איך נאס"א הצליחה לשגר טלסקופ לחלל בלי טיל?

בלון עצום של נאס"א הנושא טלסקופ מיוחד קבע לאחרונה שיא חדש תוך כדי איסוף נתונים מעל המרחבים הקפואים של אנטארקטיקה. נעזרנו ב-Claude כדי לספר על המחקר ועל השיא ששבר.

ב-31 בדצמבר – לפני 62 ימים – שיגרה נאס"א ממדף הקרח של רוס כדור פורח ענק, שגודלו כגודל איצטדיון, כשאל תחתיתו מחובר GUSTO – טלסקופ אינפרא-אדום מתקדם שנועד לחקור ענני גז בין-כוכביים וכך לגלות פרטים חדשים אודות תהליכי היווצרותם של כוכבים. הבלון, שטס בגובה של כ-36.5 ק"מ – פי 3 מגובה הטיסה של מטוסי נוסעים ופי 2 מהגובה המקסימלי של F15 ו-F35 – שבר את השיא לכדור הפורח (או, ליתר דיוק, בלון) בעל מטען כבד שנשאר באוויר למשך הזמן הארוך ביותר. השיא הקודם היה 55 ימים, שעה ו-34 דקות.

המכשור של טלקסופ GUSTO לוכד תדרי רדיו חלשים, שבלתי אפשרי לנתח מהקרקע בשל העובדה שהם ‘נספגים’ באטמוספירה. הדבר מאפשר להשוות בין גלקסיות בגילאים שונים כדי לשרטט ‘מחזורי חיים’ של כוכבים.

קביעת השיא החדש דרשה הכנות נרחבות, כגון מציאת ‘חלונות שיגור’ מושלמים והבטחת חוסן מפני מזג האוויר הקוטבי האכזרי. אבל הצלחות כמו GUSTO מציגות את הפוטנציאל הייחודי של כדורים פורחים לצד לוויינים וטלסקופים קרקעיים למחקר הדורש נקודת תצפית קרובה יותר לחלל. מערכות התקשורת השונות התומכות בטיסות כדור פורח יכולות גם להוות ‘בלוני ניסוי’ של טכנולוגיות להעברת ממצאים אנליטיים בזמן אמת.

בעוד שהם נתונים לחסדי הרוחות ומשתני התקררות שבסופו של דבר יסיימו את הטיסה שוברת-השיאים של GUSTO, כל הקפה שלו מעל היבשת הקפואה מוסיפה לידע האנושי על הגזים הנמצאים בחללים הבין-כוכביים. המשימה הזו סוללת את הדרך לתצפיות מעופפות שאפתניות אף יותר בעתיד – אולי אפילו מהחלל עצמו.