"בשבילי ירושלים היא לא ג'וב פוליטי"

כששואלים את ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, בשיחות סגורות מדוע אחרי חמש שנות כהונה מוצלחות בתפקיד מחליטים שני שועלי פוליטיקה ותיקים - אביגדור ליברמן ואריה דרעי - להריץ נגדו את משה ליאון, הוא עונה כך ולא מסביר: "היו עסקנים שניסו לברר איתי אם קיימת אפשרות ש'הם יקבלו מה שהם רוצים', ובתמורה אזכה בתמיכה שלהם. התשובה שלי היתה חד־משמעית - 'לא'. אצלי הכל שקוף. אני אפילו לא צועד על השוליים של הגבול הלא חוקי. איתי זה לא ילך". באותה שיחה סיפר ברקת כי לאחר מכן שמע שאותה קבוצה של עסקנים עלומי שם בחרה לתמוך במועמד אחר.

*   *   *

השבוע בסלון ביתו שבשכונת בית כרם בירושלים, אני מנסה לעמת אותו עם תוכנן של אותן שיחות. הוא, כצפוי, נוקט משנה זהירות. "דרשו ממני להעניק מינויים שלא התכוונתי להסכים להם, כי המחויבות שלי היא לא למערכות הפוליטיות ולא לאיש כזה או אחר, אלא רק לתושבי העיר. אולי חלק מהאנשים רוצים לחזור אחורה למה שהיה פעם. לא אצלי", הוא אומר. 

לאחרונה התפרסם סקר מדאיג, שלפיו כל אדם עשירי שביקש אישור בנייה, הציע באותה הנשימה גם שוחד. בתי המשפט בירושלים מלמדים כי לפחות כמה פקידים בירושלים נלכדו ונשפטו. מעל מחקר זה מרחפת פרשת הולילנד, שבמסגרתה שני ראשי עיריית ירושלים לשעבר נחקרו בחשד לקבלת שוחד עבור קידום הפרויקט ומעורבות בו: אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי. "לשמחתי עוד לא נולד הטמבל שיצליח לשחד אותי", אומר ברקת בחצי חיוך. "כל חשד נבדק. אני מעודד את כל מי שרוצה להתלונן על שחיתות, הוא יקבל גיבוי מוחלט ממני, מהמנגנון העירוני, מהפרקליטות ומהמשטרה". 

על משה ליאון שמתמודד נגדו, ברקת מעדיף לדבר כמה שפחות. "אני תושב העיר כבר 53 שנה. הילדים שלי גדלו כאן. יש לי קבלות בשוק הפרטי, ויש לי קבלות בחמש השנים האחרונות במגזר הציבורי. אם תרצה, אתה יכול להגדיר אותי עכשיו כ'יזם ציבורי'".

ליאון, אומר ברקת, הוא לא תושב העיר. עובדה זאת, לטענתו, פוגמת במועמדות של מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר. לדבריו "הצנחה" של מועמד מחוץ לירושלים נראית לא טוב. "תגיד לי מי החברים שלך, ואומר לך מי אתה", הוא אומר ומוסיף ש"כל בר דעת יבין כי מדובר בסוג של סידור עבודה, דיל פוליטי שנועד כדי לקדם אינטרסים אישיים.

"אם לא כך הדבר", ממשיך ברקת, "שיסבירו מדוע הם מחפשים מועמד לא ירושלמי. אני ירושלמי. היום, מחר, תמיד. בשבילי ירושלים היא לא ג'וב פוליטי או סידור עבודה - אלא משימת חיים. כבר 12 שנה (לפני כניסתו לתפקיד ראש העיר, שימש ברקת כחבר במועצת העיר; ש"צ) אני עובד בשכר של שקל לשנה. כל יום אני קם בבוקר כשרק דבר אחד מעניין אותי: הזכות לשרת את ירושלים". 

שחר של יום חדש

לפני חמש שנים התמודד ברקת מול מאיר פרוש, כיום ח"כ מטעם מפלגת יהדות התורה, ומול איש העסקים ארקדי גאידמק, שנחשב עוף מוזר בנוף הישראלי. למרות העזרה הכספית שהעניק האחרון בזמן מלחמת לבנון השנייה, וקניית קבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים, גאידמק זכה ב־10,000 קולות, ואילו ברקת ניצח בבחירות לאחר שגרף 117 אלף קולות, שהם 52 אחוזים מסך המצביעים. בתקופה הזאת עימות פנים־חרדי גרם לחסידות גור להעביר את תמיכתה מפרוש לברקת. בנקודה זאת הפער מול פרוש עמד על 24 אלף קולות, כך שלא זאת הסיבה לניצחונו של ברקת בבחירות האחרונות, כפי שטען השר אביגדור ליברמן. סיבת ניצחונו של ברקת, כך נראה, נעוצה בכך שהאוכלוסייה הלא חרדית יצאה להצביע, וכן בזכות השינוי שעשה במגזר הדתי־לאומי. "אם בעבר האוכלוסייה הדתית־לאומית הלכה עם מועמדים חרדים", אומר ברקת, "כעת המגמה התהפכה לחלוטין". ולראיה, מהסקר האחרון שמציג ברקת עולה כי כ־80 אחוזים מהמגזר הדתי־לאומי תומך בו. 

בבחירות הקודמות ניצחונו של ברקת הושג גם בשל מסרי ההסברה המדויקים שהועברו לקהל הבוחרים בדבר הסכנה הנשקפת לצביון העיר מראש עיר חרדי, בדמות פרוש, שמעוניין לכבוש את ראשות העיר ולהשליט בה את משנתו. היום המצב יותר מורכב. מול ברקת ניצב ליאון, שאינו חרדי, אך נתמך על ידי החרדים ועל ידי עסקנים פוליטיים - תמיכה כפולה, שברקת רואה כסכנה כפולה. 

יש כוח לדיל של ליברמן ודרעי? 

"זהו דיל עסקני שהציבור לא קונה. הציבור בירושלים חכם מספיק כדי לראות את הדברים נכוחה. הדיל הזה מבוסס על תפיסת עולם ישנה, שמתאימה לפריימריז של מפלגות ושל עשיית קומבינות". 

כששואלים את ברקת אם הוא לא חושש מהדילים שיגרמו לרבנים חרדים להתאחד ולתמוך במועמד אחר, הוא מיישיר מבט ומזכיר כי הכוח המשולב שפועל בירושלים וצריך להניע אותה הוא הכוח הציוני שמורכב מחילונים, ממסורתיים ומאנשי הציונות הדתית, שלדבריו תומכים בו בצורה 

מוחלטת. ומה לגבי החרדים? רבים מהם בעדו, הוא מציין, ומוסיף כי לא קיפח מעולם שום מגזר.

בשבוע שעבר מנכ"ל הליכוד, גדי אריאלי, התקשר למשה ליאון - כך מבהירים בליכוד - וביקש ממנו להסיר את סמל הליכוד ביתנו מהמודעות שנתלו על ידי המטה שלו. ליאון נהנה מתמיכתו של יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, ומתמיכת עסקני הסניף של הליכוד בירושלים, אבל לא מתמיכתו של יו"ר הליכוד, רה"מ בנימין נתניהו. בנוסף, אחרי ברקת ברשימה משובצים אנשי הליכוד המוכרים בירושלים: קובי כחלון, אחיו של השר לשעבר משה כחלון; רמי לוי, איש העסקים ובעל רשת המרכולים; ומאיר תורג'מן, דמות מוכרת ועד לאחרונה אופוזיציונר של ברקת. בליכוד החליטו שלא לקיים פריימריז במפלגה לבחירת מועמד מוניציפלי בבירה, ולא להריץ מועמד בירושלים. בשלב זה נתניהו לא הודיע על תמיכה במועמד מסוים. 

בינתיים, כדי להקשות על נתניהו להחליט לתמוך בברקת, הוביל סניף מקומי בליכוד החלטה בוועדת ההיגוי העליונה של הליכוד לאשר את הסכם האיחוד בין סיעות ישראל ביתנו והליכוד כרשימה משותפת בבחירות לרשות המקומית בירושלים. ההחלטה צריכה לעבור את אישורו של היועץ המשפטי של הליכוד, ואחר כך את אישורו של נתניהו. אם תעבור ואם יהיה מועמד מוכרז מטעם הליכוד, הוא יצטרך להיות המועמד של שתי המפלגות - הליכוד וישראל ביתנו.

מדוע נתניהו לא תומך בך פומבית? 

"אתחיל מזה שהיחסים שלנו מצוינים. הוא אמר יותר מפעם אחת שהוא מרוצה מהשינוי שהעיר הזאת עוברת. הוא ירושלמי. הוא מכיר את העיר. רעייתו כאן, והילדים שלו גדלים בעיר. אני מקבל גיבוי מלא מראש הממשלה על השינוי המבורך שחל בעיר. סוד ההצלחה של השינוי הזה הוא בשיתופי הפעולה של הממשלה עם העירייה. זאת הזדמנות להודות לו על התמיכה ועל המשאבים. הוא גם התבטא בצורה מאוד ברורה שהוא לא תומך במשה ליאון. האם יהיה המשך להתבטאויות שלו? זה תלוי בו". 

אני ונתניהו

וכך, מתנגשת הפוליטיקה המקומית בזאת הארצית. אלא שירושלים, בשל חשיבותה ומרכזיותה כעיר בירה, מעולם לא נשארה בזירה המקומית בלבד. דרכם המשותפת של ברקת ושל נתניהו החלה לפני שנים רבות. ברקת הביע אמון לא אחת ביכולתו של נתניהו לשמור על ירושלים מאוחדת. כעת, כשנתניהו החל בשיחות מדיניות על נושאי הליבה, כולל שאלת ירושלים, ברקת ממשיך להעניק לו את כל הגיבוי. כידוע, ברקת עקבי בהתנגדותו לחלוקת העיר או למסירת שטח כלשהו משטחה המוניציפלי לידי הרשות הפלשתינית. "אני לא מוטרד. אני יודע מהי עמדתו של ראש הממשלה ומהי עמדתה של הממשלה, וכמובן מה רובו המכריע של הציבור חושב באשר למרכזיותה ולשלמותה של העיר בכל הסדר שיהיה, אם יהיה", אומר ברקת. 

איך אתה מציע להתמודד עם רצונם של הפלשתינים בירושלים? 

"אם על סוגיית ירושלים יקום וייפול ההסכם, אז שכך יהיה. עדיף לא לעשות עיסקה מאשר להסכים לעיסקה גרועה". ירושלים היא העיר הגדולה בישראל. יש בה פוטנציאל כלכלי עצום, ומנוע הצמיחה העיקרי שלה מושתת על תיירות. כ־4 מיליון תיירים מחו"ל מגיעים לירושלים בשנה. ראש הממשלה וראש העירייה הציבו מטרה זהה: להביא לירושלים 10 מיליון תיירים. תיירות מייצרת מקומות עבודה במגוון מגזרים, ומסייעת לעיר להתמודד עם הנתונים הלא מחמיאים הנוגעים לעוני ששורר בחלקים מסוימים בה, אזורים שהמדינה משקיעה מעט מאוד כספים מהמסים שהיא גובה כדי לשפר את מצבם. מצב זה משפיע כמובן גם על העירייה, שבסופו של דבר סובלת מהפטורים בתשלום הארנונה שמעניקה הממשלה לשורה ארוכה של אוכלוסיות בעיר. הפטורים מתשלום הארנונה נאמדים בכ־550 מיליון שקלים בשנה, והעירייה אינה מפוצה על כך. "המדינה מחליטה שאנשים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך פטורים מתשלום ארנונה? אני מקבל זאת, אבל המדינה צריכה להחזיר לעיר כספים שיצמצמו את הפער שנוצר", מסביר ברקת. למרות שזה לא קורה בינתיים, הוא מתגאה שתקציב העירייה נשאר מאוזן.

חיבור בין עבר לעתיד

החזון של ברקת לחמש השנים הבאות נשמע מבטיח. תוכנית האב החדשה שלו מתרכזת בנושא התעסוקה והתחבורה. הוא מדבר על הקמת רובע סחר ענק בכניסה לעיר, שתכנונו בלבד ארך שלוש שנים, וכעת הוא נמצא בשלבי אישור סופי: מיליון מ"ר, ו־13 מגדלים של 35 קומות בעלות פיתוח קרקע של 1.2 מיליארד שקלים. מועד השלמתו יהיה סמוך למועד שבו תושק תחנת הרכבת המהירה מתל אביב לירושלים.

בו בזמן מתכנן ברקת להגדיל את שוק העבודה בירושלים ולהוסיף 100 אלף מקומות עבודה חדשים בתוך חמש שנים. בתקופת כהונתו של ברקת נוספו בירושלים בכל שנה 5,000 עד 10,000 מקומות עבודה חדשים, ובשנת 2012 הגיע המספר ל־17 אלף מקומות עבודה חדשים. 

עוד בתכנון, פיתוח שני קווי רכבת קלה בעלות של 15 מיליארד שקלים, נוסף על הקו שפועל כעת. הפעם, הוא מבטיח, בלי מחלות הילדות של הקמת הרכבת הראשונה, ובניהול עירוני, לא חיצוני. היום, בעיר של 800 אלף תושבים ועוד עשרות אלפי מבקרים ועובדים, נוסעים בכל יום בקו הראשון של הרכבת 130 אלף נוסעים. שני הקווים החדשים יחברו את גילה לגבעת רם, לגבעה הצרפתית ולהר הזיתים. מהר הזיתים יופעל רכבל אל הכניסה לכותל (שער האשפות) וימשיך לחאן שבמושבה הגרמנית. 

ברקת ממשיך ומציג ומציג קבלות: בכהונתו נבנו מתחם התחנה הראשונה, פארק המסילה והיכל הפיס "ארנה", שסמוך לאיצטדיון טדי; הוקם בית ליצירה תרבותית - "בית מזי"א"; שופץ בית החולים הממשלתי על שם הנסן (הידוע בשם "בית המצורעים"); ונבנה פארק טדי בחוצות היוצר. 

"השינוי הוא קודם כל באווירה", מסביר ברקת, ומייד מציין את השינויים שאפשר לראות בשטח. בחינוך, למשל, חל גידול במספר התלמידים בבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים־דתיים. רק השנה נפתחו 26 גנים חדשים במגזר הציוני. ברקת פתח את אזורי הרישום ונוצר מצב שבו 89 אחוזים מההורים קיבלו את השיבוץ לבתי הספר שביקשו לילדיהם. 

עם זאת, על ברקת להתמודד עם קשיים פוליטיים לא פשוטים. במוצאי שבת האחרונה, בתוכנית האקטואליה של נדב פרי בערוץ 10, הקניט ליברמן את ברקת ואמר שאינו מציג עשייה. במציאות התמונה הפוכה. כששואלים את ברקת על העשייה בתקופת כהונתו, הוא יורה נתונים ומפגין בקיאות: "נרשמה עלייה של ארבעה אחוזים בזכאות לבגרות במערכת החינוך במגזר הממלכתי והממלכתי־דתי; הגדלנו פי חמישה את תקציב תנועות הנוער. מספר הכיתות הממוחשבות גדל מ־22 ל־500; נרשמה עלייה של 35 אחוזים במאזן ההגירה של צעירים במגזר הציוני בירושלים; הקמנו את פארק המסילה - שבעה ק"מ של שבילי אופניים, מסלולי הליכה וריצה. הפכנו את מסילת הרכבת הישנה מימי העות'מאנים לפאר שמשקף את המרקם המיוחד של ירושלים - חיבור בין שכונות שונות, בין מגזרים שונים, בין ישן לחדש ובין עבר לעתיד".

ברקת מתרגש במיוחד כשהוא מדבר על הפריחה התרבותית שעוברת העיר. "מוסדות התרבות בירושלים עברו ממצב של הישרדות לפריחה. ירושלים חווה רנסנס תרבותי", הוא אומר. "ירושלמים מבינים עד כמה התרבות עשתה שינוי מהותי בעיר מבחינת האווירה, איכות החיים והכלכלה. אחת הסיבות לצמיחה בעיר היא אותה פונקציה שירושלים חזרה למלא - עיר של תרבות. עקפנו את תל אביב במספר אירועי התרבות, והיום הכביש לירושלים הוא לא חד־כיווני".

תגובת המטה של משה ליאון

ממטה הבחירות של משה ליאון נמסר: "ברקת רדף אחרי החרדים בבחירות האחרונות וניצח בזכותם. הוא ממשיך לרדוף אחריהם גם היום עם הבטחות חסרות תקדים בשווי עשרות מיליוני שקלים. בפגישתו עם אריה דרעי ב־24 ביוני הציע ברקת לחרדים שורה של הבטחות, כגון סגנות ראש העיר ועצמאות החינוך החרדי. אפילו סגנו של ברקת, יצחק פינדרוס מיהדות התורה, אמר שברקת נתן לחרדים יותר מכל ראש עיר שהיה לפניו.

"במשך חמש שנים עבד משה ליאון כיו"ר הרשות לפיתוח ירושלים מול ברקת וראה מקרוב את התנהלותו הלא מוצלחת ואת הניתוק שלו מתושבי העיר. 90 אלף תושבים עזבו את העיר במהלך כהונתו. בתחום החינוך חלה ירידה של עשרה אחוזים בזכאים לבגרות. העיר נמצאת במקום 135 בדירוג המיצ"ב. בתחום הניקיון העיר סובלת מלכלוך ומהזנחה, ובתחבורה התושבים סובלים מכבישים משובשים ומבעיות חניה קשות. בנוסף, מחירי הדיור בעיר עלו יותר מבכל עיר במדינה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו