שתי קלישאות נשארו הערב (שלישי) בבית, התעצלו לרדת מהכרמל ולעמוד בפקקים. "לדרבי חוקים משלו" וכמובן "לגביע חוקים משלו". הפעם רק כלל אחד עבד בבלומפילד "החזק מנצח". מכבי חיפה אספה עוד קרקפת לאוסף, רחוקה משחק אחד מהדאבל.
חבל, ציפינו להרבה יותר ועד עכשיו גם לא קלטנו עם איזו תוכנית הפועל חיפה הגיעה למשחק החשוב של העונה. אולי "נפתח הכי מפוזר שאנחנו יכולים ואז נגביר"? מכבי עוד חשבה שיאטמו לה את האגפים, יצופפו מולה את המרכז, יפתיעו במתפרצות, אבל כבר אחרי חמש דקות היא גילתה שההגנה של הפועל מתואמת כמו צרפתי, קרואטי וצ'כי שמנסים לנהל שיחת ועידה.
דין דוד וחזיזה לא האמינו שהשטח כל כך פנוי. הם מצאו את עצמם לבד מול לויטה, המצוין. חיכו לחיבוק קטלני, למכה חזקה מאחור. כלום. אז בהתחלה הם החמיצו מחוסר נעימות, כי בכר הכין אותם לקרב חפירות ולא לקבלת פנים וכיבוד קל.
מישהו היה צריך לעשות מהלך מנצח, אז אלון תורג'מן התנדב למשימה. לא ברור מה עבר על החלוץ בדקה ה-31. אני בטוח שכרגע טובי הפסיכולוגים מנתחים את המהלך, שואלים את עצמם מאיפה זה הגיע?
מילא תורג'מן היה שחקן צעיר, חסר ניסיון, פרא שעוד צריך לאלף. מדובר בילד גדול ששיחק כבר באירופה, ראה עולם. אחד שיודע היטב שזה הצ'אנס האחרון של הקבוצה לצאת עם סוכריה מעונה מאכזבת והוא עוד עזב עצבני. תנו לו קרטיב שיירגע.
אם עם אחד עשר שחקנים זה לא היה כוחות, אז עם עשרה היה צריך לנחש את ההפרש ומי תהיה היריבה בגמר. זו השנה של מכבי חיפה, שגדולה על יריבותיה בכמה מספרים. אם רוצים לנצח אותה חייבים לעצבן, לבעוט, לשרוט. אתמול זה בקושי היה דגדוג.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו