מתכתבים בוואטסאפ באמצע פגישה? מעולה!

בעולם הדיגיטלי של היום, אנשים מלהטטים לעתים קרובות בין סוגי תקשורת שונים, כולל שימוש בסמארטפון או במחשב תוך כדי שיחה עם אדם הנוכח לידם. למרות שהדבר עשוי להוביל להסחת דעת, מחקר חדש מאוניברסיטת בינגהמטון של מדינת ניו-יורק מגלה של’ריבוי משימות תקשורתי’ יש יתרונות פוטנציאליים – אם הוא נעשה נכון. נעזרנו ב-Forefront כדי להרחיב. 

המחקר, שפורסם בכתב העת Computers in Human Behavior Reports, בדק כיצד תקשורת מקבילה משפיעה על סביבות עבודה ולמידה. החוקרים, בהובלת עוזר ההוראה ג'ינְגְלוּ ג'יאנג, התמקדו בדרכים שבהן אנשים מנהלים את חלוקת הקשב שלהם על פני תקשורת מסוגים שונים בו-זמנית, במקום לצאת מההנחה שהקשב ייפגע.

מחקרים קודמים קשרו חלוקת קשב תקשורתית עם הסחות דעת וליקויים בביצוע משימות. עם זאת, המחקר הזה מגלה שתקשורת מקבילה לא תמיד מעכבת פעילויות אם היא קשורה ישירות למשימה העיקרית. במלים אחרות: אם התקשורת הדיגיטלית שאנחנו מבצעים קשורה לפעילות המרכזית שבה אנחנו לוקחים חלק באותו זמן – פגישה, שיעור וכו’ – היא יכולה לשמש לשילוב של מידע רלוונטי שמתקבל בזמן אמת.

לדוגמה, האזנה להרצאה תוך כדי קריאת חומרים מקוונים קשורים יכולה להיות יעילה יותר מניסיון לעקוב אחר שני תכנים לא-קשורים על שני מסכים בו-זמנית. אם פעילויות תקשורת מקבילות משלימות זו את זו, הן מאפשרות לאנשים לצלול עמוק יותר לתוך הנושא מנקודות מבט שונות.

המחקר מצא גם שציפיות ברורות חשובות כאשר מתקשרים עם אחרים. למשל, הצבת גבולות והסבר מטרת התקשורת המקבילה מפחיתים תפיסות ביקורתיות לגבי גסות הרוח לכאורה של חלוקת הקשב. מנהלים, מורים וכדומה צריכים להבהיר מתי תקשורת מקבילה מקובלת ומתי היא תיחשב להסחת דעת מיותרת, ואילו עובדים או תלמידים צריכים למצוא איזון בחלוקת תשומת הלב.