לא שחסרות סיבות טובות לנסות לשיפור התזונה – החל מהורדת היקף המותניים, דרך הרגשה טובה יותר ואפשרות לרוץ אחרי האוטובוס שתמיד מגיע לתחנה בדיוק 10 שניות לפניכם, ועד הפחתת סיכון למחלות – אבל מחקר חדש בתחום האפיגנטיקה (עוד רגע נסביר מה זה) חושף מניע נוסף שקשה להתעלם ממנו: הבחירות התזונתיות שלכם היום יכולות להשפיע על הגנטיקה והבריאות של הילדים והנכדים העתידיים שלכם. ביקשנו מ-Claude להזין אותנו בכל מה שצריך לדעת על הסיבה החדשה להפסיק לדחות את הדיאטה של "אחרי החגים".
אפיגנטיקה היא חקר של שינויים בביטוי גנים המתרחשים ללא שינויים ברצף ה-DNA הבסיסי; פעם חשבנו שגנים הם שרטוטים סטטיים, בלתי ניתנים לשינוי, אבל עכשיו אנחנו יודעים שגורמים סביבתיים, כולל תזונה, יכולים לגרום לשינויים אפיגנטיים, שמדליקים או מכבים גנים שממשיכים להיות קיימים ברצף התורשתי שלנו.
הממצאים הבולטים בתחום הגיעו ממחקרים של תקופות כמו הרעב בהולנד בחורף האחרון של מלחמת העולם השנייה. נשים הרות שסבלו מתנאי רעב בחורף 1944-1945 הראו שינויים אפיגנטיים הקשורים לגנים של גדילה בילדיהן ובנכדיהן. כתוצאה מכך, לצאצאיהן היו סיכונים גבוהים יותר להשמנה, מחלות לב והפרעות מטבוליות אחרות למרות שגדלו לאחר המלחמה בתנאים שהלכו והשתפרו.
מחקרים בבעלי חיים מחזקים את הממצאים הללו: כאשר נחשפו לרעלים או הוזנו ב’תפריט’ עתיר שומן ודל בערכים תזונתיים, לא רק שמכרסמים וכבשים הראו השפעות אפיגנטיות שליליות בעצמם, אלא גם כמה דורות של צאצאיהם. ההשפעות נמשכו עד דור הנינים – כלומר שלושה דורות אחרי זה שאכל תזונה לא בריאה.
המחקר ממחיש עד כמה הבחירות התזונתיות שלנו כיום יכולות להשפיע לרעה גם על צאצאינו. קבלת החלטות תזונתיות לקויות מגבירה את הסיכון למחלות לא רק עבור עצמנו, אלא גם עבור הדורות הבאים. מצד שני, הוא גם מראה שאימוץ תזונה בריאה יותר על בסיס מזון טבעי ולא מעובד – ירקות, פירות, דגנים מלאים, חלבונים רזים – נוכל להשפיע באופן חיובי על המורשת האפיגנטית שאנו משאירים לצאצאינו. פעולות פשוטות, כמו בחירה בתפוח על פני צ'יפס, אינן טובות רק לבריאות שלנו, אלא גם לזו של ילדינו ונכדינו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו