עונת אן.בי.אי חדשה בפתח וכרגיל יש כל כך הרבה סיפורים להתעסק בהם - הליגה חוגגת 75 שנים להקמתה, המלחמה הקרה בין דריל מורי ופילי לבן סימונס וקלאץ', קבוצת האולסטרים המזדקנת של הלייקרס, כיצד הסיטואציה של קיירי איירווינג בברוקלין יכולה להתפתח ולמה אף אחד לא סופר את האלופה מילווקי וסגניתה פיניקס?!
אבל עזבו אתכם מכל הנרטיבים הגדולים שנטחנים כבר חודשים ועוד ייטחנו מכל כיוון במהלך העונה. בואו נלך לקצוות, ונדבר על קבוצות שלא בהכרח יהיו תחרותיות העונה, אבל מאוד כיפיות. כאלה שאין להן מטרה מוצהרת להיאבק עליה או אפילו על מקום בפלייאוף, אבל בכל פעם שתפתחו את הטלוויזיה/המחשב/הטאבלט/הטלפון שלכם תוכלו ליפול על משחק טוב, או לפחות לראות מהלך או שניים שייכנסו לעשרת הגדולים של הערב. או כמו שסימונס אחר אומר league-pass teams.
יוסטון רוקטס
אחד הדברים הכי מהנים עבור אוהד ספורט זה לראות כישרון גדול מתממש לנגד עינינו כבר מהצעדים הראשונים בליגה. אז יוסטון בדיוק בשלב שהכישרון מבעבע לו בסיר, ועומד להתפרץ. השאלה היא רק מתי, והתשובה ההגיונית תהיה – כנראה שלא העונה. אבל זה לא אומר שלא שווה לראות את צעירי הרוקטס.
ג'יילן גרין (19) הבחירה השנייה בדראפט, נראה עד כה במשחקי ההכנה ובליגת הקיץ כמו מישהו שמגיע עצבני ונחוש להוכיח שהוא לא נבחר במקום הראוי לו. קצת מוזר בהתחשב בעובדה שהוא נלקח שני, אבל זו בדיוק המנטליות שתוכל לעזור לו להפוך להיות סופרסטאר בליגה הזו. בינתיים, בכל הזדמנות שיש לו, גרין מנסה להטביע למגנים על הראש או לשבור להם את הקרסול.
אבל הוא לא היחיד שמגיע עם מנטליות של להוכיח לכולם שהם טעו לגביו. גם קווין פורטר ג'וניור בא לעונה עם הגישה הזו אחרי שהביא על עצמו גל השמצות בקליבלנד. כבר בעונה שעברה ראינו אותו מתפוצץ במדי יוסטון והופך לשחקן הצעיר ביותר שקולע 50 נק' (ו-11 אסיסטים) בניצחון על מילווקי. את הטריו הצעיר והמבטיח משלים אלפרן שנגון (19) הטורקי, כנראה האירופאי הכי מסקרן שנבחר בדראפט (מקום 16), שמצטרף לקו קדמי קשוח עם כריס ווד, ודניאל ת'ייס.
ג'שון טייט ואריק גורדון מוסיפים עומק לקבוצה צעירה, מבטיחה, עמוסת כישרון ועם מעט מאוד לחץ להצליח עכשיו. אה, וכמעט שכחנו מג'ון וול, שכנראה גם שכח מעצמו. לא נראה שהוא רוצה ובשל מנטלית להיות הווטרן הזה - אבל וול יכול להיות המנטור המושלם לצעירי הרוקטס. הוא רק צריך לקבל על עצמו את התפקיד.
סקרמנטו קינגס
דיארון פוקס, טייריס האליברטון ודביון מיטשל. תחזיקו חזק כי שלישיית הגארדים הזו יוצרת קו אחורי סילוני, אתלטי, עם IQ גבוה מאוד, אבל בעיקר עם הגנה רצחנית. לא סתם המאמן לוק וולטון הציב למטרה להביא את הקבוצה השנה לפחות לטופ 15 בליגה מבחינה הגנתית.
מדובר בשלישייה שיכולה לייצר לעצמה, לייצר לאחרים ואולי לייצר לשם שינוי קבוצה קצת יותר מנצחת. אחרי ההצלחה הגדולה עם האליברטון בדראפט הקודם – אחד השחקנים הכי מהנים בליגה שכנראה לא שמעתם עליו - נראה שהקינגס פגעו בול גם עם מיטשל השנה. לא שזה מכפר על הוויתור ההיסטורי על לוקה דונצ'יץ' לטובת מרווין באגלי.
אם כבר הזכרנו את באגלי, אני חייב להודות שעדיין לא ויתרתי עליו. וכנראה שגם סקרמנטו לא. ראינו ניצוצות קטנים של פוטנציאל בשנתיים שלו בליגה, ואולי העונה סוף סוף תגיע הקפיצה שלו משחקן סביר לשחקן טוב, שצריכה לבוא לידי ביטוי עם ממוצעים טובים יותר מ-14 נק' ו-7 ריבאונדים. וטרן כמו טריסטן תומפסון יכול לעזור לרישון הולמס להשתפר ולהפוך לנשק רציני בשני צדי המגרש.
באדי הילד והאריסון בארנס מוסיפים יכולת קליעה מחוץ לקשת (מה שפוקס לא חזק בו) בכנפיים ובאותה מידה הם גם בגדר מועמדים לטרייד עם חוזים סחירים יחסית - 22 ו-20 מיליון. מישהו אמר בן סימונס? סי ג'יי מקולום?
אוקלהומה סיטי ת'אנדר
בראש ובראשונה בגלל פוקו (אלכסיי פוקושבסקי). אם אתם עדיין לא מכירים את התופעה רוצו אל היוטיוב הקרוב לידכם ותתעדכנו. לפוקו יש פוטנציאל להיות יוניקורן, עם איכויות שכל קבוצה בליגה תשמח לקבל. הוא 2.13 מ' שיכול לשמור מעמדה 2 עד 5, יודע להוריד כדור לרצפה, יש לו יכולת מסירה טובה ואם ישפר אחוזים מהשלוש ויהיה איום יציב מחוץ לקשת, הוא לכל הפחות יהיה קריסטאפס פורזינגיס משופר (ופחות עצל).
שיי גילג'ס-אלכסנדר, או מעתה בקיצור המתבקש שג"א, אמנם קיבל חוזה מקסימום אבל יש תחושה כללית שהוא לא מוערך מספיק, למרות שמדובר באחד הגארדים הטובים בליגה. עם 1.98 (6'6) הוא יכול להחליף שמירה כמעט בכל פיק אנד רול, ובעונה שעברה קלע ב-41% מחוץ לקשת (כ-5 זריקות למשחק). שג"א אפקטיבי מאוד גם במיד-ריינג', כלי חשוב מאוד בעיקר לקבוצות פלייאוף, ובעתיד בהחלט אפשר לראות אותו ככינור שני בקבוצת אליפות.
ג'וש גידי, הרוקי האוסטרלי, אמור לתת עוד מימד של פליימייקינג בעמדות 2-3. לו דורט ימשיך להיות לוק-דאון דפנדר, שגם קולע לא רע את השלשות הפנויות שהוא מקבל בפינה. דאריוס בייזלי אוהב להתעופף לחובבי הדאנקים. וזה בלי להזכיר שהכוכב המאוכזב הראשון יהיה חשוד מיידי להגיע לשם לטובת חבילת בחירות סיבוב ראשון - מצרך שסם פרסטי אגר באובססיביות בשנים האחרונות.
קליבלנד קאבלירס
אם לשפוט לפי הסגל של הקאבס, נראה שהאסטרטגיה העדכנית ביותר של הארגון היא ללכת בגדול. אבל הכי גדול. זה בא לידי ביטוי בקו קדמי של ג'ארט אלן, אוואן מובלי המבטיח (בחירה 3 בדראפט), לאורי מארקנן, קווין לאב וטאקו פול הענק הסנגלי (בחוזה דו כיווני).
השאלה הגדולה שמרחפת סביב קליבלנד החביבה היא: לאורי מארקנן, מי אתה? הפיני פותח עונה חמישית בליגה ונדמה שעדיין אי אפשר לקבוע אם הוא טוב מספיק או טוב בכלל, בטח לקבוצה מנצחת. אם הוא באמת טוב כמו שהבטיחו לנו, אז הוא וקולין סקסטון יכולים להיות פיק אנד רול קטלני ובאותה מידה לייצר ריווח עם קליעה יציבה מחוץ לקשת, כשסקסטון או גארלנד יקבלו חסימות גבוהות מאלן או מובלי.
בקו האחורי, סקסטון הנפלא שעושה צעדים ראשונים לעבר מעמד של אולסטאר, ודריוס גארלנד (סטף קרי אמר בקיץ האחרון שהוא מאוד אוהב את המשחק שלו) יכולים ללמוד מהטריקים שיש לריקי רוביו בשרוול. נראה כי הספרדי, שפותח את עונתו ה-11 בליגה, מגיע על תקן הדבק של הסגל, כזה שמתרכז בלייצר זריקות נוחות לאחרים, דואג שכולם יקבלו את הנגיעות שלהם בכדור ויש לו ניסיון בסיטואציות שונות ומשונות בליגה.
אייזיק אוקורו בכנף אמור להביא בעיקר הגנה אנרגטית, אתלטיות, חיתוכים לסל ויכולת לסיים חזק בטבעת. אם זה לא שכנע אתכם, אז רק שתדעו שטאקו פול לבדו הוא סיבה מספיק טובה ומבדרת לצפות בקאבס. אגב, אל תתפלאו אם תראו אותם בפליי-אין בסוף העונה הסדירה.
גם הן שוות צפייה:
שארלוט הורנטס
הסיבה המרכזית היא כמובן לאמלו בול. בול הוא מסוג השחקנים שמסוגלים להדביק אותך לכיסא בכל פעולה שלו על הפרקט, אבל הציפייה ממנו העונה היא לשיפור משמעותי בקבלת ההחלטות, ובאופן כללי לעשות קפיצה גדולה בשנה השנייה שלו בליגה, כמתבקש מסופרסטאר עתידי. אבל עם כל הכבוד ללאמלו, היכולת של ההורנטס להיות תחרותיים יותר העונה תלויה בעיקר בבריאות של גורדון הייוורד. אגב, שימו לב גם לג'יימס בוקנייט הרוקי מיוקון, שאמור לתפוס את המשבצת של מאליק מונק.
מינסוטה טימברוולבס
קארל אנתוני טאונס, דיאנג'לו ראסל ואנתוני אדוארדס הם טריו מסקרן לכל הדעות. אם איכשהו זה יתחבר יחד עם מאליק ביזלי וטוריאן פרינס (40 אחוז לשלוש בעונה שעברה) בכנפיים ופטריק בברלי, הטי-וולבס יכולים בטעות עוד להיות קבוצת פליי-אין על חשבון הספרס. רק אל תפתחו ציפיות לשחזור העונה ההיסטורית (03/04) של קווין גארנט שהסתיימה בהפסד בגמר המערב ללייקרס של של קובי.
