את 11 הדקות של תוספת הזמן במחצית הראשונה במפגש ביניהן העבירו אמריקה דה קאלי ואתלטיקו מיניירו בעמידה, מתמסרות מצד לצד. זה קרה בשבוע שעבר בקופה ליברטדורס, והסיבה אינה תוצאה שהתאימה לשתיהן או מכירת משחק - פשוט לא היה אפשר לנשום.
בזמן שבפנים שיחקו כדורגל, מחוץ לאיצטדיון רומליו מרטינס בברנקייה התחוללה מהומה. תושבים התעמתו עם כוחות ביטחון, גדרות נפרצו, האלימות השתוללה ורימוני גז מדמיע נורו לעבר המפגינים. הגז חדר לאצטדיון והמשחק נעצר ארבע פעמים במחצית הראשונה, משאיר שחקנים כמו הולק, נאצ'ו פרננדס ואדוארדו וארגס עם דמעות בעיניים ובלי חמצן בריאות. בעוד פחות מחודש, ברנקייה מיועדת להיות אחת הערים שתארח את הקופה אמריקה.
מאז סוף אפריל קולומביה סוערת ובוערת. נשיא המדינה איבן דוקה הציע רפורמה חדשה של מסים ושירותי בריאות, ומעמד הביניים - שאישור הרפורמה היה מנחית עליו מכה קשה אחרי שנת קורונה - איבד את שלוותו. אפילו שדוקה חזר בו מההצעה, הצלקות של קולומביה נפתחו והבלאגן השתלט על הרחובות.
כך קרה שכבר שבועיים שבערים הגדולות קאלי ובוגוטה מתנהלות מחאות גדולות כנגד השלטון, שרבות מהן הופכות אלימות מאוד. לפי דיווחים, קרוב ל־50 בני אדם נהרגו במהומות ועוד 180 נעדרים ומאות פצועים. אחד ההרוגים, סטודנט בן 37 בשם לוקאס ויז'ה, הפך לסמל המאבק. "הם הורגים אותנו", הוא צעק באחת המחאות, "אבל אנחנו לא נוותר על העם שלנו". כמה ימים אחר כך הוא נורה על ידי אלמונים ומת.
"המדינה הזו מתאבדת"
בצל המהומות, ישנו הכדורגל. תחילה ניסו לשדר בקולומביה עסקים כרגיל, אלא שאירועים כמו זה עם אתלטיקו מיניירו ואירוע דומה עם ריבר פלייט הארגנטינאית הולידו את המסקנה המתבקשת שככה אי אפשר להמשיך.
משחקי הקבוצות הקולומביאניות בליברטדורס ובסודאמריקנה הועברו בינתיים לפרגוואי ולאקוודור, משחקי פלייאוף של הליגה המקומית נדחו ובמקביל ארגון השחקנים המקומי פנה להתאחדות בהודעה הבאה: "עד שהסדר הציבורי במדינה לא יחזור, אנחנו מבקשים לא לשחק במסגרת המקומית. אנחנו השחקנים עומדים מאחורי הקולומביאנים שדורשים מדינה טובה יותר".
"המדינה הזאת מתאבדת", אמר אלפרדו ריוס, מאמנה האורוגוואי של דפורטיבו קאלי, שנאלץ לבטל אימונים כי לשחקניו אין דלק ואין סיכוי שייסעו באוטובוס. משחק מוקדמות המונדיאל מול ארגנטינה צפוי לעבור בתחילת יוני מקולומביה לארה"ב, וכשברקע הקופה אמריקה, סימני השאלה סביב היכולת של המדינה לארח חצי מהטורניר (יחד עם ארגנטינה) הולכים וגדלים.
העניין הוא שלקולומביאנים יש סוג של תקדים. ב־2001, הפעם הראשונה שבה אירחו את הטורניר, המדינה היתה בשיגעון ביטחוני. מלחמת אזרחים שכללה ארגוני גרילה ואלימות גואה הובילה לדרישות למנוע מקולומביה את האירוח. זה כמעט קרה, אבל הנשיא אנדרס פסטרנה הצליח לשכנע את ההתאחדות הדרום־אמריקנית שיהיה בסדר.
ואכן היה. הטורניר עבר בשקט, אמנם בלי ארגנטינה שפרשה ועם ברזיל בסגל חסר שהודח על ידי הונדורס. אבל חשוב מכך, קולומביה המשיכה לזכייה הראשונה והאחרונה שלה - והארץ שמחה וצהלה.
"היום, יותר מתמיד ובדיוק כמו ב־2001, אנחנו זקוקים לקופה אמריקה", אמר שר הספורט ארנסטו לוסנה, והציג את הקו שמנחה את הממשלה - על הקופה אמריקה לא מוותרים. לא משנה מה קורה ברחובות, טורניר הכדורגל של דרום אמריקה צריך להישאר בגבולות המדינה.
התושבים, בינתיים, מתנגדים בתוקף לקיום הטורניר במדינה, וברשתות החברתיות ישנן עצומות רבות הקוראות לביטול. אמש, מול ההתאחדות לכדורגל, התקיימה הפגנה שקוראת להעביר את הטורניר ליעד אחר. "יש כרגע במדינה נושאים חשובים בהרבה", אמר מאמן של אחת מקבוצות הליגה, "אפשר להקריב את הטורניר הזה". ארגנטינה, שמגיפת הקורונה אצלה נראית כרגע כמו צרות של עשירים, הודיעה שהיא מוכנה לקחת על עצמה את אירוח הטורניר כולו, גם צ'ילה התנדבה, אלא שקולומביה לא משחררת.
"הטורניר יציב, אמנם הוא ייערך ללא קהל, אבל יתקיים כמתוכנן במדינה", אמר השבוע הנשיא דוקה. ההיסטוריה אכן מלמדת שכדורגל תמיד היה המפלט של קולומביה בימים קשים, אלא שהימים האלה מגיעים אחרי שנת קורונה, שהורידה את המשחק בהיררכיה של התושב הקולומביאני.
"הממשל חייב את הקופה אמריקה", כתב העיתונאי אלחנדרו פינו, "זאת האפשרות היחידה שלו לאחד את העם. תמיד ידענו שהפוליטיקאים מתייחסים לכדורגל כעסק, אבל נדמה שהפעם הם מגזימים". ארבעה שבועות לפני פתיחת הטורניר זה המצב - הקופה אמריקה עדיין בקולומביה, למרות שאף אחד שם לא רוצה בכך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו