אישה מחפשת מכונית משומשת

ההחלטה להחליף את היונדאי אקסנט האהובה שלי, שנתון 97', קיננה בי שלוש שנים. בשנה האחרונה היא השתלטה על כל נסיעה שלי, בעיקר לנוכח ריבוי הערות מסוג "עם הטרנטה שלך נסעת עד החרמון?!" ולנוכח ניג'וסיה הבלתי פוסקים של בתי להחליף את הרדיו טייפ ברדיו דיסק.

אבל אפילו זה לא היה חזק מספיק כדי לשלוח אותי להתמודד לבד עם עולם המכוניות המשומשות. גם לא מבטי האכזבה של גברים מסוקסים שהתעקשו "ללוות אותי לאוטו" בסופו של דייט מוצלח, ואפילו לא התשלום על הטסט, שהגיע עד חמישית מערך הרכב. היתה זו דווקא קרן ההריונית, שברגע אחד של חוסר תשומת לב החליטה לעבור עם רכב החברה שלה דרך הנתיב שלי ודרך היונדאי שלי, בדרכה לחניה פנויה. לנהגות, לעוּבר ולרכב של הנהגת הפוגעת שלום. הרכב שלי, לעומת זאת, הוכרז מייד כטוטאל לוס.

* * *

מכונית נחשבת לקנייה השנייה הכי יקרה שלנו, אחרי דירה. למי שלא קונה דירה, זו הקנייה היקרה ביותר. עם זאת, לא לשווא הקלישאה הישראלית החבוטה ביותר לתיאור רמאים לקוחה דווקא משוק המשומשות. שכן הוא מאז ומתמיד נחשב אצלנו לכר פורה במיוחד להונאות ולשקרים, גן עדן לתחמנויות, לקומבינות ולנוכלויות. מאחורי כל מכונית צבועה כחדשה ו"שמורה מרופא" עלולה להסתתר מכונית חברה עם קילומטרז' היסטרי, שעברה כיול קילומטרז' בידי סוחר מיומן. מאחורי כל מכונית ש"מעולם לא עברה תאונות, אפילו שריטות אין לה", מסתתרת לפעמים מכונית עם פגיעה בשאסי שמורידה דרמטית את שווי המכונית, ולעיתים היא גם סיכון בטיחותי לנוהגים בה.

אז איך לעזאזל קונים מכונית משומשת? וסליחה על השוביניזם, בנות, אבל איך עושים את זה כאישה -שלא ממש מתחשק לה להיכנס עם השמלה והעקבים מתחת לשאסי, ושגם אם יפתחו בפניה את מכסה המנוע לא יהיה לה מושג מה היא בדיוק אמורה לראות מתחתיו? הרי בתמימותי ובחוסר ידענותי אני נופלת בדיוק על משבצת "הקונה הפתיה" ב"כלבוטק", טרף קל במיוחד לסוחרים ולאנשי מכירות ממולחים. האם יש דרך לצאת מזה בשלום? האם אצליח להימנע מרכישת מכונית בשק - שאחרי העברת הבעלות ייצאו כל השפנים ממכסה המנוע שלה?

אני נזכרת שיש גם מקום להתעודד: כבר חודשים שמפמפמים לנו ששוק המכוניות המשומשות בקשיים, שקשה מאוד למכור מכונית משומשת, שהמחירים בפועל נמוכים בעשרות אחוזים מהמחירון של לוי יצחק. כבר חודשים אני שומעת שאנשים נתקעים עם המכוניות שלהם ולא מצליחים למכור, ושבמגרשי המכוניות האימתניים של פי גלילות עומדות רבבות מכוניות משומשות שמצפות לקונה שיטעין את המצבר הגמור שלהן וייקח אותן לנסיעת מבחן. כך שאם הבנתי נכון - כרוכשת אני נמצאת בצד החזק, ואני אמורה להיות מחוזרת ומוצפת בהצעות לרכישת מכוניות מציאה במחיר רצפה!

פיייי! גלילות

מנכ"לים נוהגים לומר שכדי להצליח הם מקיפים את עצמם במומחים. אז הפעולה הראשונה שעשיתי בתור מנכ"לית פרויקט רכישת מכונית משומשת, היתה למצוא יועצים. היועץ הראשון היה איציק, המוסכניק האמין והנאמן שלי, שאמר: "רק יונדאי כמו שהיתה לך. אמינה, טיפולים וחלפים זולים, זה מה שאת צריכה". היועץ השני היה מוקד ייעוץ חינם של מגזין "אוטו", שלאחר שאלות היכרות קצרות ("את רווקה? כמה את נוסעת בשנה? בעיר או מחוץ לעיר?") קצת פחות התלהב מהיונדאי והדליק אותי דווקא על פורד פוקוס, באותם טיעונים: אמינה, מינימום בעיות, וקצת יותר מרווחת מהיונדאי. ליועץ לענייני ירידת ועליית ערך מיניתי את דוד, השמאי שהכריז על מכוניתי כטוטאל לוס. למראה עיניי הדומעות במעמד הגשת טופס "הורדת רכב מהכביש" הוא הציע לי ייעוץ טלפוני בכל מקרה של התלבטות. אין לי ספק שלאור ניג'וסיי הרבים, דוד לעולם לא יתרכך עוד מול דמעות אישה.

במהלך הדרך נוספו עוד יועצים. למעשה, כל גבר שבדקתי את המכונית שלו והחלטתי לא לרכוש אותה, הציע לי להתקשר ולהתייעץ איתו, "גם אם מדובר במכונית אחרת". מטומטם ככל שזה יישמע - לפחות פעמיים ניסיתי אפילו את האופציה הזאת. הייאוש עלול לכלות כל חלקת אינטואיציה, ואפילו היגיון.

אז יש מיקוד: יונדאי או פורד פוקוס. נראה לי ש־30 אלף שקלים הם די והותר להשקיע במכונית שאמורה בסך הכל להוביל אותי ממקום למקום. אני שייכת לאחוזון הזה בציבור שמעדיף לבזבז את הכסף המועט שיש לו על נסיעות לחו"ל במקום על פוזה. עם האינפורמציה הזאת אני מגיעה למקדש של המכוניות המשומשות: פי גלילות. גוגל, וגם כתבות טלוויזיה צבעוניות, אמרו שהשוק הפרטי "מת", ושזירת הקנייה האמיתית של המשומשות מתקיימת במגרשי חברות הליסינג וההשכרה ברחבי הארץ, שפי גלילות היא הריכוז הגדול ביותר שלהן. המשומשות הנמכרות כאן מתחלקות לשניים: ציים של מכוניות שהיו בליסינג או בהשכרה אצל חברות שונות במשך שלוש שנים והוחלפו בחדשות; ומכוניות משומשות פרטיות, שהוחלפו במסגרת טרייד אין. היתרון העיקרי של רכישת מכונית שהיתה בליסינג, כך הסבירו כתבי הרכב, הוא שהיא נמכרת ב־10 עד 22 אחוז מתחת למחיר המחירון שלה, וכך אפשר לקנות מכונית ממודל חדש יותר במחיר נמוך יותר. החיסרון: סורו למערכון "רכב חברה" של "ארץ נהדרת", המתאר איך עובדים טוחנים את רכב החברה שלהם בנסיעות שטח ומטנפים אותו מכל כיוון אפשרי. רוב המכוניות מתהדרות בקילומטרז' גבוה, שאנשים פרטיים יגיעו אליו בתוך מספר כפול של שנים, אם בכלל.

בפי גלילות מרוכזות כל החברות ששנים ארוכות התאמצתי להתעלם מהפרסומים שלהן. נכנסתי באופן אקראי לאחת מהן. "30 אלף שקל?" צחק לי בפרצוף מנהל המקום, כאילו אמרתי 300 שקל. "שום דבר את לא יכולה למצוא במחיר הזה".

"למה הגישה השלילית הזאת על הבוקר?" התבאסתי. "אין מכוניות משומשות ב־30 אלף שקל?"

המנהל לא התבלבל: "יש, אבל שום דבר שתיהני לנהוג בו. תעלי ל־40, אולי אפשר יהיה להתחיל לדבר".

אני חייבת ליהנות לנהוג במכונית שאקנה, אז כבר אני מובסת. "אתה יכול להראות לי כמה אופציות?"

אלוהים, כמה מכוניות יפות. אני רוצה את הכחולה הבוהקת, אבל "היא קצת יותר יקרה, לכיוון ה־90 אלף", הוא אומר. "והשחורה שם? אני רוצה את השחורה!"

"זאת טיפה יותר יקרה מהכחולה, השנתון חדש יותר", הוא עונה. אני משתרכת אחריו כמו ילדה נזופה ומושפלת, תוהה איך קרה שעדיין לא למדתי לעשות כסף בכמויות שלא היו נותנות לבחור הזה להתנשא עלי. עכשיו הוא מצביע על מכונית בצבע אפור כהה. "בתקציב שלך אני יכול להציע לך את המאזדה הזאת. שנת 2009, מכונית אמינה ומצוינת. יד שלישית מליסינג, עשתה רק 150 אלף ק"מ. המחירון שלה 69 אלף, אני מוכר לך אותה ב־45 אלף". "זה לא קצת הרבה 150 אלף ק"מ?" אני מגששת. "בכל זאת, יד שלישית מליסינג?"

"מה קרה לך, זאת מציאה", הוא עונה.

"אבל אמרת שתראה לי ב־40 אלף, 45 זה כבר ממש יקר לי".

"תתאמצי עוד קצת, זה שווה", עונה האיש בקור רוח.

אני מתאמצת ועוד איך, לברוח כמה שיותר מהר מהטיפוס הזה. עכשיו אני כבר בחברה הסמוכה, עם כוס פרנץ' ונילה מהמכונה שבצד ועם סוללת אנשי מכירות מקסימים מולי. פינוק והמון תשומת לב, כמו שאני אוהבת. הי, הכסף נמצא אצלי, אז שהם יזיעו קצת.

"אז כמה חשבת להשקיע?" שואל אסף (כל השמות בכתבה בדויים, היה בלתי אפשרי לזכור את כולם).

"בין 30 ל־40 אלף", אני עונה ורואה את חיוכו מתפוגג.

"אז אני לא יכול לעזור לך! רגע, בעצם יש לי אקסנט 2008, יד שנייה מהשכרה, עם 150 אלף ק"מ".

"לא רוצה מהשכרה", אני עונה. "ו־150 אלף זה כמעט כמו הקילומטרז' של היונדאי המושבתת שלי, שהיא מודל 97'". "אז למה שלא תתאמצי קצת? יש לי יונדאי אקסנט מסוף 2009, יד ראשונה מליסינג עם 126 אלף ק"מ, ב־46 אלף שקל במקום 57 אלף".

"חחח. ממש לא. אם כבר - אני קונה בפחות מהסכום הזה מאזדה 3, שהיא הרבה יותר איכותית ויקרה".

"באמת? איפה בדיוק?" הוא שואל.

"בסוכנות הסמוכה. הראו לי הרגע. יד שלישית מליסינג, ב־45 אלף שקל", אני מנסה לערער לו את הביטחון.

"יד שלישית מליסינג??? השתגעת??? לא קונים אוטו כזה, את תהיי יד רביעית!!!"

המעבר בין שאר הסוכנויות מתנהל באותו אופן: חיוכים לבביים ומתק שפתיים בכניסה, החמצת פנים נוכח התקציב, דרישה "להתאמץ קצת, לכיוון 50-40 אלף שקל" ובעיקר זלזול מוחלט בהצעות הקודמות שהוצעו לי, עם רמזים עבים לזה שאני לא מבינה מהחיים שלי, ושכולם עובדים עלי.

בחברה השישית בערך, אני מוכנה לקנות כמעט הכל, בכל מחיר, ובלבד שיפסיקו לשחק לי בשכל כל כך הרבה גברים. מתברר שיש אלוהים, כי זו החברה הראשונה שממש מראה לי על המחשב בדיקות מכון שנעשו לכל הרכבים שהיא מציעה לי. מנהל המקום, עדי, לוקח אותי תחת חסותו, וסוף סוף אני מתחילה להרגיש בטוחה.

הנה למשל יונדאי אקסנט 2008 שהגיעה אחרי יד ראשונה מליסינג, עם 105 אלף ק"מ ובדיקה מצוינת. לא להיט, אבל עדי אומר שזה סביר מאוד ביחס לליסינג. אני מנהלת משא ומתן עקשני ולא פראיירי (אם אני רוצה להיות אשת עסקים, זה הזמן להתחיל לתרגל, לא?) ואחרי דם, יזע ואישור ממנהל המכירות הארצי (מכירה את הטריק הזה, גם אני עשיתי פעם קורס במכירות) -

המחיר נסגר על 39 אלף, 20 אחוז מתחת למחירון למכונית כזאת שאינה מליסינג. אני מבקשת לקחת אותה לבדיקה בלתי תלויה במכון שאני אבחר. המכונית נמצאת במגרשי החברה בפתח תקווה, אז נציג חברה אדיב מאוד מסיע אותי לשם. המכונית אכן נראית טוב, שמורה מבפנים ומבחוץ. אני משלמת מקדמה, הנציג נותן לי לנהוג בה עד הבית, ואנחנו מסכמים שבבוקר המחרת אבוא לקחת אותה לבדיקה.

ליסינג? לכי לשוק הפרטי!

בלילה אני לא מצליחה לישון. האוטו שאמור להיות שלי מחר ממש לא מרגש אותי. הוא סתמי כזה. מאובזר בצורה מינימלית ואפרורי מדי. מה אומר לכם? פשוט לא בא לי עליו, ומאוד יכול להיות שזה לא הוא - זו אני. ובכלל - האם פגשתי די רכבים? האם אני מוכנה להיכנס כל כך מהר למחויבות הזאת איתו?

זה הזמן להפעיל את היועצים. דוד השמאי צועק: "לא עשו לך כאן שום הנחה, ליסינג זה תמיד 20 אחוז פחות מהמחירון, אז שלא יבלבלו לך את המוח". עדי בתגובה: "שהשמאי שלך יילך ללמוד שמאות. 20 אחוז זה רק לרכב שהוא יד שנייה מליסינג. זה רכב יד ראשונה מליסינג, קיבלת מחיר רצפה".

אני מפעילה את יועץ מספר 2.

"מוקד 'אוטו' שלום".

"היי, אני רוצה להתייעץ לגבי רכישת יונדאי 2008. 105 אלף ק"מ, יד ראשונה מליסינג, במצב מצוין. 39 אלף שקל".

"יונדאי ב־39 אלף? ממש הגזמה! את יודעת כמה יונדאי משומשות יש בשוק עכשיו?! וזה קילומטרז' די גבוה ליונדאי".

"אבל זה המחיר הכי נמוך שהשגתי. ניהלתי משא ומתן מטורף! כל הזמן מדברים על מחירים בשפל, אבל בשטח זה ממש לא מתנהל כמו בטלוויזיה! חברות הליסינג שבדקתי נצמדות למחירון!"

"כן, אנחנו שומעים את זה כאן כל הזמן. אז למה את הולכת לליסינג? תלכי לשוק הפרטי. בדקת ב'יד 2'? יש המון אנשים שמנסים למכור בשוק הפרטי, עם קילומטרז' נמוך בהרבה. את לא צריכה לשלם היום יותר מ־30 אלף שקל ליונדאי, גג 35. אם את כבר משקיעה 39 אלף, עדיף שתקני פורד פוקוס, שהיא יותר מרווחת ואמינה".

"ומה עם מאזדה 3? אמרו לי שגם היא אמינה".

"מאזדה אוטו מצוין. קצת אוכל דלק אבל אמין מאוד. הוא יותר יקר מפוקוס ומיונדאי".

"ואם אני קונה בשוק הפרטי, איך אני יכולה להיות בטוחה שאני לא נופלת על סוחרים ששינו את הקילומטרז'?"

"תבקשי שיראו לך היסטוריית טיפולים מסודרת של הרכב. את יכולה לראות טיפולים שנעשו בהתאם לקילומטרז', ואת גם יכולה לגלות לפי זה אם היו קלקולים חוזרים ונשנים ברכב ואם יש לו איזה בעיה חוזרת". רגע: מי שמזייף קילומטרז', יש לו בעיה לזייף היסטוריית טיפולים?

אני מצליבה מידע עם יועץ מספר 1, איציק המוסכניק, שמאשר ש"פוקוס גם בסדר, ומאזדה אוטו מצוין. אבל אל תקני אף אוטו בלי בדיקה, שלא יעבדו עלייך!"

בקיצור, ויתרתי על היונדאי מפתח תקווה.

לוי יצחק וחברים

אני יושבת עם מחירון לוי יצחק בעמודים של פורד פוקוס, מאזדה 3 ויונדאי. במקביל, אני מטיילת באתר "יד 2" ומתפעלת מהסדר. "סוכן חכם" מסדר לי את המודעות לפי דגמים, קילומטרז', ידיים, מחיר, אפילו אזורים בארץ, וכמעט לכל מודעה מצורפת תמונה של הרכב! אני נכנסת ליונדאי 2008 קרובה בנתוניה לזו שכמעט רכשתי ב־39 אלף. כאן מבקשים 32 אלף בלבד, שזה 7,000 שקלים פחות מהמחיר שכמעט שילמתי אחרי מו"מ עיקש. באתר ניתן לבדוק את מחיר המחירון של כל מכונית, בשקלול נתונים כמו בעלות פרטית או ליסינג, מספר הידיים שעברה, הקילומטרז' ועוד. אני מכניסה לכאן את נתוני המכונית שעמדתי לקנות, ומגיעה ל־37 אלף שקל - עדין 2,000 פחות ממה שהתבקשתי לשלם אחרי שקיבלתי "מחיר רצפה".

אני מביטה שוב במחירון של לוי יצחק. על פי המחירון הזה, אכן נתנו לי הנחה של 20 אחוז על המחיר. אז מה לעזאזל קורה כאן? בדיקה אקראית של מחירון פוקוס ומאזדה באתר מול המחירון של לוי יצחק מובילה למסקנה אחת: יש בין שני המחירונים פער שמגיע לאלפי שקלים.

"מוקד 'אוטו' שלום".

"שלום. איך זה שבמחירון של יד 2 המחירים נמוכים באלפי שקלים ממחירון לוי יצחק?"

"מחירון יד 2 נועד לשבור את המונופול של לוי יצחק, והוא מנסה להוריד את השוק למטה, כדי שיתאים יותר למצב השוק בפועל".

"אז אנשים באמת קונים ומוכרים לפי המחירון הזה?"

"בשוק הפרטי יש ניסיון להתקרב לזה. גם אם זה נסגר גבוה יותר, זה עדיין נמוך יותר מלוי יצחק, וזאת היתה המטרה".

"ובחברות הליסינג?"

"שם מתייחסים רק למחירון של יצחק. גם חברות הביטוח מתנהלות רק בהתאם למחירון שלו".

אני ממשיכה לנסות את מזלי באתר, ובהתאם להמלצת מוקד "אוטו" מנסה להתמקד במכוניות בבעלות פרטית, עם קילומטרז' סביר. אני מוצאת יונדאי אקסנט 2008 בבעלות פרטית, במחיר נמוך מזו שכמעט קניתי מהליסינג: 36 אלף - אף שמכונית בבעלות פרטית אמורה להיות יקרה יותר. המודעה מבטיחה גם בדיקת קנייה במתנה. לטלפון עונה אדם קצר רוח ועצבני.

"אני מבינה שהרכב פרטי?"

"לא, זה רכב שנקנה ממינהל הרכבים".

"מה זה מינהל הרכבים???"

"זה אומר שהוא היה בבעלות ממשלתית".

"מממ... אוקיי... יש לך היסטוריית טיפולים שלו?"

"לא, אין לי".

"אז איך אני יכולה לדעת מה עבר עליו?"

"היסטוריית טיפולים זה עבודה בעיניים. מי שהראה לך דבר כזה עבד עלייך בעיניים. גם אני יכול לשלם לפקידה שתדפיס לי היסטוריית טיפולים של רכב". אהה! ידעתי.

"אבל הראו לי את זה חברות מוכרות ובעלות מוניטין בפי גלילות".

"מה את אומרת (בלגלוג מופגן)? תעשי עליהן גוגל ותראי כמה תביעות יש עליהן. וכל אלה שמראים לך בדיקות של הרכב? הכל קומבינות. יש להם סידור עם מכוני הרישוי. את לא רואה 'כלבוטק', תגידי?"

"סליחה שאני שואלת, אבל אתה סוחר?"

"כן. אבל אצלי הכל אמת. אני לא מרמה כמו כולם".

"אז למה כתבת שזאת בעלות פרטית אם זה רכב ממשלתי לשעבר? על פי לוי יצחק זו הפחתה של 25 אחוז מהמחירון".

"גברת, את רוצה לקנות אוטו או לשחק במחירון?"

"בכמה אתה קנית את האוטו הזה?"

"קניתי אותו ב־31 אלף, ואני מתכוון להרוויח עליו 5,000 שקל, לא אגורה פחות. מתי את באה לראות?"

משחקים בקילומטרז'

אני ממשיכה לחפש מכוניות באתר, מאדם פרטי, לא סוחר. עכשיו אני על פורד פוקוס 2009, פרטית, יד ראשונה מליסינג, שעשתה 75 אלף ק"מ. הבעלים מבקש סכום שמעל המחירון באתר יד 2, אפילו מעל המחירון של לוי יצחק. "גברת, זאת מכונית שמורה עם קילומטרז' נמוך", הוא מסביר.

"כמעט 20 אלף ק"מ בשנה זה לא כזה נמוך. היא עברה תאונות?"

"שום תאונה. רק החליפו לה כנף אחורית".

"אז היא עברה תאונה!"

"גברת, לילה טוב".

ניתוק.

אני נכנסת שוב לאתר יד 2 ומגיעה למודעה של פוקוס בת־ימית. "מכונית נקייה מתאונות", אומר הבעלים, "חדשה לגמרי. עלתה לכביש במאי 2008, היתה בליסינג אצל גיסי". אני נוסעת ללב בת ים, רק כדי לגלות מכונית חבוטה בדלתות. "אפשר לראות רישיונות?" אני מבקשת. ברישיון אני מגלה שהמכונית עלתה לכביש בדיוק שנה לפני מאי 2008, ושביד ראשונה היא היתה בהשכרה ולא בליסינג - כך שבמקום "גיסנו" נהגו בה מאות אנשים אחרים. אני תוהה מה קשה יותר - למצוא מכונית או למצוא דובר אמת אחד בארצנו.

בדרך חזרה אני עוברת בפתח תקווה, לראות עוד "מכונית פרטית שבעברה היתה ליסינג, מצוינת, עם היסטוריית טיפולים מפורטת". גם הפעם אני מגלה שהגעתי לסוחר. הוא מושיב אותי במשרד, מוזג לי מים ומראה לי את היסטוריית הטיפולים של הרכב. משהו נראה לי מוזר: יש רצף טיפולים מלא שנפרס על פני שני עמודים, עד הקילומטר ה־75 אלף, שצוין בדיוק לפני שנתיים. ומאז - כלום, עד לפני חודש, שבו המכונית הוכנסה לטיפול עם קילומטרז' של 90 אלף. "מה קרה בשנתיים האלה, איפה הדפים?" אני שואלת את הבחור שמולי, והוא מתקשה להסתיר את הפתעתו נוכח השאלה, שללא ספק לא ציפה לה ממני. "לא קרה כלום", הוא עונה וממצמץ, "את רואה שעשו טיפול לפני חודש".

"מוקד 'אוטו' שלום".

"אהלן. נראה לי שעליתי על זיוף קילומטרז'. הגיוני שפתאום חסרה היסטוריית טיפולים של שנתיים, בין הק"מ ה־75 אלף ל־90 אלף? זה נראה כאילו חסרים עמודים".

"זה נשמע מוזר מאוד. יכול להיות ששיחקו שם בקילומטרז'. יפה, את משתפרת".

אני הולכת ומאבדת אמון בבני אדם. האינטואיציה שלי, זו שטיפחתי בעמל במשך שנים, מרימה ידיים נוכח הנעשה מסביב. רוב האנשים נשמעים נחמדים, חלקם גם נראים מקסימים. פעם כתב שר האוצר שלנו באחד מטוריו שאם היה אפשר לזהות נוכל, לא היו קוראים לו נוכל, והאינטואיציה שלי נאחזת בשורה הזו. ואולי כל הסיוט הזה הוא קונספירציה של היקום שתכליתה בכלל לשלוח אלי מכונית חדשה במתנה? אני נזכרת שפעם עמדו ליד דוכני מפעל הפיס מכוניות חדשות קשורות בסרט, ושמה פעמיי לדוכן הקרוב לביתי.

"היי, מה אפשר לגרד כדי לזכות במכונית?"

"את צריכה לעשות מנוי שנתי למפעל הפיס".

"לא, לא מנוי שנתי. אני צריכה מכונית עכשיו. אין כרטיס גירוד שיכול לזכות במכונית באופן מיידי?"

"לא, חמודה. את יכולה למלא לוטו".

"אבל אז אני אצטרך לקנות מכונית!" אני כמעט בוכה למוכרת האמפטית. היא דווקא נראית כמו אחת שכן הייתי קונה ממנה מכונית משומשת. "יש לך אולי מכונית למכירה?"

אני מכנסת את כל צדדי אישיותי לבריין סטורמינג, ומבקשת מהם לחשוב יצירתי. מה עוד לא עשינו שיכול לקרב אותנו למטרה? אוטו חברה! למה לחצי מדינה יש אוטו חברה ולי אין?

אני נכנסת למודעות דרושים, אבל מעט המשרות שמציעות רכב צמוד הן רחוקות, ויהיה לי קשה להגיע לראיונות בלי רכב. אני רושמת לעצמי לבדוק במערכת אם מפיצי עיתונים מקבלים רכב צמוד.

הגיע זמן בדיקה

כבר עברו שבועיים, ועוד לא לקחתי אפילו רכב אחד לבדיקה. "אין לך אף ידיד שיכול לבוא איתך?" זורים לי אנשים מלח על יבלות ההליכה שפיתחתי. ובכן, לא. הידידים שלי משתייכים לז'אנר המכונה אינטלקטואלים - כאלה שאפשר לקשקש איתם שעות על כוס בירה או יין, אבל בקשה להטעין מצבר תבריח אותם לנצח - פשוט כי הם לא ממש יודעים איפה הוא, ומה צריך לעשות בשבילו. ואם תחשבו על זה רגע - כמה גברים, חוץ ממוסכניקים וסוחרי מכוניות, באמת מבינים במכוניות?

בימים הקרובים אני מבקרת בכל סניף של חברת רכב שנקרה בדרכי. בחברה אחת אני כמעט קונה פורד פוקוס אבל פוסלת אותה כי המושב האחורי מזוהם בכתמים לבנים. כאמא אני מניחה שילדים הקיאו שם, אבל למוכר עוברים סרטים קצת אחרים בראש: "אני לא רוצה לחשוב מה עשו כאן מאחור", הוא אומר לי במבט שטוף זימה, והפעם אני זו שעומדת להקיא. הוא מבטיח להחליף מושבים, וגם לתקן כל תיקון שיתבקש מהבדיקה, אבל אני רק רוצה להתרחק ממכונית הטומאה.

למחרת אני בחברה אחרת, על סף רכישת מאזדה 3 מודל 2008 (תצורה ישנה), עם 140 אלף ק"מ, יד שנייה מליסינג. לא מפריע לי שהמכונית לא מתניעה ושהמוכר מביא מטען חיצוני למצבר "כי היא עמדה הרבה זמן". הפעם מטריד אותי משהו חמור יותר: המכונית בצבע חציל! זה צבע שלא מתכתב עם אף שמלה שלי. לדעתי הוא לא מתכתב עם הסביבה בכלל.

בחלק מהחברות מציעים לי רכבי מציאה: מכוניות שמורות במיוחד, עם קילומטרז' נמוך, ובמחיר אטרקטיבי. אני מתלהבת מייד, אבל אז הם מגלים שרשומה עליהן הערה: אחת שמורה לאמא של הסמנכ"ל, האחרת שמורה לדודה של מנהל הסניף. אני רושמת לעצמי להכיר בשנים הקרובות מנהלי סניפים של חברות טרייד אין, למקרה שלא אצליח להתעשר ושוב אצטרך להתפלש בשוק המשומשות.

באתר יד 2 אני מוצאת יונדאי שעושה רושם טוב. למחרת אני נוסעת לראות אותה, והיא לא מכזיבה. אני מחבבת את האישה שנוהגת בה, היא אומרת שהמכונית לא עברה תאונות, המחיר סביר, ויש תחושה של עיסקה באוויר. עם נשים הרבה יותר קל לי. הן לא מבינות בזה בדיוק כמוני, אז אני פחות חוששת שעובדים עלי. אנחנו סוגרות על בדיקה במכון הסמוך לביתי בבוקר המחרת.

אלא שמי שמקבל את פניי עם המכונית בבוקר הוא לא האישה הלבבית והמתוקה שפגשתי אתמול, אלא גבר זעוף וקפוץ פנים, העונה לתואר "בעלה". הוא רואה חשבון, ואין לו זמן עכשיו לבלבול מוח הזה, הוא שונא את זה בטירוף ויש לו המון עבודה. אני הולכת לשלם - 480 שקלים - ואנחנו ממתינים לתורנו. "הבנתי שיש לך היסטוריית טיפולים מסודרת של הרכב, אני יכולה לראות?"

הוא מגיש לי דפים וממלמל קיטור כלשהו מתחת לשפם. גם פה משהו לא מסתדר לי, שוב יש "היסטוריה נעלמה".

"את רצינית?" הוא שואל אותי בהתנשאות דוחה. "אפילו אני לא מבין בזה. קניתי את האוטו לפני שנה כי הייתי חייב כבר אוטו. אפילו לא לקחתי אותו לבדיקה, והוא נסע מצוין".

"טוב. אם יש תאונות אתה מחזיר לי את מחיר הבדיקה".

"מה תאונות?! רק אם יש בעיה במנוע או פגיעה בשאסי אני מחזיר לך".

"אז בוא נכתוב את זה ונחתום".

"אני ממש מרחם עלייך. עד כדי כך אין לך אמון בבני אדם???"

אני מתנצלת בפניו. כנראה באמת הפכתי לצל של הבחורה הנאיבית והמתוקה שהייתי.

אני לא מחתימה אותו.

50 דקות אחר כך, מול הבוחן, עולה רשימה ארוכה של פגמים שדורשים תיקון מיידי. "זה תמיד ככה", ממלמל רואה החשבון. אבל העניין המטריד במיוחד הוא שהוחלפה ברכב כל הכנף האחורית, מה שמסומן כ"ליקויים במשמעות גבוהה", מאחר שהכנף שהוחלפה הולחמה לשאסי. "יש כאן ירידת ערך משמעותית", אומר לי הבוחן במבט מרחם.

"מה את מסתכלת עלי?" צועק עלי המוכר. "אמרתי שאני משלם אם יש פגיעה בשאסי, ואין כאן פגיעה בשאסי. אני מבואס עכשיו יותר ממך, תאמיני לי. לא ידעתי שהוא עבר כזאת תאונה, וגם עלי עבדו. אני חייב לחזור לעבודה".

"למה לא החתמת אותו?" שואל אותי הבוחן אחרי שזעפני יוצא מהחדר. "זאת פגיעה במשמעות גבוהה, והוא היה אמור לשלם". אני יושבת מולו בדממה. מי הוא? אולי גם הוא עובד עלי? אולי הוא חבר שלו? מי אני? מה אני עושה כאן?

"בחיים לא תקני רכב ככה"

מפתה מאוד לשקוע, להתחפר מתחת לפוך במזגן ולפנטז על חיים ביקום מקביל, שבו אף אחד לא משקר, ואף אחד לא מנסה לעבוד עלייך, והאנשים טובים וישרים ואדיבים איש לרעהו. אולי זה ככה בחו"ל?

נערתי המתבגרת מתגייסת לעודד. הימים הם ימי תחילת הקיץ, וקשים חייהם של בני הנוער כשהנהג הצמוד נעלם ליותר מחודש, ועכשיו עוד מאיים להתפטר כליל.

"מה דעתך שאני אכנס לאינטרנט ואמצא לנו אוטו? תגידי לי בדיוק מה צריך ואני אכין לך רשימה מסודרת", היא אומרת. אני מסבירה לה את הכללים העיקריים: קילומטרז', ידיים, מחיר.

כמה שעות אחר כך אני מקבלת דו"ח אקסל מפורט עם כמה הצעות לא רעות בכלל, ועם הערות שוליים שנעות מ"צבע דוחה" ל"צבע מהמם!!!" אחת מהן היא מאזדה 2007, שהיתה בבעלות סוכן ביטוח בליסינג, והוא רכש אותה בתום תקופת הליסינג. לא עברה תאונות. 110 אלף ק"מ. היסטוריית טיפולים מסודרת, כי כל הזמן היתה אצל המשפחה. המחיר המבוקש: 38 אלף שקל, 2,000 מתחת למחירון. אני משוחחת עם עומר, בנו של הבעלים, שנשמע מתוק להפליא. הוא מוכן להביא את המכונית אלי, ויחד ניקח אותה לבדיקה.

עומר אכן מתגלה כבחור לבבי, ואני ממש בוטחת בו. למרות זאת, אני מבקשת להחתים אותו על מסמך שהוכתב לי על ידי בוחן הרכב אתמול, שבו הוא מתחייב לשלם את עלות הבדיקה בכל מקרה שמתגלים "ליקויים בעלי משמעות גבוהה". הוא מתקשר לקבל אישור מאבא. אבא מתלבט קצת, אבל מאשר לו לחתום.

אני משלמת עוד 480 שקל, המכונית נכנסת לבדיקה. בחדר ההמתנה אני ועומר מגלים שיש לנו מכרים משותפים, עולם קטן וכו'.

ואז הבוחן קורא לנו.

"בבקשה תגיד לי קודם כל אם יש כאן ליקויים במשמעות גבוהה", אני מבקשת, והוא אומר במבט חמור: "לא, אבל יש כאן הרבה דברים שמוכרחים לטפל בהם בהקדם". יש! עם זה אני יכולה להתמודד! אני מחייכת בשמחה אל עומר, שניצל מתשלום 480 שקל. הבוחן מתחיל לפרט את הליקויים, ואני רושמת בחריצות: תושבת מנוע - פגומה, בולם זעזועים קדמי שמאלי - רטוב, צריך להחליף, קרע בוקסות משולשים - צריך להחליף את שני המשולשים. יש גם חריקות בבלימה ורעידה בצמיגים, והכי חשוב: כל מסכת החזית שמחזיקה את חלקי המכונית מלמטה שבורה וחייבים להחליף. "רגע, זאת לא פגיעת שלדה?" אני שואלת. "לא, אבל חייבים לתקן את זה, כי זה שומר על כל החלקים מרטיבות ומפגיעה".

הבוחן שולח אותנו למוסך מורשה סמוך כדי לקבל הצעת מחיר לתיקון הליקויים. עומר בא איתי. אנחנו מגישים להם את הרשימה ומקבלים הצעת מחיר לתיקון ה"ליקויים במשמעות נמוכה" שנמצאו ברכב: 8,000 שקלים. למרות שעומר ואביו מוכנים לרדת ל־34 אלף, לא בא לי לקנות רכב שאני אמורה להשקיע בו עוד רבע מערכו על תיקונים. דרכינו נפרדות.

כמה ימים אחר כך אני מתקשרת לעומר לברר אם הוא מכר את הרכב ואם תיקן את הליקויים, כי במכון אמרו שזה לא בטיחותי לנהוג בו. "אני בסוף לא מוכר. אבל כמובן שהלכתי למוסכניק שלי כדי לתקן את מה שאמרו בבדיקה, כי נבהלתי. הוא בדק הכל ואמר לי חד־משמעית שחוץ ממסכת החזית ממש אין צורך לגעת בכלום. במכון שלך לא נורמליים. את בחיים לא תקני אוטו ככה. ואגב - על מסכת חזית המוסכניק שלי ביקש 800 שקל, לא 4,000 כמו שביקשו במוסך המורשה".

אהבה ממבט ראשון

הסיפור הזה חייב להיגמר כבר, אני חושבת למחרת. אני פשוט אקנה את הרכב הראשון שאראה, בלי בדיקה ובלי שאלות. בינתיים אני נוסעת במונית למערכת, ומספרת לנהג המונית שכבר חודש אני מחפשת מכונית. "אני לא מקנא בך. את החיים הרסו לי עם מכונית שקניתי. הפסדתי 50 אלף בשנה אחת, נכנסתי לחובות, אל תשאלי איזה סרט".

"איך 50 אלף?!" אני נדהמת. "ואתה עוד נהג מונית, אתה אמור להבין ברכבים!"

"נפלתי בפח. קניתי סקודה עם קילומטרז' סביר ב־40 אלף שקל. חודש אחר כך הלך המנוע והייתי צריך להחליף. אחר כך הלכו חלקים אחרים. אחר כך עוד פעם נגמר המנוע. במוסכים הבנתי שזה היה רכב גמור שטחנו אותו בקילומטרז', והמוכר - שהתברר כסוחר - הוריד את הקילומטרז' משמעותית. כמו מפגר סמכתי עליו, ולא לקחתי לבדיקה. ניסיתי להתעמת איתו אחר כך, אבל הוא איים עלי והעדפתי לא להסתכן. אחרי שנה מכרתי את הרכב ב־5,000 שקל. הנה, תראי את הקבלה שנתתי".

התפנית בעלילה מגיעה במערכת, כשידיד טוב שלי מבטיח לקשר אותי עם חבר נפש שלו, שי, בעל מוסך לאופנועים, שיעזור לי. שעה אחר כך, שי מרגיע אותי בטלפון ומבטיח לי שאני בידיים טובות. הוא מפנה אותי לחבר הכי טוב שלו, שי נוסף, בעל סוכנות מכוניות. "אין מצב, לא קונה מסוחרים", אני אומרת לו, אבל הוא נשבע לי שזה חבר נשמה שלו, בחור מקסים ואמין, שיש לו סוכנות מסודרת בראשל"צ והוא נותן אחריות של שנה לרכבים. ואז הוא מוסיף את המילים הכי חשובות: "את מגיעה דרכי, אז הוא ידאג לך כמו לבת משפחה". אם יש דבר אחד שהבנתי בכל המסע המפרך שלי - הרי זה שחוץ ממזל, בשוק המשומשות הדבר היחיד שעשוי להבטיח קנייה טובה הוא קשרים אישיים. מוטב ורצוי שיהיו אלה קשרי משפחה.

התקשרתי לשי מסוכנות הרכב בראשל"צ, שבדיוק באותו בוקר קיבל מאזדה כסופה מודל 2009, מהשכרה, שנהג בה נהג יחיד בחברה. עד השלב הזה "השכרה" היתה משהו שלא הייתי מוכנה לשמוע עליו, אבל שי נשבע ש"היא בונבוניירה, כזאת מכונית שמורה לא ראית. טיפולים מסודרים, היסטוריה נקייה לגמרי".

למחרת הוא שלח אותה אלי הביתה עם נהג(!!!) - 45 דקות נסיעה - ואכן התאהבתי בה ממבט ראשון. למרות זאת, כשסיפורו של נהג המונית מהדהד באוזניי, לקחתי אותה לבדיקה. שוב שילמתי 480 שקל. בבדיקה - ניחשתם נכון - גילו שהמכונית עברה תאונה, והוחלפו בה שתי דלתות. זה כבר לא עניין אותי, רציתי רק לקנות אותה ולחזור לחיים נורמליים.

אבל שי, ששמע על תוצאות הבדיקה, ממש לא התכוון להסתפק בזה ולהיחשד כמסתיר נתונים. הוא חזר בפניי שוב ושוב בטלפון שהמכונית לא עברה שום תאונה, ושהוא בחיים לא היה משקר - לא ללקוחות שלו ובטח לו לאנשים שנשלחים אליו על ידי החבר הכי טוב שלו. הוא היה פגוע, עצבני, ורתח על מכון הבדיקה שלי. "את לא מבינה מה הם עושים לך? הם רוצים שתחזרי שוב ושוב! זה מכון מגמתי, ואני אוכיח לך. מחר אני בא לשם בעצמי. אני רוצה שהם יסבירו לי איך הם הגיעו למסקנה שהוחלפו כאן דלתות, כי לא הוחלפו, ויש לי מסמכים שמתעדים את זה".

יום למחרת הוא אכן הגיע, בחור צעיר עם פנים טובות ושתי גומות חן, וביקש לדבר עם הרב־בוחן של המכון. שעה ארוכה הם עמדו מול המכונית, ואני ביניהם, פתחו וסגרו דלתות, דיברו על כל מיני ברגים, ושעוות מקוריות ומינוחים מוזרים. שי הצליח להשיג מהחברה שהרכב היה ברשותה קודם מסמך המעיד שנעשו בדלתות תיקוני צבע בלבד, שעלותן הסתכמה ב־1,500 שקלים. הרב־בוחן ניאות לתקן את הדו"ח - מ"תאונה" ל"פגיעה" ומ"החלפת דלתות" ל"צביעת דלתות".

לבסוף, כשהמתח התפוגג, אמר לו שי בשקט: "תראה איזו מכונית זאת. אתה הרי רואה אלפי מכוניות. אם הבחורה הזאת (אני) היתה הבת שלך - לא היית ממליץ לה לרוץ ולקנות את האוטו הזה?"

"אסור לנו להמליץ אם לקנות או לא", ענה הרב־בוחן. "אבל אוף דה רקורד, זאת מכונית מצוינת. העניין הוא שאנחנו מוכרחים לציין את כל הליקויים שאנחנו מוצאים, שלא יבואו אלינו בטענות אחר כך".

מאז היא שלנו. ברדיו דיסק מתנגנים בקול רם מיטב הלהיטים שבני העשרה מקשיבים להם, והמזגן מכוון ל־16 מעלות ומקרר בעוצמה. "אמא, את שמה לב שיש המון מכוניות דומות לה בכבישים?" שואלת בתי למראה שפע המאזדות הכסופות שארצנו נתברכה בהן. "יש מיליונים - אבל אין אף אחת טובה כמוה", אני עונה. כי אחרי מה שעברתי בדרכי אליה - חסר לי שלא אאמין שהמאמץ היה שווה את זה.

* * *

המלצת המומחים

איך לקנות אוטו משומש

1. בלי לחץ

לעולם אל תקנו אוטו משומש בלחץ. בצעו את הבדיקות כראוי והשתדלו לא להתפשר. כמו בהרבה מצבים אחרים, החלטות פזיזות יעלו לכם כסף רב.

2. הגדרת צרכים

הגדירו תקציב וצרכים והיצמדו להגדרות האלה. הגדירו על איזה צורך עומד האוטו לענות, ומה הסכום שאותו אתם מוכנים להשקיע בו. הימנעו משימוש בכל תקציב הרכישה - תמיד יהיו הוצאות נוספות.

3. כוחות השוק

מחיר המחירון הוא המלצה בלבד, ולא פעם מתבצעות עסקאות באחוזים ניכרים מעל או מתחת למחיר המחירון. שיחה עם כמה בעלי רכב מהדגם המדובר ועיון בהפרשים שבין המחירון לבין המחירים בשוק ילמדו אתכם מהו המחיר "הנכון" לרכב שאתם מבקשים לקנות.

4. ראיון טלפוני

בשיחה הראשונה עם המוכר ודאו שאכן מדובר ברכב פרטי ולא בסוחר סמוי. בקשו פרטים בנוגע לרכב המוצע למכירה והימנעו מציון הדגם המדויק. בררו אם האדם שאיתו אתם משוחחים הוא הבעלים של הרכב. שאלו שאלות רבות ככל האפשר.

5. התרשמות ראשונה

יש סימנים רבים שיכולים לרמז על מצבו של הרכב לפני היציאה למכון בדיקה. כדאי לבדוק את הרכב רק באור יום, ולהגיע עם אדם נוסף - זווית ראייה נוספת תמיד יכולה להועיל. בידקו את כל הנתונים ברישיון הרכב, עיברו על ספר הטיפולים, התבוננו בצמיגים ובחנו את פנים הרכב. האם כל האביזרים במקומם? האם מה שאתם רואים תואם את גילו ומצבו של הרכב כפי שהמוכר מתאר אותו?

6. נהיגה

לא קונים רכב לפני שנוהגים בו. עוד לפני המכון, בקשו מהמוכר לצאת לנסיעה קצרה - התעקשו לנהוג בעצמכם במידת האפשר. הקשיבו לאוטו, נסו לאתר רעשים, קרקושים או סממנים חשודים אחרים. ודאו כי אין נורות אזהרה שדולקות וכי כל המתגים והמחוונים תקינים. האם המזגן מקרר ומחמם? האם הספידומטר עובד?

7. הבדיקה

לא קונים רכב משומש ללא בדיקה במכון (או במוסך שאתם מכירים וסומכים על קביעותיו). החתימו את המוכר על מסמך שבו הוא מתחייב כי אם יימצאו ליקויים חמורים (שלא נחשפו בפני הקונה), הוא ישלם את עלותה. אל תקבלו את המלצת המוכר על מכון מסוים. הביאו בחשבון שהבדיקה תמיד תראה תמונה שחורה יותר מהמצב האמיתי של הרכב - לא מכל פרט צריך להתרגש. התעקשו להבין מהבוחן כל סעיף בבדיקה, ועד כמה הוא חמור.

8. התמקחות

אם לא נמצאו ליקויים משמעותיים בבדיקה, נהלו משא ומתן עם המוכר. התחשבו בליקויים שדורשים טיפול אמיתי ומיידי ואל תתעקשו על תיקונים בחשיבות נמוכה. עיסקה טובה היא עיסקה שבה שני הצדדים מרגישים שהם ויתרו על משהו.