התאחדות הכדורגל האירית הציגה השבוע את חולצת הנבחרת החדשה שלה. החולצה, בצבעי הסוואה ירוקים עם שרוולים לבנים־כתומים, עוצבה כך ש"תייצג את התחושה של אנשים שטסים בחזרה הביתה ורואים את אירלנד מבעד למטוס". מחשבה רבה הושקעה בחולצה, והאוהדים שונאים את זה. "בכל שנה זה גרוע יותר", כתב אחד, "מזעזע", הוסיף אחר, "אוקיי, עכשיו תראו לנו את החולצה האמיתית", סיכם אוהד נוסף.
תעשיית חולצות הכדורגל עלתה שלב בשנים האחרונות. אם בעבר קבוצות ונבחרות היו מוציאות חולצות בית/חוץ סטנדרטיות, היום אפשר למצוא מספר רב של עיצובים - לפעמים בצבעים שאין להם שום קשר לצבעי הקבוצה, נוסף על עיצובי רטרו או עיצובי מחווה לשחקני עבר וכדומה.
נאפולי, למשל, הוציאה העונה כבר ארבע חולצות שונות לכבוד דייגו מראדונה. עבור האוהדים, שהם גם הצרכנים, מדובר במגמה מבורכת והם רוכשים את כל מה שיוצא לשוק. ב־2021 מכרה באיירן מינכן 3.25 מיליון חולצות, יותר מכל קבוצה אחרת בעולם, ומי שמשלימות את החמישייה הראשונה הן ריאל מדריד, ליברפול, מנצ'סטר יונייטד ויובנטוס.
עסקאות החסות עם חברות הביגוד נחתמות במאות מיליוני דולרים, ולעיתים רכישה של שחקן מסוים מקפיצה את מכירת החולצות בסכומי עתק. כשכריסטיאנו רונאלדו עבר מריאל ליובנטוס ב־2018, נרכשו ביום אחד 520 אלף חולצות שלו בשווי כולל של 60 מיליון דולרים.
מה שהבינו הקבוצות זה שחולצות המשחק הן הפריט המזהה המרכזי של האוהד - מעין תג שתמיד צריך להיות אקטואלי. היום זה עניין שבשגרה, אבל פעם זה ממש לא היה המצב. תמונות אוהדים ממגרשי כדורגל בשנות ה־60 מראות קהל בבגדי יום־יום, ללא שום סממנים של הקבוצות על הדשא. הפריט היחיד שאפשר היה לשייך לאהדה היה דגלון קטן בצבעי הקבוצה או הנבחרת - וזהו.
רק בשנות ה־70, כחלק משינויים בנורמות החברתיות, הפך לבוש ספורטיבי שגור. אוהדים החלו להגיע לאצטדיונים בבגדים בצבעי הקבוצה האהודה, והוסיפו להם צעיפים וכובעים. לקראת שנות ה־80 החלו מועדונים למכור חולצות עם סמל הקבוצה, ולאורך השנים התפתחה התעשייה עד למצב הנוכחי, שבו קבוצות משקיעות מיליונים ומכניסות מיליונים מבגדי המועדון - על שלל דגמיו ועיצוביו.
"נדאג שזה לא יקרה בדגמים הבאים שלנו"
היחס בין האוהדים לחולצות הקבוצה/נבחרת הפך הדוק כל כך, שלפעמים - וכמו במקרה של אירלנד - העיצוב לא מתקבל על ידי האנשים שאמורים לרכוש אותו. בשנה שעברה, כשדורטמונד עלתה למשחק ליגת האלופות בחולצה חדשה שעיצבה חברת פומה, האוהדים זעמו על כך שסמל המועדון נבלע ברקע הצהוב - ואילצו את היצרנית לפרסם התנצלות: "צר לנו שהכעסנו את האוהדים. לקחנו את זה לתשומת ליבנו ונדאג שזה לא יקרה בדגמים הבאים שלנו".
ב־2017, חולצה שעוצבה לנבחרת ספרד גררה ביקורת ציבורית גדולה בגלל דמיון לדגל הרפובליקה הראשונה, ושנתיים קודם לכן אוהדי ברצלונה כעסו על הכיתוב של נותן החסות מקטאר במרכזה של החולצה.
אז מה הסוד לחולצת כדורגל טובה שתהפוך לסחורה חמה בחנות? לפי המעצבים הבכירים בתעשייה, נוסטלגיה וחזרה לימים טובים יותר. בראיון למגזין "FourFourTwo" סיפר איניגו טרנר מאדידס: "החולצה אמורה לקחת אותנו לימים חופשיים יותר. היא אמורה לספר סיפור על הקבוצה, על העיר ועל האוהדים". ג'יימס ווב, בכיר בתעשייה, הוסיף: "אנחנו חיים בעידן שבו חולצת כדורגל לא מיועדת רק לאצטדיונים. זה פריט לבוש, זה חלק מהחיים".
כל המעצבים מדברים על החולצות במונחים גרנדיוזיים. חיבור בין עבר, הווה ועתיד, לספר סיפור, לבחון את הגבולות, להפגין יצירתיות ותשוקה, ועוד ועוד. במקום זה הם פשוט יכולים להגיד את האמת: למכור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו