עיטוש שווה, בצורה זו או אחרת, לשמינית אורגזמה – כך לפחות טוען מיתוס עקשן שמועבר מדור לדור כבר שנים. אבל האם זה בכלל נכון – ואיך, בכלל, אפשר להשוות בין שני הדברים? פנינו ל-Forefront כדי שתעזור לנו להבין את ההיגיון בשיגעון.
על פני השטח, יש קווי דימיון ומכנים משותפים שטחיים בין התעטשות לאורגזמה: שניהם כרוכים בהצטברות של מתח בגוף, שמשתחרר לפתע, וכתוצאה מכך גורם לתחושת הקלה; בנוסף, התעטשויות, כמו אורגזמות, יכולות לפעמים להיקטע או לא להתממש ברגע האחרון; כמו כן, התעטשות מעוררת שחרור של אנדורפינים – הכימיקלים הגורמים לתחושה טובה במוח.
עם זאת, בזה נגמר הדימיון בין שני הדברים. כמות האנדורפינים המשתחררת בעת התעטשות היא זעירה בהשוואה לזו הנפלטת בזמן אורגזמה. שיא מיני משחרר מבול של אנדורפינים, יחד עם אוקסיטוצין, דופמין ונוירוטרנסמיטרים אחרים למערכת שלנו, בעוד התעטשות רחוקה מכך מאוד.
גם הרעיון שעיטושים מרובים יכולים להצטבר איכשהו לחוויה אורגזמית מופרך. בעוד שהתעטשות עשויה לספק הקלה רגעית, אין הוכחות שהגוף שלנו מגיב להתעטשויות חוזרות ונשנות באופן דומה לגירוי ושחרור מיניים. חלק מהאנשים מדווחים על התעטשות או גודש באף במהלך או אחרי יחסי מין – אבל זה כנראה נובע מעוררות המעוררת תגובות במקומות אחרים בגוף, ולא בגלל שההתעטשות עצמה מחקה בצורה כלשהי אורגזמה. העצבים השולטים באף שלנו עלולים להצטלב עם אלה המעורבים בעוררות, אך ההשפעה היא בכיוון אחד, ולא השני.
בסופו של דבר, כל המחקרים והמומחים למין מסכימים: התעטשות לא מזכירה את האקסטזה של אורגזמה. המיתוס הזה חסר בסיס מדעי, ואין שום סיבה להימנע – או לנסות – להתעטש 8 פעמים ברצף, או אפילו יותר, אם הגוף דורש זאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו