לא רק שנאת ישראל: ההיסטוריה המפוקפקת של אנטוניו גוטרש

מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, הצליח להפוך בחודשיים האחרונים לאדם מאוד, מאוד לא אהוד בישראל: הוא שתק במשך שבועיים ארוכים לאחר הטבח בדרום, כשטרח לדבר על הנושא הוא הצדיק את מעשי הזוועה של חמאס, וכעת הוא מפעיל חוקים מיוחדים כדי ללחוץ על ישראל לעצור את מלחמתה המוצדקת נגד מי שפועל ללא כחל ושרק להשמדתה. זאת למרות שבעבר ניסה להצטייר כאובייקטיבי, ביקר בישראל מייד לאחר מינויו לתפקיד ואף דיבר במפורש על כך שעל הר הבית היה במקור בית מקדש יהודי. אז פנינו ל-Bard לשאול האם גוטרש מעורב בשערוריות וצביעות נוספים.

האשמות על פגיעות מינית תחת חסות האו"ם:
ב-2020 התמודד גוטרש עם ביקורת על כך שהוא עשוי להאריך את החוזה של בכיר בכוח שמירת השלום של האו"ם בסהרה המערבית, למרות שאותו בכיר הואשם בהתנהגות מינית בלתי הולמת. זאת בניגוד למדיניות "אפס סובלנות" המוצהרת של גוטרש בנושא הטרדות מיניות;
ב-2021 הוא טען שלא ידע כי ראש הסגל שלו לשעבר, פבריציו הוכשילד-דראמונד, הואשם בהטרדות מיניות. זאת למרות שחברי וחברות סגל אחרים הכירו את ההאשמות. הפרשה הגיעה לפיצוץ לאחר שהוא פיטר (או ליתר דיוק לא חידש את החוזה של) חברת הסגל שהגישה את התלונה נגד הוכשילד-דראמונד, מה שנחשד כפעולת נקם על הפגיעה במקורבו;
בשנה שעברה נמתחה על גוטרש ביקורת על כך שהאו”ם קיבל 66 תלונות על ניצול מיני והתעללות במסגרת משימות שמירת השלום, ו-91 תלונות על אנשי האו"ם מחוץ לכוחות שמירת השלום. זאת למרות שעם כניסתו לתפקיד המזכ”ל, ב-2017, הוא הבטיח למגר מקרים כאלה.

טענות על תפקודו במסגרת האו”ם:
לפני מינויו למזכ”ל הביע גוטרש נכונות לפעול בנושא “השאלה המורכבת במיוחד” של מגיפת הכולרה בהאיטי, שהתפרצה ב-2010 בעקבות אנשי שמירת שלום של האו”ם שהביאו את הנגיף מנפאל והפיצו אותו באי לאחר שהשליכו את צרכיהם אל מקורות מים מקומיים. למרות זאת, לאחר קבלת המינוי הוא לא תקצב כמעט בכלל את הקרן למלחמה בכולרה באי;
ב-2017 הוא גינה את טבח העם של בני המיעוט המוסלמי רוהינגיה במיאנמר, אך שנתיים אחר כך זכה לגינוי והאשמה בצביעות מצד ארגוני זכויות אדם בשל העובדה שלא גינה באופן דומה את היחס המזעזע של סין למיעוט המוסלמי האויגורי;
ב-2018 הוא ספג ביקורת על כך שהגינוי שלו נגד הפצצות הקואליציה בראשות סעודיה בתימן, שגרמו למשבר הומניטרי, לא היה חמור מספיק;
וב-2022 האשימו אותו כי הוא מקורב הרבה יותר מדי לרוסיה, בשל עמדותיו הסוציאליסטיות-קומוניסטיות (הוא כיהן כראש האינטרנציונל הבינלאומי), ולכן נמנע מלגנות את פלישתה לאוקראינה.