סודוקו, תשבץ מספרים שהופיע לראשונה במגזין ניו יורקי ב-1979, הפך בעשורים שחלפו לתופעה עולמית.
הסתייענו ב-ChatGPT כי לשרטט את המסלול שעשה הסודוקו עוד מהתחלותיו המוקדמות.
סיפורו של הסודוקו מתחיל במנהטן עם תשבץ מספרים בשם "Number Place" שפורסם בגיליון 1979 של Dell Puzzle Magazines. יוצר הפאזל נותר אנונימי, אך עדויות מצביעות על כך שאולי היה זה הווארד גארנז, אדריכל ומפתח משחקים. גארנז לא קיבל קרדיט בסמוך לפרסום, אך וויל שורטס, עורך עמודי המשחקים של הניו יורק טיימז גילה מאוחר יותר שבכל פעם ש-Numbers Place הופיע במגזין, שמו של גארנז הופיע ברשימת היוצרים שהופיע בקדמת המגזין ולא הופיע בכל פעם אחרת.
שורשיו של הסודוקו הם בריבועים לאטיניים: ריבועים שבהם מספר השורות והעמודות שווה ובכל שורה ועמודה מופיעים רק סמלים שונים, ללא חזרות. פיתוחם של הריבועים הלאטיניים מיוחד לעיתים קרובות למתמטיקאי השוויצרי לאונרד אוילר, אך המתמטיקאי הקוריאני צ'וי סאוקיונג הקדים אותו בכמעט 70 שנים כשפרסם מחקר על ריבועים לטיניים בשנת 1700.
ב-1984 נתקל איש העסקים מאקי קאג'י ב-Numbers Place. החברה שהוא עמד בראשה, ניקולי, פרסמה מגזין חודשי של תשבצים ומשחקים, וקאג'י, שנחשב היום לאבי הסודוקו, הכניס את הסודוקו לאלו. הוא כינה את התשבץ המספרי סוג'י ווה דוקושין ני קגירו – "הספרות חייבות להופיע פעם אחת". סוג' ווה דוקושין ני קגירו קוצר בהמשך לסודוקו.
ב-1997 נתקל וויין גולד, שופט פלילי מהונג קונג בסודוקו בספר שמצא בחנות ספרים בטוקיו. גולד הקדיש שש שנים מחייו לפיתוח Pappocom Sudoku, תוכנת מחשב שיצרה בעצמה תשבצי סודוקו חדשים. ב-2004 הוא שכנע את עיתון ה-Times הלונדוני לפרסם תשבצי סודוקו, ובך הניע את שגעון הסודוקו העולמי. שנתיים לאחר מכן נבחר גולד כאחד מ-100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם ברשימה השנתית של טיים מגזין.
אחרי שכבש את בריטניה, אומץ הסודוקו במהירות באירופה, והחל להופיע בעיתונים, ספרי תשבצים וגם סודוקו אונליין ברשת. משם הוא המשיך לארה"ב, 26 שנים אחרי פרסומו הראשון בניו יורק ב-1979.
