדה שלי, התינוקת שלי, שמרה עלי. בזכותה לא עליתי לתעלה. תמיד חשבתי שזה אישי מדי לספר על איך התינוקת הקטנה שלי הצילה לאבא שלה את החיים. בחרתי לקבור את הדברים ולהמשיך הלאה בלי לחשוב על מה שקרה במלחמה. היום זה אחרת".
אלא שהיום מיכל (40), נשואה לערן ואם לשלושה, דווקא יודעת היטב את הסיפור. "לא חיינו בתחושה של כבדות תחת צל המוות של החייל והשבי הקשה שהיה לנהג של אבא", היא אומרת, "זה התחיל עם השיר על ילדי חורף 73', שנכנס לטקסים בבית הספר. סיפרתי לילדה שלי שאני ילדת אותו החורף, ושסבא היה במלחמה ההיא. אמא סיפרה שביום שנולדתי ירד גשם חזק מאוד, כאילו משהו בשמיים נפתח, וזו היתה שעת חסד לאבא. לכולנו, בעצם".
