"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

האם חופי הים עומדים להיכחד בקרוב?

חופי הים החוליים שאנחנו כה אוהבים נמצאים בסכנת היעלמות. ברחבי העולם מתריעים כי החול הולך ו’נעלם’ מהחופים, ובמקומו הם הופכים למצוקי סלעים שאינם ידידותיים לרוחצים ומשתזפים

,עודכן
0השמעה
משתזפים בחוף הים בתל אביב. צילום: יהושע יוסף

העיר אושנסייד, השוכנת כ-65 קילומטר צפונית לסן דייגו בקליפורניה, נחשבת מזה שנים לגן עדן לאוהבי חופים וגלישה. היא אף ביתן של כמה אליפויות גלישה בולטות. אך האידיליה הזו מאוימת כעת, במקרה קיצוני במיוחד של מגמה כלל-עולמית שמאיימת להכחיד כליל את חופי הים החוליים שאנחנו כל כך נהנים מהם. השתמשנו ב-ChatGPT לסיפור הסוחף הזה:

קו החוף של אושנסייד היה עד לשינוי דרמטי בשנים האחרונות. חופי העיר, שהיו בעבר 6 ק"מ של רצועות חוליות רחבות ידיים, הצטמצמו כעת לרצועות צרות, וביניהן מקטעים של סלעים ענקיים שהגלים מתנפצים עליהם בדרמטיות. המבקרים מוצאים את עצמם כעת מתחרים על מקום על חוף הים המתכווץ, וכלכלת התיירות של העיר נמצאת בסכנה.

הסיבה לכך טמונה בשילוב בין כוחות הטבע לשינויים שגורם האדם. קו החוף של קליפורניה, ושל מדינות רבות ברחבי העולם, אינו הפלא הטבעי שאנשים רואים בו. הוא עבר עשרות שנים של הנדסה כדי ליצור את החופים המרהיבים. מיליוני מטרים מעוקבים של חול הובאו ממקומות שונים על היבשה, או מרצועות חול ימיות, כדי ליצור את החופים האייקוניים. מבנים המגנים על החול מפני היסחפות לים עם הגלים מאטים – אך לא מצליחים לבלום – את שחיקת החופים. הם אף מאיצים אותה, כפי שנסביר מייד.

חול שנסחף באופן טבעי למים לאורך זמן, נודד בחלקו לחופים אחרים באמצעות תופעה הנקראת סחף ליטורלי. אבל הפיתוח לאורך החוף יצר מחסומים קשיחים שמעכבים את התהליך הטבעי הזה. סכרים ותעלות בטון הפחיתו גם הם את זרימת משקעי הנהר, שיכולים היו לחדש את מלאי החול על החוף, בעוד שאזורי חוף שהקרקע בהם היתה אמורה לעבור תהליך טבעי של התפוררות שמספקת חול נוסף לחוף מוגנים במחסומים, כדי להגן על מבנים ותשתיות שנבנו עליהם.

רוצים לדעת עוד?

יש לנו עוד כל כך הרבה מידע מעניין לשתף איתכם! תנו לנו את המייל שלכם, וניתן לכם את הכתבות הכי מעניינות בעולם.

השינויים הדרמטיים בקו החוף של העיר מיוחסים לבנייתם של מחנה פנדלטון, בסיס של חיל הנחתים האמריקאי, במהלך מלחמת העולם השנייה, והנמל האזרחי של העיר בשנות ה-60. שני הנמלים, המוגנים על ידי מזחי סלע, החלו למנוע מחול שמגיע מאזורים אחרים להישטף אל חופי העיר.

מאמצים לטפל בסוגיה זו כוללים הבאת כמויות חול אדירות על ידי חיל ההנדסה של צבא ארה"ב פעם בשנה, ושאיבת משקעים מנהר סן לואיס ריי אל החופים. עם זאת, אמצעים אלה לא מצליחים לבלום לחלוטין את הידלדלות החול בחופים.

בתגובה למשבר ההולך וגובר, הקימו תושבים את "Save Oceanside Sand" (או בקיצור SOS), במטרה לעודד פתרונות, כגון מזחי סלע הניצבים לקו החוף (כלומר כאלה שמתחילים מהחוף ונמתחים אל תוך הים, ומונעים מהחול בכל מקטע להיסחף למקטע אחר), אך נתקלו בהתנגדות בשל השפעתם על המצב הטבעי של החוף. העיר מינתה מנהל מיוחד לאזור החוף, שיזם תחרות להצעת פתרונות לבעיה, שאליה ניגשו 36 חברות, עם הצעות שנעו החל מאיים מלאכותיים צפים שמתחתם ‘יערות’ של אצות שיבלמו סחף של חול אל הים, ועד בניית דיונות מאבני הים הטבעיות כדי ‘לכלוא’ את החול על החוף.

כאמור, הבעיה לא ייחודית לאושנסייד, והיא רק דוגמה למגמה עולמית. מומחים מזהירים כי גם הפתרונות המקומיים המוצעים לבעיה בערים שונות לא יבלמו אותה בקנה מידה עולמי וארוך טווח. גארי גריגס, פרופסור למדעי החוף, אומר ש"אנחנו צריכים להתמודד עם המציאות שבטווח הארוך, אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות כדי לעצור את האוקיינוס השקט. כל מה שאנחנו עושים הוא לטווח קצר."

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר