הקולוסיאום ברומא. צילום: GettyImages

רומא לא נבנתה ביום אחד – אבל כמעט נחרבה בתשעה

שרפה שהחלה בחנות אחת כמעט החריבה את בירתה המפוארת של האימפריה. מה עשה הקיסר באותו זמן, ומה קרה אחר כך

הפתגם המוכר אומר שעיר אגדית לוקח זמן לבנות. לעומת זאת, להרוס אותה לא לוקח זמן רב, כפי שהוכיחה ההיסטוריה לפני 1,959 שנים באירוע שעליו מספר לנו מנוע הבינה המלאכותית Forefront:

השריפה הגדולה של רומא התרחשה בשנת 64 לספירה, ונותרה עד היום אחת השריפות ההרסניות ביותר בכל הזמנים. השריפה, שהחלה בשעות הערב של 18 ביולי, בערה ברחבי העיר העתיקה במשך תשעה ימים, והותירה אחריה לא רק אדמה חרוכה, אלא גם השפעות חברתיות.

הסיבה המדויקת לשריפה הגדולה נותרה נושא לוויכוח בין היסטוריונים. לפי הדיווחים, השריפה החלה בחנויות שמסביב לשדה מרס והתפשטה במהירות עקב רוחות חזקות ומבני העץ הצפופים של העיר. כמה מקורות עתיקים טוענים כי הקיסר נירון עצמו הורה על הצתת האש על מנת לפנות מקום לפרויקטים האדריכליים הגדולים שלו, אם כי לתיאוריה זו אין ראיות משמעותיות מלבד מה שאירע בדיעבד.

השריפה השתוללה ברחבי העיר במשך שישה ימים, והפכה שכונות שלמות, שהיוו שלושה מתוך 14 הרובעים של העיר, לאפר. הלהבות כילו מבנים איקוניים ואינספור מקדשים, בתים ומבני ציבור. ההרס היה עצום, הותיר אלפים חסרי בית וגרם לאובדן חיים ורכוש לאין שיעור.

תגובתו של הקיסר נירון לשריפה הגדולה של רומא הייתה נושא למחלוקת. לפי כמה דיווחים הוא ניגן בכינור ושר מול השריפה, אך היסטוריונים טוענים כי מדובר בהגזמה המבוססת על כך שבפועל הוא היה באותו זמן בעיר אחרת שבה אכן ניגן ושר, עד שנודע לו על השריפה. בכל אופן, הוא פתח את ארמונותיו וגניו לאזרחים העקורים ויזם מאמצי סיוע לספק סיוע ומחסה.

בעקבות השריפה, נירו ניצל את ההזדמנות לבנות מחדש את רומא בקנה מידה גדול – מה שכאמור משמש כעין חיזוק לטענה כי יזם את השריפה כתירוץ לעשות זאת. הוא יישם חוקי בנייה חדשים, כולל רחובות רחבים יותר ושימוש בחומרים בלתי דליקים כמו לבנים ואבן. השחזור של רומא הציג לראווה את שאיפותיו האדריכליות, עם מבנים מפוארים כמו דומוס אוראה ("בית הזהב") והקולוסוס של נירון.

לשריפה הגדולה של רומא היו השלכות מרחיקות לכת על האימפריה הרומית. גל שמועות ותיאוריות קונספירציה הוביל לרדיפה של נוצרים, ששימשו שעירים לעזאזל. השריפה גם סיפקה לנירון הזדמנות לבסס את כוחו ולדכא התנגדות, שכן הוא האשים קבוצות שונות באסון. האירוע סימן נקודת מפנה בתקופת שלטונו, ותרם בסופו של דבר לנפילתו ולחוסר היציבות הפוליטית שבא לאחר מכן ברומא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו