"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

משאל עם: להחליט במו ידינו

משאל העם רע, אך הוא גם הרע במיעוטו • דן מרגלית על החוק שיעביר את ההכרעה לציבור

,עודכן
צילום: מרים צחי // ישיבת הממשלה במרכז בגין, שלשום

השבוע החולף יירשם בתולדות הכנסת כימי המהפך במבנה השלטון. באחת התנקזו למליאה ולוועדות הצעות חוק, שלאחריהן לא תיראה עוד הממשלה כבעבר. החשובה שבהן הגיחה מהירכתיים ונראתה תחילה כתיאורטית בלבד: אם יעלה בידי בנימין נתניהו להציג טיוטה להסכם מדיני עם הפלשתינים, היא תובא לאישור במשאל עם. אך מייד קיבלה גוון אקטואלי, מפני שנפתלי בנט היתנה את ההצבעה בעד תקציב המדינה באישור חוק משאל העם עכשיו. הפך אותם לחוקים־אחים.

צילום: רויטרס

דמוקרטיה המתבססת על משאל עם אינה שיטה מומלצת. שווייץ היא הראיה לכך. בישראל מתקיימת דמוקרטיה ייצוגית, והיא עדיפה. להמירה במשאל עם? תמיד קיים חשש כי אם יונהג פעם, יחזרו הפוליטיקאים לעשות בו שימוש חורג לפי נוחיותם. זה רע.

אך העניין הנדון אינו עוד החלטה חשובה. לא עוד מס. לא עוד מלחמה. אפילו לא מה שהיה הסכם השילומים מגרמניה ב־1952. זו החלטה בלתי הפיכה. יהיו תוצאותיה אשר יהיו, הן יותירו מחצית מן האומה מדממת, "מבכה על בניה, מיאנה להינחם".

מרחבי יהודה ושומרון הם נחלת אבותינו, יותר משדרות ובת ים ויגור. איני מכיר ח"כ אחד שהייתי מפקיד בידיו את ההכרעה אם להיפרד ממערת המכפלה בחברון ומשכם של חמור, שלא לדבר על סלע קיומנו בעיר דוד, ירושלים. לא רק שלא אפקיד בידם, אלא שחובתי ליטול את האחריות להחלטה עלי, אישית, ולהיות מסוגל להתבונן בעיני בנותיי ונכדיי והדורות הבאים. אני ולא שרף, אני ולא ח"כ.

אפשר להבין לליבם של האנשים אשר יחושו כי חייהם ייהרסו ומעיהם יתהפכו אם ישראל תקבל הצעה לשלום עם בן הדוד הפלשתיני ותדחה אותה; ולליבם של האחרים שנפשם תזעק יום ולילה כירמיהו במגילת איכה או כאיוב לנוכח הפרידה מערש המולדת. בכל מקרה ההחלטה תהיה אכזרית למחצית האומה, והיא תישאר כזאת, אך הכאב יוקל במשהו אם העם כולו יתייצב להכריע.

יש רבנים אשר יאמרו כי גם במשאל עם אין לאומה סמכות להכריע על ויתור בארץ ישראל, ויש שמאלנים אשר יתקוממו נגד כל החלטה לדחות את השלום השברירי עם רמאללה, אבל מי שמם לכפות את רצון המיעוט על החלטת הרוב? כפי שקבע רבא בעניין אחר של שפיכות דמים: "מי אמר שדמך סמוק יותר?" משאל העם רע. אך הוא גם הרע במיעוטו.

הוא דרמטי מכל הצעה אחרת שנדונה אתמול בכנסת, אך עדיין הפחות מעשי. בשאר החוקים יש בשורה - שהממשלה תתכווץ ל־18 שרים ולארבעה סגני שרים, ואין מלך אחד המכהן בשני כתרים, בצמד משרדים.

יש גם בעיה קשה. העלאת אחוז החסימה לסיעות קטנות תפגע לא רק בשאול מופז ובישראל חסון, שימצאו עצמם מחוץ לכנסת. יש סכנה כי גם כל הסיעות הערביות. כנסת בלי ערבים? סכנה לאומית ליהודים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר