לפני כמה חודשים הפצירו עיתונאים בבועז הרפז להעניק ראיון ולספר את הידוע לו על גבי אשכנזי ואנשיו בפרשת המסמך המזויף. הוא סירב. יש לכם את העדות בכתב שהגשתי למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, אמר, צטטו ממנה ותבטאו את עמדתי. השתררה דממה.
לינדנשטראוס קיבל את עדותו של הרפז ב־1 במאי 2012. היא הדירה שינה מעיניו, וכבר למחרת הציע ליועץ המשפטי יהודה וינשטיין לפתוח בחקירה פלילית. כאשר קראתי את עדותו של הרפז מקץ זמן מה, נחרדתי. מה שנאמר בה על גבי אשכנזי וארז וינר ואבי בניהו הצדיק לטעמי חקירת משטרה מיידית. איני מבין כיצד וינשטיין לא הסתער על גירסת הרפז כנושא ראשון במעלה לבדיקה (לאשררה או להפריכה, לפי העובדות שיתגלו. הרפז חייב להיחקר עליה).
למה לא? האם רק מפני שב־2010, בישיבה שבה השתתפו בנימין נתניהו ואהוד ברק ויעקב נאמן מהממשלה והיועץ וינשטיין והמפכ"ל דוד כהן וניצב יואב סגלוביץ' ורז נזרי, נאטמו האוזניים משמוע מה אכן נרקח לכאורה תחת יסודותיה של הממשלה החוקית?
נכון, הציבור אהב את אשכנזי ולא את ברק. אך מראשית הדרך, כל הדרכים הובילו לצורך בחקירה פלילית ולא במריחה דלילה של כתב אישום מעוכב נגד הרפז. ראוי להתבונן בשלד הכרונולוגי:
אמנם היו פגמים בפרסום הראשון של המסמך הכוזב, שהיה עלילה נוראה נגד יואב גלנט (לא נועצו באייל ארד, שחברתו נפלה קורבן למזימה). אך ביסוד הדברים אפשר להבין מדוע אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל פירסמו מסמך שהגיע אליהם מלשכת הרמטכ"ל. הן איש לא העלה בדעתו כי היא סוחרת בקנוניות ובתככים. הטענה כלפי העיתונאים היא שלאחר מכן דבקו בגירסת הכזב של לשכת אשכנזי במקום לומר כי סובבו אותם בכחש.
מייד פורסם בעיתון זה כי מדובר ב"מכתבי זינובייב" - הקלאסיקה של הזיוף הפוליטי מ־1924. מאותו רגע ואילך החלה האמת לטפטף. אלוף בן וארי שביט כתבו ב"הארץ" על "פוטש" בקריה. אילה חסון הרעידה את ערוץ 1 בגילויים על אחריותו לכאורה של אשכנזי לשערורייה.
"ישראל היום" בלט בין בני האור, וד"ר רונן ברגמן ואני הבאנו את השבר הביטחוני־מנהיגותי בספר "הבור" עד כי הרפז הגיש נגדנו תביעת דיבה. לא זו בלבד שהפרקליטות סירבה לחקור כראוי את הפרשה לבקשת לינדנשטראוס הנשענת על עדות הרפז מ־2012, אלא שהמשיכה בכך גם כאשר הושלם הדו"ח. רק שהאמת חדרה את מיסוך הכזב. הפרקליטות ביקשה לחמוק מהנושא בהטלת החקירה על הפרקליט הצבאי הראשי דני עפרוני, והוא שמע קלטות מסעירות שאסורות בפרסום, ואולי כבר פורסם כי הן חורגות ממתחם האיבה ברק־אשכנזי.
אתמול, במסגרת תביעת דיבה של בניהו נגד חברת הפרסום מקאן־אריקסון, "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", נחשפה סוף סוף עדותו בת 16 החודשים של הרפז, שהחרידה כל מי שקרא בה (בראש החברה הנתבעת עומד אילן שילוח, והוא חתני). הקורא בעדות הרפז נזכר בשיעורים במדע המדינה על חתרנות תחת הדמוקרטיה. נראה כי הכל נמצא שם, והרפז ייחקר על כך.
האם מני יצחקי ויורם נעמן במשטרה ואלי אברבנאל בפרקליטות ונציגי הפצ"ר בצוות באים כמו דיוגנס בעל הנר לחפש את האמת, או להתיז מי קולון על ריח הפגר? האם וינשטיין מבקש לאפשר לאמת לפרוץ ממעמקי האדמה והמסמכים גם אם עד כה סבר שאין בכך עניין לציבור?
חייבים להסתער לעבר האמת. לא בבולמוס, לא בחיפזון, אבל גם לא ברפיון ידיים שאפיין את החקירה עד כה. הכזב מתבצר, ותפקיד בני האור לנוע לעברו בגישת "עלי בריקדות ניפגש". שרת המשפטים ציפי לבני מבינה את הדימוי. הרי השיר הזה נכתב בעברית לכבוד אמה שרה.
* * *
הרפז: "בניהו הגה את הרעיון לאסוף חומרים נגד ברק"
כך טוען בועז הרפז במכתב ששלח למבקר המדינה הקודם לינדנשטראוס • דבריו נחשפו אתמול במסגרת תביעת הדיבה שמנהל בניהו, כחלק מכתב ההגנה של משרד הפרסום מקאן־אריקסון • "הייתי חוליה אחת מני חוליות רבות שפעלה בעידודו, בהפעלתו וביוזמתו של הרמטכ"ל"
פרשת אשכנזי מסתעפת: בועז הרפז, החשוד במעורבות בפרשת זיוף מסמך גלנט, טוען כי אבי בניהו, דובר צה"ל בתקופתו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי לשעבר ו"איש אמונו", הוא שיזם את איסוף המידע על לשכת שר הביטחון לשעבר אהוד ברק וכן דאג להפצתו.
המכתב המפרט את טענותיו, שהוגש כבר ב־2012 למבקר המדינה הקודם השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, הוצג אתמול לפני ביהמ"ש המחוזי בלוד כחלק מתצהירי ההגנה של חברת הפרסום מקאן־אריקסון, במסגרת תביעת הדיבה של בניהו נגדה ונגד העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ".
"אציין כי את 'הרעיון' לבלום את 'מסכת ההשפלות' שעבר לכאורה הרמטכ"ל, לא אני הגיתי ולא אני יזמתי!! את הרעיון לאסוף חומרים נגד (ברק, אנשיו וגלנט) ולהפיצם בתקשורת הגה תא"ל בניהו, ששימש דובר צה"ל ואיש אמונו של הרמטכ"ל. כך אמר לי מפורשות בשיחת טלפון הרמטכ"ל אשכנזי", טען הרפז במכתבו, "הייתי חוליה אחת מני חוליות רבות שפעלה בעידודו, בהפעלתו וביוזמתו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי".
לטענת הרפז - שאותה מביאים עורכי הדין של מקאן־אריקסון - הרמטכ"ל לשעבר, רעייתו, עוזרו ודוברו ביצעו לכאורה שורה של מעשים בלתי חוקיים במטרה להכפיש את ברק וסביבתו ואת גלנט. "רונית אשכנזי דאגה להפיץ את המצגת לרבים אחרים כפי שעלה בחקירת המשטרה. בראש הפירמידה עמדו הרמטכ"ל אשכנזי ועוזרו אל"מ ארז וינר. ראוי גם לבדוק מי הגורם שהעביר... את קטעי הארכיון ומסמכים נוספים לצורך הכנת כמה מצגות המכפישות את שר הביטחון ברק. להערכתי, לדובר צה"ל בניהו היתה נגישות לחומרי הארכיון הללו", כתב הרפז למבקר בזמנו.
"ארז וינר היפנה אותי אל עיתונאי 'ידיעות אחרונות' יועז הנדל כדי שאפנה אליו את הגורמים שהביאו את המסמכים על האלוף גלנט כדי לפרסמם. אני בחרתי שלא לפנות אל יועז הנדל. מי שפנה אליו היה דובר צה"ל אבי בניהו, כך טען באוזניי וינר. רונית אשכנזי, כפי שהודתה במשטרה ובפני מבקר המדינה, הפנתה אותי אל עיתונאי 'מעריב' בן כספית, ומסרה לי את מספר הטלפון שלו, כמו גם אל העיתונאי אמנון אברמוביץ'. עם בן כספית נפגשתי ומסרתי לו את רשימת מוזמני יום העצמאות של שר הביטחון כדי שיפרסם אותה, רשימה שאותה קיבלתי מארז וינר בפקס... עם אמנון אברמוביץ' לא נפגשתי".
עוד גרס הרפז: "גם שיטת העברת המסמך מלמדת על 'השיטה' הממודרת ומרחיקת העדות שבה פעלו הרמטכ"ל אשכנזי ועוזרו אל"מ וינר. אין עוררין כי נגישותה של לשכת הרמטכ"ל לעיתונאים באופן ישיר ועקיף (באמצעות דו"צ) היתה עצומה", ולסיכום טען: "המידע הזה לא שירת אותי בשום דרך. הוא הועבר כולו תמיד אל הרמטכ"ל אשכנזי, רעייתו ועוזרו וינר. הם, באופן ישיר או באמצעות דובר צה"ל, דאגו להעביר אותו לתקשורת".
נוסף על כך הגישו פרקליטי מקאן־אריקסון בקשה לזימון עדים לביהמ"ש, ובהם - מלבד אשכנזי והרפז את אל"מ (מיל') ארז וינר (עוזרו של אשכנזי), אלוף (מיל') יואב גלנט, יוני קורן (ששימש ראש המטה של שר הביטחון ברק), העיתונאים איילה חסון־נשר, בן כספית, יוסי יהושע ורונן ברגמן מ"ידיעות אחרונות" וטל לב־רם מגלי צה"ל.
כמו כן ביקשה מקאן־אריקסון לזמן גם את סא"ל יריב פנחס (ששימש מזכיר צבאי של השר להגנת העורף דאז, מתן וילנאי) ואת סא"ל אורי כהן (שכיהן כמזכירו הצבאי של שר הביטחון ברק). לטענת חברת הפרסום, פנחס וכהן שמעו ועודם יודעים על אירוע מסוים, שבו התובע (בניהו; ש"ד) איים על השר להגנת העורף דאז וילנאי כי יפורסמו על אודותיו כתבות שליליות בתקשורת אם ימשיך להתבטא נגד הרמטכ"ל לשעבר. זאת, בעקבות דברים שאמר השר דאז וילנאי שפורסמו בתקשורת, שלפיהם "היה מהלך מרוכז שהאלוף גלנט לא יהיה רמטכ"ל".
עוד מבקשת חברת הפרסום לזמן לעדות את יהודית גל, אשר תיפקדה בתקופה הרלוונטית כעוזרת מנכ"ל משרד הביטחון.
בד בבד, אתמול פורסמו ב"קול ישראל" דבריו של השופט בדימוס אליהו מצא, לשעבר המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שלפיהם "אין שום ספק שבפרשת הרפז נעשה מעשה חתרני של גורמים בכירים בצבא נגד החלטה של הדרג המדיני למנות את האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל". עוד אמר השופט בדימוס כי הפרשה חמורה לא פחות מהדחת שר הביטחון לבון בשנות ה־50, על רקע פרשת "עסק הביש".
שלומי דיאז* * *
עורכי דינו של אבי בניהו מגיבים על מכתב הרפז:
"אי אפשר לסמוך על גרסאות הרפז"
מעורכי דינו של דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו, נמסר: "מקאן־אריקסון פירסמה לשון הרע על תא"ל (מיל') אבי בניהו בשם גורמים עלומים שמסתתרים מאחורי השם 'אזרחים שאינם מכירים את גלנט אישית ומודאגים מהפוטש בקריה'.
"אבי בניהו היה מודע לעובדה כי הוא מגיש תביעת דיבה נגד משרד פרסום חזק, שהעומד בראשו הוא חתנו של דן מרגלית, המלווה את מאבקו דרך עיתונו, וכי הוא יהיה עתיד להתמודד מול משרד פרסום המחזיק חברת יחסי ציבור ויחידת דיגיטל וטוקבקים. למרות כל אלה, החליט בניהו שלא לסגת מהתביעה בתקווה כי האמת תצא לאור.
"מקאן־אריקסון מוסיפה כעת חטא על פשע ומנהלת את ההליכים בחוסר תום לב, תוך כדי ניסיון ליצור 'קרקס תקשורתי'. את העדויות מטעמה היא אינה מגישה במועד שנקבע, אלא טיפין טיפין כדי ליצור עניין תקשורתי מחודש, תוך כדי ניצול החיסיון שיש למסמכי בית משפט מפני לשון הרע. מקאן־אריקסון מבקשת עתה להסתמך בטענותיה על מכתב שכתב בועז הרפז למבקר המדינה, ובו מופיעה גירסה אחת מתוך גרסאות שונות שנמסרו על ידיו. מדובר בגירסה שאינה אמת. מקאן־אריקסון יודעת היטב כי אי אפשר לסמוך על גרסאות הרפז. מחד תוקפת מקאן־אריקסון את הרפז ואת אמינותו, ומאידך היא מתיימרת להסתמך על דברים לא אמינים שכתב על בניהו. מקאן־אריקסון מבקשת להשכיח את העובדה כי דו"ח מבקר המדינה קבע מפורשות כי אבי בניהו לא הכיר את מסמך הרפז, לא היה מעורב בו ולא היה בקשר עם הרפז. עוד מבקשת מקאן־אריקסון ליצור רושם ציבורי כאילו האלוף גלנט לא מונה לרמטכ"ל בגלל אבי בניהו, ולא בגלל דו"ח המבקר והחלטת היועמ"ש בעניין הקרקעות באחוזתו (חוות דעת שהביאה כאמור את הממשלה לבטל את המינוי)".
בסביבתו של אשכנזי סירבו להגיב.
לילך שובלטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו