בתחילת השבוע מלאו עשרים שנה לפטירתו של יהושע רוזין, חתן פרס ישראל לספורט, ומי שהרביץ כדורסל בגדולי השחקנים הישראלים, בינהם שלושת הקלעים הגדולים בהיסטוריה של הליגה: מיקי ברקוביץ' דורון ג'מצ'י ועופר אשד. יהושע גם לימד כדורסל והכשיר את כל המאמנים הגדולים, בראשם רלף קליין, וגם את פיני גרשון וצביקה שרף, שהוכנסו אמש להיכל התהילה, היכל שיהושע הוא אבן היסוד של כל פינה, קיר ומשקוף שבו. מר כדורסל, הגדול מכולם.
ולמה נזכרתי ביהושע? כי הוא אהב לתאר קבוצת כדורסל כמו כף יד. "אתה רואה את היד? חמש אצבעות, כל אחת שונה. זה הקטן זה הרכז, הוא חכם. זה הגבוה, זה פיבוט, הוא חזק. האצבע הזו, זה קלעי. ופה יש שניים שעוזרים, שומרים, מוסרים. כל אחד שונה, אבל ביחד (כיווץ את היד לאגרוף) – זו קבוצה!!". והמשחקים האחרונים של מכבי תל אביב מוכיחים שיהושע ידע על מה הוא מדבר, ושמורשתו ומשנתו על מבנה קבוצת כדורסל לא בדיוק נשמרות במועדון, אותו הוליך בצעדיו הראשונים באירופה, אי שם בסוף שנות השישים.
לכן אני גם מסרב להתלהב מהניצחון על צסק"א הלא גדולה והחבולה. היא בהחלט עזרה למכבי להחזיר ביטחון אחרי השפל במינכן, אבל בלי שלושה שחקני רוטציה בכירים, היא ברמה של קבוצת תחתית ביורוליג, ובקושי מהווה הכנה לחצי גמר הגביע.
העברתו של אלכסיי שבד לצסק"א בקיץ מזכירה מאוד את המעבר של ראסל ווסטברוק לליקרס. שחקן מוכשר ואתלטי שלא מסוגל לשפר אף קבוצה, אלא רק לחרב. עמוס באגו ומוטרד מסטטיסטיקה אישית. את הגג שחטף מעוז בלייזר הוא ייקח איתו עד סוף הקריירה.
הדבר הטוב שקרה בסיום הוא שההפרש ירד ומכבי לא הלכה הביתה במחשבה שהביסה את צסק"א. אז אפשר לשמוח על הניצחון, ובאמת היה שיפור מסוים במשחק הקבוצתי. אבל זה קרה רק בדקות בהן שיחקה חמישיה נכונה. כזו שיהושע דיבר עליה.
החמישייה הראשונה של מכבי היא החמישייה הכי גרועה שלה, ולא במקרה היא פתחה רע את המשחק. יש בה הכי הרבה אגו, הכי הרבה שחקנים שצריכים כדור, הכי הרבה כישרון, והכי מעט איזון. לכן קשה להסכים עם יאניס שחזר לחמישייה הזו בפתיחת הרבע השלישי, ושוב ההפרש התדרדר.
זה מין הרגל מקולקל של מאמנים שכדאי להיפטר ממנו. כי המנבא הטוב ביותר את ההצלחה של מכבי הוא מספר שחקני המשנה שמשחקים בכל רגע על המגרש. בחמישיה הפותחת היו 0, בחמישיה שרצה טוב ברבע השני היו שלושה (דיברתולומיאו, ג'ייק כהן וקאלויארו).
גם בלייזר וסורקין נתנו דקות מצוינות, וליאניס יש בעיה כי יש לו בסגל 13 שחקנים שדורשים לשחק. אבל לפחות שני שחקני משנה (במקרה או שלא אלו הישראלים + קאלוירו) חייבים להיות על המגרש בכל רגע. הם באמת שומרים, הם נותנים את המסירה הנוספת, הם חסרי אגו, קופצים על כל כדור, והם משפרים את הכוכבים.
וסקוטי ווילבקין הוא המרוויח העיקרי מהספיישל טים שלו. בתחילת המשחק הוא כדרר והחטיא למכביר, ולזכותו ייאמר שדווקא שמר טוב וסגר לריבאונד. אבל אז נכנס ג'ון די ושחרר אותו. לא משנה מי קלע כמה, ג'ון די הוא ה-MVP של המשחק. הוא מביא את מכבי לרמת הבהילות ההגנתית הרצויה, הוא מריץ את הכדור, והוא קולע כשהוא חופשי. ווילבקין הגיב מיד באסיסט ושתי שלשות, שבאו מכדרור אחד.
מבנה שלושת הגארדים מעודד את מכבי סוף סוף לרוץ, ובמשחק העומד, גם בלי סקוטי, ובזכות שחקני המשנה, מכבי עברה מכדררת למשחק מסירות, שגם אם רובן עקרות ובסגנון טיקי טקה, הן מזיזות את ההגנה, ומאפשרות בסיומן שלשה פנויה שנכנסת באחוזים גבוהים, או מבודדת את ז'יז'יץ' בצבע.
ואז, כשההגנה של צסק"א התפרקה בסוף המחצית, לסקוטי התאפשר לעבור את החצי ומיד לצלוף. זה נחמד, אבל כאמור חופש כזה לא מה יהיה זמין בהמשך. לא לבנות על זה. היחסים של ווילבקין וקינן אוואנס עדיין לא נפתרו, וזה דווקא על אוואנס המופנם מדי. יש עוד על מה לעבוד.
ואז לפתע, על המסך השני, מייק ג'יימס לוקח זריקה אחרונה בסטייל ווילבקין: כדור אחרון, לא רואה אף אחד, מכדרר 12 פעם, מחטיא שלשה קשה על הבאזר, ומפסיד לז'לגיריס בבית. כדורסל שפל שאסור לחזור אליו. אלמנטרי יאניס, תקשיב ליהושע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו