דילמת האסירים

ישראל תשחרר 85 רוצחים שפגעו בישראלים לפני הסכמי אוסלו בספטמבר 1993. השחרור יתבצע בכמה סבבים, כאשר הסבב הראשון של השחרור יהיה בתוך 6-4 שבועות. הפלשתינים דרשו את שחרור המחבלים כאחד התנאים המוקדמים לפתיחת המו"מ, אך הדרישה נדחתה.

המחבלים שישוחררו שפוטים לעונשים של יותר ממאסר עולם אחד, בגין רצח. הם מרצים 28-20 שנים. בבתי הסוהר בישראל כלואים 119 אסירים מלפני הסכמי אוסלו, מתוכם 15 אסירים פליליים ועוד 19 ערבים ישראלים - שלא ישוחררו. רשימת המחבלים הצפויים לשחרור תפורסם רק לפני השחרור, כדי לאפשר פניות לבג"ץ.

אבו מאזן דורש לשחרר בין היתר את מחמוד עיסא ומג'יד אבו קטיש, אנשי חמאס, שהשתתפו בחטיפתו וברציחתו של שוטר מג"ב ניסים טולדנו ב־1992; את ג'מיל חסן מחמוד אבו סרור וחסן עבד חמיד נאסר אבו סרור מבית ג'אלה, שהיו שותפים לרצח איש השב"כ חיים נחמני שנה לאחר מכן; ואת דאוד עדאל חסן מחמד, שהשליך ב־1987 בקת"ב אל רכבה של משפחת מוזס וגרם למותם של עופרה ואחד מילדיה.

ההצעה אושרה באופן עקרוני על ידי כל חברי הקבינט המדיני־ביטחוני. השרה ציפי לבני, שלפני כחודשיים אמרה כי מדובר ברשימה של "מחבלים איומים ונוראים", אמרה אתמול כי היה צריך "לשחרר אותם מזמן, במסגרת הסכמים קודמים". השר עוזי לנדאו הביע התנגדות ואמר כי "אסור לעשות מחוות לפני מו"מ שצריך להיות ללא תנאים מוקדמים. שחרור אסירים הוא טעות".

מאיר אינדור, יו"ר ארגון נפגעי הטרור אלמגור, תקף את ההחלטה ואמר כי "שחרור רוצחים עם דם על הידיים עושה צחוק ממערכת הצדק, פוגע במשפחות שכולות ומכרסם בכושר ההרתעה כלפי המחבלים".

יוסי צור, שאיבד את בנו אסף בפיגוע בחיפה, אמר: "ישראל הופכת למדינה היחידה בעולם שבה אפשר לרצוח את תושביה ולחמוק מעונש בחסות הממשלה".