נבחרת ישראל לא השתתפה בחגיגת ההפתעות של יורובאסקט 2025. אחרי ההדחות של סרביה וצרפת היה נראה ששמינית הגמר הוא המקום לעשות את הבלתי צפוי, אבל זה לא קרה. ישראל לא הצליחה לנצח את יוון ונשארה מחוץ לחגיגה. כנראה שזה מה שאנחנו שווים, כנראה שמקומנו לא בין שמונה הגדולות.
המשחק הזה היה פספוס. יכולו לנצח את יוון של אתמול ולסמן את הטורניר כגדול. במקום זה, הסתפקנו בטורניר סביר. יכלונו לנצח, אבל לא ידענו לתת את האקסטרה. זה הסיפור של האליפות הזו. רשמנו ניצחון ענק על צרפת, אבל לא היינו שם כדי לעשות את הדבר המיוחד.
אל תחמיצו: הדיווחים, הניתוחים והסיפורים - הכל מחכה לכם עכשיו בעמוד הספורט של "ישראל היום" - לחצו כאן
יוון עדיפה, יש לה סופרסטאר גדול, אבל בנתונים של אתמול אפשר היה לנצח אותה כי קיבלנו הרבה מתנות. יוון הייתה מתחת לבינונית ואחרי 45 אחוז לשלוש במשחקים הקודמים, היא קלעה ב-16% מחוץ לקשת במשחק חסר ביטחון. אי אפשר היה לבקש יותר מזה. יוון הייתה רק יאניס אנטטוקומפו וגם מולו אפשר לעשות יותר. יאניס, שידוע כקלע עונשין לא טוב, היה אתמול רק פעמיים על הקו. למה הוא לא נשלח לשם יותר?
קיבלנו הזדמנות גדולה, אבל איך אפשר לנצח את יוון אם מאפשרים לה לקחת 18 ריבאונדים בהתקפה? איך אפשר לנצח אם מגלים רפיון הגנתי וסופגים 50 נקודות במחצית? גם עם התרומה הדלה של הספסל הישראלי, אי אפשר לנצח.
תרומה דלה מהספסל
סיפור הספסל הישראלי הוא אולי הסיפור של האליפות מבחינתנו. נבחרת ישראל של אליפות אירופה 2025 חולקה לשניים. ארבעת השחקנים שהובילו אותה - דני אבדיה, ים מדר, רומן סורקין ותומר גינת - ואז נסיגה לכל היתר. מהשחקן החמישי והלאה, לא קיבלנו מספיק תרומה. באליפות אינטנסיבית כזו אי אפשר להסתמך רק על ארבעה שחקנים.
קחו למשל את עמדה 2. יובל זוסמן היה באליפות חלשה וקאדין קרינגטון אומנם השתפר תוך כדי טורניר, אבל בסך הכל היה בינוני. הספסל של ישראל תרם כל האליפות 116 נקודות, שהם 23 אחוז בלבד מהתפוקה הכללית. היה חסר בישראל את השחקן שיפתיע. אי אפשר להסתמך על דני אבדיה, טוב ככל שיהיה, והוא היה טוב מאוד באליפות.
לכן, לסיכום האליפות הזו אפשר להגיד שעשינו את שלנו, אבל לא עשינו מעבר לכך. עמדנו בציפייה לעלות משלב הבתים, ולא יותר מזה. היה חסר את הדבר הנוסף כדי לעמוד במקום שבו נמצאות פינלנד וגאורגיה המפתיעות. ישראל 2025 הייתה נבחרת טובה, שלא ידעה לספק את הקסם.
המטרה שלפני היורובאסקט הבא
בצד החיובי יש את עליית השלב, הריגוש הגדול מהניצחון על צרפת, ונבחרת שנראתה מחוברת ונתנה הכל על המגרש. לא ראינו מאבקי אגו ואי אפשר לבוא לשחקנים ברבע טענה על מחויבות. במבט לעתיד אפשר להיות אופטימיים, עם כמה חיזוקים ושיפורים בעיקר בצד הפיזי ובעומק הסגל.
לפני שתי האליפויות האחרונות הכנתי כתבה על הנבחרת של 2003 - האחרונה שהיגיעה אל שמונה הגדולות. הכתבה הזו תהיה רלוונטית גם לקראת האליפות הבאה. באליפות הזו עלינו שלב אחרי 10 שנים, אבל שוב לא הצלחנו להגיע לרבע הגמר, גם 22 שנה אחרי שעשינו את זה בפעם האחרונה. כדי להראות שהמגמה חיובית ישראל צריכה לעמוד במטרה הבאה: לעלות לאליפות העולם 2027. כי שם, לא היינו מאז 1986.
