לפני כ־150 שנה הגיע לעיר טארגו־מורש שבטרנסילבניה יהודי שאיש לא הכירו. כאשר נשאל מי הוא, סיפר האיש שהגיע מעיירה רחוקה שממנה נמלט בגלל פוגרומים, והוסיף שהיה החזן של עיירתו, וכי כולם היללו אותו על תפילותיו. מכיוון שהימים הנוראים התקרבו והחזן הקבוע זה שנים כבר נמאס על הציבור, הוחלט לתת לחזן החדש לככב בתפילות ראש השנה. כל זאת תמורת סכום נאה שאותו גבה החזן מראש.
הגיע החג, החזן החדש החל לבצע את תפקידו - והנה שוד ושבר. זו היתה קטסטרופה נוראה. בעיקר משום שהחזן לא ידע להוציא מפיו צליל אחד בלי לזייפו. למחרת ראש השנה הגיע הרב אל החזן החדש והטיח בו כי עשה את מלאכתו רמייה. "מה היתה הבעיה?" שאל החזן. ענה הרב: "אין לך שום חוש מוסיקלי, אתה מזייף, שום מנגינה לא יצאה לך טוב. עליך להחזיר את הכסף". החזן סירב להשיב את הכסף. "לפחות תתנצל בפני הציבור", דרש הרב, והחזן הסכים.
וכך ניסח הרב את ההתנצלות שעל החזן להשמיע בפני המתפללים: "מגיעה לכולכם סליחה ממני. אני מבקש סליחה מכם". הגיע ערב שבת, בית הכנסת התמלא, הרב עלה לבמה וקרא לחזן שיגיע ויתנצל. החזן עלה לדוכן, הישיר את מבטו לעבר הקהל, והכריז: "מגיעה לכולכם סליחה ממני?? אני מבקש סליחה?? מכם??" הרב הקשיב ורתח: "מה זה היה צריך להיות?" ענה החזן: "סליחה, אמרתי בדיוק מה שביקשת. כל ההבדל הוא במנגינה, והרי מוסכם שבמוסיקה אני לא מבין".
* * *
כל זה מוביל אותנו אל בקשת הסליחה המוזרה של "ידיעות אחרונות" על פאדיחת־העל בפרשת מי שהוצגה כ"פאטמה, הסטנדאפיסטית הבדואית הראשונה", והתגלתה כשחקנית רמת־גנית ששמה גילה צימרמן. כל בדיקה שנמשכת שתי שניות היתה מגלה שמדובר בבלוף. אבל ב"ידיעות" לא טרחו לבדוק. הודעת ההתנצלות של "ידיעות" נמסרה בתגובה לפניות של כמה כלי תקשורת. היא פורסמה באתרים של "גלובס", "דה מארקר", באחת ממהדורות החדשות של אחר הצהריים בטלוויזיה, וגם בדף האינטרנט של "ידיעות". רק בעיתון המודפס - שם פורסמה הפאדיחה - לא היתה שום התנצלות, לפחות עד אתמול.
בפני הקוראים של "ידיעות אחרונות" - כאמור, לפחות עד אתמול - איש לא התנצל. מי שניזון מ"ידיעות אחרונות" בלבד, ללא כלי תקשורת אחרים, עדיין אינו יודע כי כתבת הענק שהשתרעה על פני חמישה עמודים - היתה כולה בלוף אחד גדול, מתחילתה ועד סופה. מה שמוביל אותנו למסקנה כי ל"ידיעות" לא אכפת מהקוראים. העיתון לא סופר אותם. לבקש סליחה? למה מה קרה?
נגיד ככה: נראה כי בבניין המערכת בתל אביב לא סבורים שהקוראים מספיק חשובים כדי להתנצל בפניהם על הבלוף. ייתכן שזה יקרה היום, אולי מחר או בימים הבאים. מי יודע. זה כבר יהיה מעט מדי ומאוחר מדי. השחצנות וגבהות הלב של מי שהתרגלו להאמין שהם־הם מנהלי המדינה מונעות זאת מהם. וכך נשארנו עם מה שכבר ברור - שהקוראים של העיתון עצמו ממש לא נחשבים ב"ידיעות".
המסקנה הזו מתחזקת לאור התנהלות דומה של "ידיעות אחרונות" בפרשות נוספות ודומות מהעבר: "הצונאמי המדיני" שהובטח לנו ועד היום לא הגיע; ההבטחות כי ביקורו האחרון של אובאמה בישראל נועד לנקום ברה"מ, ביקור שהתגלה כחיבוק חם מצידו של נשיא ארה"ב; פרשת העוזרת ליליאן פרץ שהחלה בתרועות ובכותרות ענק והסתיימה בדממה דקה; פרשת "השרוף", כאשר חיים צינוביץ' התחזה לזמר מזרחי שכל פניו שרופים; ההתייצבות לצידם של עבריינים מורשעים דוגמת אהוד אולמרט, אריה דרעי וחיים רמון; ההשתלחות בנשיאת העליון לשעבר, דורית ביניש; ועוד ועוד. במקום זאת, קיבלו הקוראים את הגירסה הישראלית של החזן מטרנסילבניה, שלא היה מסוגל להיישיר פניו אל הקהל שלו ולומר את שתי המילים המתבקשות - "סליחה, טעיתי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו