מכבי ת"א תסגור משחק שלישי מאז יום שלישי שעבר. ז'לגיריס קובנה ובאיירן מינכן ביורוליג, והערב הפועל גליל עליון ברבע גמר הגביע. ייתכן שדווקא המשחק הערב הוא החשוב מכולם.
מכבי מצהירה תמיד שהיא הולכת חזק בכל החזיתות, אבל מנגד המשפט הקבוע שיוצא מהמועדון הצהוב הוא "האליפות והגביע הם הלחם והחמאה". העונה נראה שהלחם והחמאה חשובים אף יותר. עוגות קצפת ביורוליג כנראה לא יהיו העונה. לכן הדחה הערב בכפר בלום תהיה הרבה יותר מקישור היסטורי מעניין. אם מכבי ת"א תפסיד, זו תהיה עבורה הדחה עם הרבה סמליות וזיכרונות מעונת 1992/93, אז היא איבדה שם אליפות.
אבל הרבה מעבר לנוסטלגיה יש את הכאן ועכשיו. ולמכבי, מבחינתה, פשוט אסור לסיים עונה במפעל אחד מהשלושה שבהם היא משתתפת. זאת בעיקר כי זירת היורוליג, כפי המסתמן, לא תסתיים בהשגת המטרה.
ביום חמישי במינכן מכבי חזרה אחורה בכמה מובנים: גם חזרה לשחק רע, גם הפסידה משחק קריטי מול יריבה במאבק על הפלייאוף, וגם כל מתחרותיה במאבק הזה ניצחו. מכבי הלכה צעד קדימה ושניים אחורה.
לכן המשחק בכפר בלום הוא מה שקרוי במכבי "כוננות יורוליג". האלופה (שוב עם יאניס ספרופולוס על הקווים) זוכרת היטב איך יצאה לפני חודש וחצי עם ניצחון בהארכה, ועם הרבה מזל, במשחק הליגה בגליל.
מצד שני העיתוי שלה היום טוב יותר מאז (וראינו שלשום בדרייב אין את משמעות עיתוי המשחק). לגליל היתה הפסקת הקורונה הארוכה בליגה - חודש. רק ביום חמישי היא חזרה לשחק והחלודה הרבה בלטה מאוד. מכבי, מנגד, בעיצומו של רצף משחקים, והיתרון שלה בתחום הזה נראה בולט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו