בדקות הסיום גרניט ג׳אקה מתחיל ללכת מכות עם הסרבים. "משחק אותה קשוח, אבל לא חשב שהוא צריך לשחק עבור קוסובו״, אומר אוהד בשם עדנן שהוא רופא שיניים.
הוא כנראה לא כל כך הוגן. אביו של ג'אקה היה 3.5 שנים בכלא היוגוסלבי. אחרים צועקים לו להירגע כי יש עוד טורניר לשחק והסרבים השנואים הולכים הביתה וסתם מנסים לסחוט הרחקה.
הם כנראה טועים, כי ג׳אקה שיחק אתמול את גמר הגביע העולמי שלו. אל תתבלבלו עם מלחמת קוסובו המחרידה, היא הייתה בשנים 1998-1999. האב היה אסיר פוליטי עוד ביוגוסלביה אחת של שנות ה-80' ועבר עינויים קשים. חלק מניסוי המדינה הרב לאומית של הבלקן שהייתה יוגוסלביה.
אני אומר לבני שיחי שאני זוכר את יוגוסלביה לטובה בגלל נבחרות הכדורסל העצומות שלה. הם מציינים בצדק שגם הכדורגל, הקולנוע והמוסיקה היו מצויינים.
אבל בניגוד לאזורים הדוברים סרבו-קרואטית אין כאן שום דבר מתופעת היוגו-נוסטלגיה. בינתיים כמה מהשחקנים השחורים של שווייץ מצטרפים לקטטה בקטאר ויושבי המקום בטוחים שזה קשור לגזענות סרבית.ֿ
הדמוניזציה לכל דבר סרבי היא מוחלטת. לפחות בימים של כדורגל. את המחצית הראשונה אני רואה ברחבה ליד הקתדרלה על שם האם תרזה. הנזירה האלבנית זוכת פרס נובל לשלום על פעילותה למען עניים בהודו. הכנסיה מאד מרכזית בעיר למרות ש-95% מאוכלוסיית קוסובו היא מוסלמית. המשחק מוקרן על קירות הכנסיה!
לאומנות מייצרת כדורגל משובח
אז קיבלנו אתמול בפרישטינה משהו מהאקזוטיות הזו של הכדורגל. עיר אלגנטית בצורה מפתיעה פרישטינה, עם תשתית כבישים מצויינת סביבה. אבל זה הבלקן. ככל שסבלת יותר בגלל אדישות העולם - אתה מקבל תקציבים טובים מרגשות האשם שלו.
דוכני יין חם הניפו את דגלי שוויץ. בחנות ספורט אומר לי המוכר שהחולצה של שווייץ היא השלישית הכי נמכרת. ברזיל ראשונה ואחריה חולצת ארגנטינה של מסי. אבל הרבה פחות מאשר המשחק בקליניגרד 2018 כשג׳אקה ושרדאן שאקירי חגגו במחוות הנשר האלבני והתסיסו איצטדיון רוסי פרו-סרבי.
המקומיים קיבלו שוב את הניצחון שלהם: 2:3 נפלא על סרביה, במה שהיה אולי אחד המשחקים הטובים של האליפות - לאומנות מייצרת כדורגל טוב אין מה לדבר.
ילדים לאסירים פוליטים מייצרים כדורגלנים מחוייבים. משני הצדדים אגב. הקוסוברים שוב חגגו אבל ממש במאופק, כי אז היה קיץ והרחובות המו אנשים. ואז גם היו 5-6 קוסוברים בנבחרת שוויץ.
הפעם גם סיפור במיוחד שהסרבים תלו בחדר ההלבשה מפת סרביה גדולה שלא מציינת את קוסובו וקוסובו התלוננה בפיפ״א.
בשעות אחרי המשחק אני מדבר עם מקומיים, מלצרים, עובדי מלון, על המלחמה. אי אפשר לוודא כל סיפור. בגילם הם סיפורי דור שני. אלו סיפורים על ג׳נוסייד, על הרס בתים, על אונס על סתם חיים במלחמה.
אחד האנשים אומר שחלק ממשפחתו הרחוקה נהרג דווקא כשטיל טועה של נאט״ו, שתמכה בקוסוברים, פגע באוטובוס. מליון קוסוברים אלבנים הפכו לפליטים, כמו משפחותיהם של צ׳אקה ושאקירי, שהבקיע אתמול במונדיאל שני רצוף מול סרביה. חומרים שעושים סיפור כדורגל טוב להנאת העולם.
יש גם סרבים בסדר
אגב במהלך אותה מלחמה גם היה מונדיאל. "אהדנו את קרואטיה כי הם היו איתנו במלחמה וסבלו מהסרבים", מספר אותו אוהד ג׳אקה-סקפטי. הוא גם לא זוכר שהעולם התעניין או מחה. קצת כמו זכויות פועלים זרים או הומוסקסואלים במדינות שלא מארחות מונדיאל.
אני שואל אותו מתי קוסובו תהיה במונדיאל? ייקח עוד כמה שנים, אבל הוא מציין את מוריקי, הסקורר המצויין של מיורקה שמוביל דור של שחקנים טובים יותר.
ואיך היחסים עם הסרבים שנשארו כאן? "רובם בצפון המדינה על הגבול הסרבי. הם בסדר. הם יכולים לעבוד כאן". אחת מעובדות המלון היא באמת סרבית ומגיעה כל יום בנסיעה ממיטרוביצה באזור הסרבי. "במיטרוביצה אין עבודה", היא מסבירה. חברותיה לעבודה צופות איתה במשחק.
אחרי המלחמה הפכו גם 200 אלף סרבים קורבן לגירוש וסרביה היא מדינה עולמית מנודה. היא גם איבדה מעשית את קוסובו אבל שומרת על המקומות הקדושים לה - מנזרים נוצרים אורתודוכסים חשובים מאד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו