ד"ש מהעבר: הגלויות מיום הכיפורים

ישראל פרקר, מהנדס אלקטרוניקה בן 65, היה טכנאי בגלי צה"ל במשך 32 שנים ובכלל זה במהלך מלחמת יום הכיפורים. באותם ימים שידרה התחנה את התכנית "ד"ש עם שיר", אחת התכניות הפופולריות ביותר ברדיו הישראלי, שקיבלה משמעות מיוחדת דווקא במהלך המלחמה ההיא.

"מדי יום הגיעו לתחנה שקים מלאים בגלויות שכתבו חיילים בחזית", סיפר פרקר, "אני, שהייתי סטודנט באוניברסיטה עבדתי בתחנה מדי לילה, מחצות עד שמונה בבוקר, כי הלימודים באוניברסיטה הופסקו ושמעתי את קרייני הרצף מקריאים את הגלויות עם דרישות השלום במהלך הלילה. כל גלויה שנקראה, נזרקה לפח מתחת לשולחן הקריין. בבוקר, עם סיום המשמרת, רוקנתי את הפח ואספתי לעצמי למזכרת חלק מהגלויות שנראו לי מעניינות. כך נאספו אצלי כ-300 גלויות של חיילים מהמלחמה ואחריה, אותם סידרתי באלבום מיוחד ולפני 15 שנים העליתי את הגלויות לאתר אינטרנט מיוחד שהקמתי", סיפר פרקר.

"עם עליית האתר לאוויר, התחלתי לקבל טלפונים מאנשים בארץ ובעולם, שסיפרו כי גלויה כזו או אחרת נשלחה על ידי בן משפחתם שנהרג במהלך המלחמה או שהלך לעולמו לאחריה. הם ביקשו שאשלח להם את הגלויה המקורית. עבורי, זה היה יותר מרגש מאשר תוכן הגלויות עצמן", סיפר פרקר.

הגלויות שנאספו בתכנית ד"ש עם שיר, נשלחו על ידי לוחמי צה"ל מכל החיילות, מחזית הקרבות בכל החזיתות. התכנים היו פשוטים, הביעו את הגעגועים של הלוחמים למשפחה ולבית, ונועדו להעביר מסר למשפחה כי הלוחם בחיים. על סיפורי הקרבות ומורשת הקרב גדלו דורות של לוחמים, ובכלל זה חיילים המשרתים בצה"ל בימים אלה, קרובי משפחה של אותם לוחמים ששלחו את הגלויות, חיילים שהיו ילדים קטנים כשהמלחמה פרצה.

"זוג כזה הם אלברט איבגי (60) מחדרה ואחייניתו שילת ברדוגו (19) מלוד, המשרתת בשירות סדיר בבית הדין הצבאי לתעבורה ביפו. "במלחמה לחמתי בחיל השריון במשך חודשים ארוכים ברמת הגולן. הייתי מעריץ גדול של להקת "עוזי והסגנונות" שלחתי ד"ש לחבר שלי יוסי אטיאס, שהיה אחד מחברי הלהקה וכמובן גם למשפחתי", שיחזר אלברט, "הניתוק מהבית היה קשה והגעגועים גברו. היינו יוצאים הביתה אחת לחודשיים, ובין לבין עומדים שעות בתור לטלפון בבסיס ממנו היינו מתקשרים לטלפון הציבורי בשכונה למסור ד"ש להורים. אז, כולם שלחו גלויות וידענו שישדרו אותן. היום זה עולם אחר", אמר אלברט ואחייניתו שילת הוסיפה, "לא הייתי מעלה בדעתי לשלוח גלויה למשפחה או לחברה. הגלויות והמכתבים עברו מן העולם. היום יש אינטרנט וטלפונים חכמים. שלחתי גלויה לדוד שלי אלברט כדי לסגור מעגל. אני מצדיעה לו על שהחזיק מעמד בניתוק שנכפה עליו במלחמה ההיא. ברור לי שזה היה קשה מאד. נקווה כולנו שלא נעמוד שוב במבחן כזה", אמרה שילת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו