האירוניה של ההיסטוריה

אפשר לקרוא לזה צירוף מקרים, או בלשון העממית "הצטרפות מקרים". ואפשר לקרוא לזה גם האירוניה של ההיסטוריה: אוניית־המלחמה הראשונה של הצי האמריקני שנצטוותה לחזור על עקבותיה ולהתייצב במזרח הים התיכון לקראת אפשרות של פעולה צבאית נגד סוריה היא המשחתת נושאת הטילים "אלפרד ט. מאהאן".

סביר להניח שמעטים בלבד מכירים את שמו של האדמירל מאהאן (1914-1840), אבל חשיבותו ההיסטורית עצומה: בסוף המאה ה־19 הוא פירסם ספר הגות על אסטרטגיה ימית בשם "השפעתו של הכוח הימי על ההיסטוריה". הספר קבע כי ארה"ב זקוקה לצי ימי חזק וגדול שישלוט באוקיינוסים, ישמור על קווי הסחר הימי ויבטיח כי ארה"ב תהפוך ממדינה צעירה, שרק זמן קצר לפני כן השלימה את התפשטותה מחוף־לחוף בצפון אמריקה - למעצמה עולמית.

מאהאן הניח את היסוד האסטרטגי לאימפריה האמריקנית, והשפעות ספרו ניכרו מייד: הצי האמריקני, עד אז קטן ומיועד להגנה בעיקר, החל להשיק אוניות־מערכה המיועדות להשגת עליונות ימית ברחבי העולם. רוחות חדשות החלו לנשב בבית הלבן: הנשיא תיאודור רוזוולט (1909-1901) החל להפוך את ארה"ב לאימפריה. מקובה (שם לחם קודם בחירתו) והפיליפינים, מתעלת פנמה ועד נהר היאנג־צה: הדגל האמריקני, מתנופף מעל תורני אוניות המלחמה של "הצי הלבן הגדול", כפי שנקראה השייטת של אוניות המערכה האמריקניות החדישות שנשלחו לשייט סביב העולם, הפך לסמל של המעצמה החדשה, הכוח העולה.

לכן יש אירוניה קלה בכך שהמפקד העליון הנוכחי של כוחות ארה"ב (כולל הצי), הנשיא אובאמה, מוצא עצמו משגר אל מול סוריה את ספינת המלחמה הנקראת על שם מי שמייצג תפיסת עולם כל כך שונה משלו. הנשיא שזכה בפרס נובל לשלום מראש, עוד בטרם עשה דבר, ושנשיאותו מתאפיינת בחזון של צימצום המעורבות האמריקנית מעבר לים - נאלץ עתה לעשות ההיפך, ולשלוח לקו החזית דווקא את מאהאן.

ובכלל, קשה להתעלם מחשיבותם של ההיסטוריה ושל הלקחים ההיסטוריים לימינו אלה. הברברים שוב נמצאים על הגדר, הפעם על הגדר שלנו. אפשר להניח בצד את הפוליטיקלי קורקט: כאשר הג'יהאד העולמי מתאסף מסביב לנו, כאשר משטרים "יציבים" קורסים, כאשר השימוש בנשק כימי נעשה בגלוי ולאור יום, זה הזמן להתפכח.

הלקח העיקרי מהשימוש שעשה בשאר אסד בנשק כימי נגד בני עמו הוא, שהנשק הזה זמין, פעיל, ומיידי. "נשק כימי" אינו אגדת־עם, משהו רחוק שתמיד קיים ולעולם לא יופעל, משהו מורכב ומסובך שדורש מדענים מטורפים ומיתקנים מסובכים. ממש לא. הוא נמצא במחסנים, מוציאים אותו, יורים אותו - והוא קטלני. ועכשיו, זה עניין של מה־בכך עד שהחבר'ה ההם, מהג'יהאד ומאל־קאעידה, יניחו את ידיהם עליו. קטיושות רגילות הם כבר ירו לעברנו בסוף השבוע. אבל יש גם קטיושות עם ראש־נפץ כימי. תראו את הצילומים מפרוורי דמשק.

העולם, ואנחנו, נמצאים במלחמה חדשה, אבל מסוג ישן: ציוויליזציה מתגוננת מול ברברים. קשה להעריך מה יעשה "העולם", עם אובאמה ועם או בלי המשחתת על־שם מאהאן ומורשתו; לכאורה, עם הזזת המשחתות וכינוס הרמטכ"לים ושאר ההכנות, ייתכן שמשהו מתחיל להתקדם לעבר פעולה כזו או אחרת. 

אבל לנו חשוב יותר להעריך מה אנחנו יכולים וצריכים לעשות. כי הם, "העולם", תמיד יהיו קצת רחוקים, ואנחנו תמיד נהיה כאן. והברברים על הגדר - שלנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו