מה שאמרו לכם על לתת לילדים לשחק בבוץ – לא נכון!

ילדים סופגים מההורים פעם אחר פעם הערות על כך שהם משחקים בסביבות לא נקיות – אבל רוב ההורים עצמם מכירים את הטענה שיש למעשה יתרונות בריאותיים בלאפשר לילדים לשחק בבוץ. בעזרת Claude נסביר מה אמרו לנו, ומה אומר על זה המדע.

תיאוריית ההיגיינה
הנימוק הנפוץ למתן אפשרות לילדים לשחק בבוץ נקראת "תיאוריית ההיגיינה", והיא גורסת שחשיפה מסוימת לחיידקים טובה לפיתוח מערכת חיסון בריאה. מספר מחקרים מצאו שלילדים שגדלים בסביבות סטריליות יותר, כמו אזורים עירוניים ללא חיות מחמד, יש שיעור גבוה יותר של אלרגיות ומחלות חיסוניות בהשוואה לילדים שגדלו בחוות או בבתים עם חיות מחמד.

תיאוריית החברים הוותיקים
בהתבסס על תיאוריית ההיגיינה, תיאוריית "חברים ותיקים" מציעה כי חשיפה מוקדמת לחיידקים "ידידותיים", במיוחד במעיים, היא המפתח ללימוד מערכת החיסון לזהות מה זר אך לא מזיק לעומת מהו פתוגן שיש להילחם בו. חשיפה זו מתרחשת באופן אידיאלי במהלך השנה הראשונה לחיים, כאשר המיקרוביום של המעי מתפתח. חיידקים ממקורות כמו לידה נרתיקית, הנקה ובליעה של חיידקים מהסביבה החיצונית כולם עוזרים לבנות מערכת חיסונית מגוונת ומווסתת היטב, שפחות נוטה להגיב בטעות לחומרים לא מזיקים כמו אלרגנים.

יתרונות הבוץ
מחקר משנת 2016 בפינלנד מצא שילדים ששיחקו באדמת יערות פיתחו חיידקים מגוונים יותר על עורם והעלו רמות של תאי חיסון ומולקולות איתות בהשוואה לילדים ששיחקו במגרשי חצץ סטנדרטיים. הדבר מצביע על כך שהחיידקים בלכלוך עשויים לעזור "לאמן" את המערכת החיסונית.

כמובן, ישנם גורמים נוספים המשפיעים על אלרגיות וסיכון למחלות אוטואימוניות, כמו גנטיקה. הורים צריכים להימנע מאזורים עם זיהום תעשייתי או מזהמים שגורמים ללכלוך להיות רעיל. אבל לרוב, הרופאים מעודדים מתן אפשרות לילדים להתלכלך במהלך משחק בחוץ כדי להגביר את גיוון המיקרוביום שלהם.

ההמלצה
אף על פי שאף אחד לא צריך לחשוף את ילדו בכוונה לפתוגנים הגורמים למחלות זיהומיות, מעט זוהמה חיצונית מהווה חיזוק חיסוני טבעי. לכן, אין סיבה מיוחדת שלא לתת לילדים להתגלגל בבוץ, לשחק באדמה, להיחשף לקשקשים ולפרווה של חיות מחמד ולצרוך מזון מהגינה כדי להיחשף לאותם "חברים ותיקים", שיכולים לחזק את ההגנה של הגוף שלהם לכל החיים.