כל הפרשה הנוכחית גורמת נזק תדמיתי גדול לישראל ולכלכלתה בעולם. זהו שבר של ממש במרחב הציבורי שהפך לתלייני ומדיר אנשים ראויים מבחינה מקצועית לתפקיד לזנוח אותו, מסיבות שנראות דחוקות ורחוקות מעברם. זהו מצב מסוכן שמייצר סנטימנט שלילי הולך וגובר וצריך לטפל בו.
נראה שהדיון הציבורי עלה בשבועות האחרונים במסלול של הקצנה. יש מידה רבה של הגזמה בהתלהמות הציבורית שהופכת אותנו לארץ אוכלת יושביה. אנשים עם ניסיון עשיר מתאימים מבחינה מקצועית מעל ומעבר לתפקיד, נרמסים תחת שעטת הפרסות של ההמון הכועס. לא הגזמנו קצת? לא הגזמנו קצת הרבה?
למרות האווירה הציבורית הסוערת, רה"מ נתניהו לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו בפרשה. מינוי כושל פעם שנייה זה לא צירוף מקרים, זו עדות על תהליך בעייתי. הסיפור הפך מטרגדיה של פרופ' פרנקל לפארסה עצובה במקרה של פרופ' ליידרמן. התהליך החשאי עם השיקולים הלא ידועים נכשל, והוא לא מסודר ולא ברור. זאת לא הדרך לאייש משרה כה רמה וכה חשובה לעתידנו. צריך להבין שמה שהצליח עם פרופ' פישר היה כנראה מאורע חיובי חד־פעמי, ולקבוע דרך מתוקנת מזו למינוי.
חצי שנה היתה לרה"מ נתניהו לחפש מועמדים. עוד בנסיעתו לסין נודע כי הוא הספיק לשוחח עם כמה מועמדים והיה לקראת קבלת החלטה. התהליך ארך חודשים ארוכים מדי ונראה היה שהרצון של נתניהו למנות שם "מפוצץ" לתפקיד דווקא שיבש את התהליך הראוי. מכיוון שכל כך הרבה זמן עבר, ומכיוון שהמינוי של ליידרמן יצר יותר נזק מתועלת, נראה שעדיף שקצב החיפוש יואט דווקא ולא יואץ. החיפזון מן השטן.
צריך לשקול לקבל את המועמד הבא עם חותמת כשרות למינויו. בלי החשש למרדף אחר פקסים עלומים שיישלחו לוועדת טירקל. הוועדה צריכה לקבל סמכויות לבדוק אותו בצורה יסודית לפני שפרטיו נידונים בתקשורת. אחרת אפשר לעבור לתוכנית ריאליטי: בוחרים נגיד וכולנו נצביע במסרונים.
שוחחתי עם אנשים שהכירו את פרופ' ליידרמן מאוד מקרוב. אחד מהם הודה שהיה זה "חלום חייו להפוך לנגיד בנק ישראל". זה רק מעורר עוד יותר שאלות באשר לסיבה שבה הזדרז להסיר את מועמדותו, אבל גם מחדד עוד יותר את המצב הבעייתי שנוצר בציבוריות הישראלית. את התהליך הזה צריך לשנות, ויפה שעה אחת קודם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו