הוא עדיין מתקשה לעכל את מה שעבר בחודשיים האחרונים. אלון קרמר (38), המנכ"ל החדש של הפועל ירושלים, היה עד לפני כמה שבועות מנהל בכיר ב־NFL, והנה הוא בעיר הבירה, בלב הספורט הישראלי. "כל החיים שלי השתנו", הוא מספר בראיון בלעדי ל"ישראל היום". "הפכתי מרווק בניו יורק לנשוי בראשל"צ, עם ג'וב חדש, כאילו החליפו לי לחיים חדשים".
שמואל בוכריס
קרמר איש צנוע, נעים הליכות, ויחד עם זאת יודע בדיוק מה הוא רוצה מעצמו ופועל בחריצות ובלי פשרות. "אני מגיע עם ביטחון מאוד גדול במה שאני רוצה להשיג, ובדרך שאני רוצה להשיג", הוא מבהיר,
"יחד עם זאת, אני מגיע בלי אגו, עם הרבה סבלנות ורצון להקשיב וללמוד. אני נפגש עם מנעד מאוד רחב של בעלי תפקידים, ממוכר הכרטיסים ועד יו"ר מנהלת הליגה. אלה ימי החסד שלי לצבור כמה שיותר מידע ואני עושה זאת עד תום". הוא יושב ועובד במשרדי המועדון בגבעת רם. וורקהוליק אמיתי. משתרך בכל בוקר בפקקים וחוזר לעיתים באמצע הלילה.
מה בעצם השאיפות, החזון?
"המטרה של הקבוצה היא שבעוד חמש שנים היא תהיה הפנים של הכדורסל הישראלי, תהיה בטופ של הכדורסל האירופי, ושתהיה לה חשיפה בינלאומית, גם בארה"ב. השאיפות שלי הן למלא את הארנה ב־11 אלף מנויים, בדיוק כמו שקורה ב־NFL.
"אני רוצה שהקבוצה תהיה מלהיבה. אני רוצה ליצור בירושלים עידן חדש, שהקבוצה תמדד מעבר לרק ניצחון או הפסד, שתהיה מחוברת לאוהדים, שתתקדם ברמת הארגון והניהול שלה. בסופו של דבר יש אקו סיסטם של מועדון, שותפים עסקיים ואוהדים, שכולם משתלבים ומקדמים את המותג.
"ב־NFL העסקים הכי חזקים רוצים להיות שותפים רשמיים של הליגה. פה בירושלים, מותג עסקי שירצה להיות איתנו עוד חמש שנים, צריך לעלות על הרכבת עכשיו, לפני שהיא יוצאת מהתחנה".
הבעלים מתן אדלסון ואתה מעורבים בצד המקצועי?
"אנחנו מדברים כדורסל. אני בכל מקרה בכלל לא מתעסק בצד המקצועי וגם לא מתיימר להבין. עם כל האהבה שלי למשחק, אני לא במקום שבו אני יכול להגיד איזה שחקן טוב יותר או לייעץ למאמן. זה גם פחות מלהיב אותי כרגע. מה שאותי תמיד ריתק זה איך ממלאים אצטדיונים, איך מייצרים את המסיבה הזאת בארנה.
"מתן הגיע כמה חודשים לפניי, ואני לא יכול לדבר בשמו, אבל אני בטוח שהוא מעורב במידה כזאת או אחרת. אבל הוא מגיע ממקום מאוד צנוע. מנהל טוב לא צריך לדעת הכל. הוא צריך גם לזהות את החולשות שלו ולהשלים את עצמו באנשי מקצוע שיוכלו לתמוך בו. זה מה שקורה בהפועל ירושלים כרגע".
הקשר בין קרמר לאדלסון נוצר בזכות מכרים משותפים. "הם חשבו שנתאים אח לשני", הוא מסביר איך הגיע לתפקיד, "מתן מאוד יסודי. הוא העביר אותי תהליך ראיונות מפרך, גרם לי לקפוץ דרך חישוקים בוערים, הרבה מאוד שיחות על דרך הניהול והמטרות, איך משפרים את השיווק ועוד.
"מתן הציג חזון ודרך שמאוד התחברתי אליהם. כשזה נהיה רציני, הגעתי לישראל כדי ללחוץ לו את היד, להסתכל לו בלבן של העיניים - ורק אז זה נסגר".
זה בא גם ממך. המאווים שלך השתנו.
"נכון. תשע שנים הייתי מחוץ לישראל, ומה שעשיתי זה לרדוף אחרי חלומות, והגשמתי את מה שלא ניתן להגשים בארץ. הלימודים בהרווארד לתואר שני במנהל עסקים, העבודה בלאס וגאס שהיתה חוויה, רק מלהיות חלק מהאופרציה המטורפת של העיר הזאת. וכמובן העבודה כמנהל בכיר במנהלת ה־NFL. זה חלום ילדות להגיע לרמה הכי גבוהה של עולם הספורט.
בשלב מסוים התחלתי לחשוב על החלום הבא שלי, זוגיות, משפחה, ילדים. רבאק, הגעתי כבר לגיל 37. אז לפני שנה, מיה ורטהיימר עשתה מבצע שידוכים באינסטגרם, והדר, כיום אשתי, התחילה איתי. היא סופר מיוחדת, בת 25, סטודנטית לרפואה. הכל השתלב לי מאוד נכון, אז ויתרתי על הגרין קארד והגעתי לכאן בשמחה".
איפה עומדים הדברים עם הכוונה של אדלסון להגיע ליורוליג?
"אנחנו מתכוונים להראות לראשי היורוליג את הערך שהם יקבלו מכך שעיר כמו ירושלים תהיה שותפה קבועה בליגה שלהם. אני יודע שרבים וטובים ניסו לפני ולא הצליחו, אבל לי זה נראה פשוט ברור מאליו שעיר כל כך חשובה לכל שלוש הדתות, שאין בן אדם בעולם שלא מכיר, תהיה עם ייצוג ביורוליג.
"אני לא חושב שמחכים לנו שם בזרועות פתוחות, אנחנו נצטרך לעשות את העבודה, להראות להם את הארנה, את הקהל הסופר־איכותי ואת רמת הניהול שהיא בסטנדרט עולמי.
"כמה שזה סקסי, ההצלחה של הפועל ירושלים לא תימדד על סמך החלטת יורוליג. בסופו של דבר המטרה שלנו היא קודם כל ההצלחה המקומית. להשיג את האליפות ואת הגביע. להצליח בליגת האלופות. היורוליג מבחינתי יהיה הדובדבן של הקצפת. העונה הולכת להיות מאוד טעימה בכל מקרה".
אפרופו המטרות והחזון, הפועל ירושלים יכולה להיות מכבי ת"א? להגיע להישגים ולמסורת שלה?
"המטרה הראשונה היא להשתוות ולעקוף את מכבי ת"א. קודם כל נזכה באליפות, ואחר כך המשימה תהיה יותר קשה - לשמר את המעמד הזה. הכל מתחיל ונגמר בניהול".
קרמר הוא בכלל ירוק. נולד וגדל בחיפה, בן זקונים (מתוך שלושה) למשה ולחדווה. "כשהייתי בן 6 אחי אביחי נתן לי שתי אפשרויות: לחטוף מכות או לאהוד את מכבי חיפה בכדורסל. הלכתי איתו למשחקים ברוממה והייתי לגמרי אוהד".
לפני 19 שנים, חלה אביחי ב־ALS (מחלת ניוון שרירים משתקת), מחלה סופנית שתוחלת החיים בה היא 5-3 שנים. הוא עדיין חי, והפך לסמל במאבק במחלה, הקים עמותות וגייס מיליונים לטובת חקר המחלה, ובעיקר נודע בהתמודדות ההרואית והנדירה שלו.
למרות שהוא מרותק לכיסא גלגלים ולא יכול לדבר, זכה אביחי קרמר להקים משפחה עם שרית, הביא לעולם את אלה (7), ומגדל באהבה גדולה וכאבא לכל דבר גם את בתה של אשתו, דנה (16).
"אביחי הוא הגיבור של חיי", אומר אלון בעיניים נוצצות. "אני לא גדלתי בצל של אביחי, אלא בהילה שלו. תמיד הלכתי שבי אחריו, בספורט, במשחקים, במחשבים, בהכל. הוא היה בקורס חובלים, אני הייתי קצין בחיל הים, הוא למד מדעי המחשב בטכניון לתואר ראשון, אחריו גם אני, הוא הגיע ולמד תואר שני במנהל עסקים בהרווארד, כך גם אני".
הוא הוביל אותך להצלחה שלך?
"לגמרי. יש כאלה שאומרים לי שאני מצטנע מדי ושאני מוכשר לא פחות מאחי הגדול, זו מחמאה אדירה, אבל אביחי, ואני אומר את זה בקול רועד, הוא המודל שלי לחיקוי.
"כל מה שאני יודע היום זה בזכותו. תמיד אומרים שהאח הגדול הוא פורץ הדרך והאח הקטן מוצא את הדרך היצירתית יותר. אז אני בטוח שבמקרה שלנו האמת היא באמצע.
"כשהייתי ב־NFL, השגתי מטום בריידי כדור חתום למכירה פומבית, כדי להתרים כסף למחקר של ה־ALS. זה היה מאוד מרגש. אביחי ואני בקשר יומיומי, מאוד קרובים, אני אוהב אותו אהבת נפש".
במשחק האליפות של מכבי חיפה, לפני עשר שנים בדיוק, כשאביחי כבר היה חולה, הוא ישב בכיסא גלגלים על הפרקט.
"אני הייתי ביציע מאחוריו. בסיום, מרוב התרגשות, עם דמעות בעיניים, קפצתי לפרקט ובאתי לחבק את אחי הגדול, הגיבור. ואז גל מקל שכיכב בקבוצה, הגיע, בלי שהכרנו אותו, ונתן חיבוק לאביחי והצטלם איתנו. הוא הראה כמה הוא אנושי".
עכשיו כשאתם עובדים ביחד, הוא זכר את זה?
"בוודאי. הוא נורא צחק כשראה שבטוויטר צצו תמונות שלנו מאותו ערב. הכל זה מן עולם כזה שנסגר ומתחבר".
איך אתה מרגיש בעבודה מול מתן?
"אני חושב שבעלים כמו אדלסון עוד לא היו פה בישראל", משיב קרמר. "לא זכור לי בעלים עם יכולת השקעה כל כך גדולה, מתן רוצה לצקת פה יסודות, חזון, רצון להשקיע.
"לא נראה לי שמתן בא לדשדש ולהשאיר את מה שהיה על כנו. הוא לא בעלים שיושב במגדל השן ורק מגיע לפרקט בנוסף לקהל. הוא בעצמו עובד, הוא באמת אוהב את זה, זה לא צעצוע מבחינתו. יש לו עסקים אחרים, אתה יודע, וזה לא שהוא קנה עכשיו משהו על הדרך.
"אני מרגיש שיש לנו חיבור מאוד טוב, מאוד טבעי, אנחנו מדברים את אותה שפה. הוא בן אדם מאוד מרשים שכיף לעבוד איתו. מתן לא בא לפה כדי להפסיד כסף. הוא בא לפה להשקיע וגם אני, בתור המנכ"ל שלו, לא מסתכל על זה שאפשר לפתור בעיות בכסף. אני חושב שגם מתן וגם אני רוצים, וזה יהיה טוב לכולם, שהפועל ירושלים תהיה עסק בריא.
"אנחנו בשלב שבו אנחנו משקיעים כדי להגדיל את בסיס האוהדים שלנו, כדי להגדיל את כמות החשיפה שלנו, כדי להביא שותפים עסקיים חדשים.הכל מתוך הבנה שעוד שנתיים שלוש ההוצאות וההכנסות יתאזנו. אנחנו נבנה בסיס חזק ונוביל את הפועל להיות קבוצה מצליחה גם על המגרש וגם מחוצה לו".
היתה הערכה שעם הכסף הגדול, יגיעו לירושלים לפחות שם אחד או שניים גדולים וזה לא קרה. למה?
"אני לא מספיק טוב בלענות לך על הצד של הכדורסל. יש אצלנו חלוקת אחריות ברורה. אותי הביאו לניהול ספורט בצד העסקי. אני באמת לא יכול להגיד לך מי שחקן טוב ומי פחות.
שמעתי דברים מדהימים על המאמן שלנו (אלכסנדר דז'יקיץ'; ע"נ) והבנתי שהקבוצה אמורה להיבנות על הבסיס שהשלם גדול מסך חלקיו. אני כרגע פחות מכיר את הכוכבים שלנו, גם במכבי תל אביב אני לא מכיר את הכוכבים.
"מה שאני יכול להגיד לך שכל אנשי הצוות שהכרתי עד עכשיו, כולם אנשים נטולי אגו, כולם אנשים שקיבלו אותי בצורה מאוד כנה, ישרה, אז אני מאוד מאמין שהם יודעים לעשות את העבודה בצד המקצועי".
עוד יום נגמר. השעה כבר מאוחרת. הרחובות של ירושלים לא מלאים באדם. אני שואל את אלון, איך אחיו, אביחי, הגיב לעובדה שהוא הפך לאדום: "הוא כל כך התלהב. הוא כל כך גאה בי. אני מרגיש שזה נותן לו כוחות. אני עובד מהבוקר עד הלילה, אני לומד המון, נהנה מכל רגע. אני מרגיש שנועדתי והכנתי את עצמי לתפקיד הזה.
"לפני שבע שנים, כשסיימתי את הלימודים בהרווארד, אביחי ואני ערכנו שיחה על היעדים והמטרות שלי בחיים. הוא כתב לי שהוא אמר לי אז שהמטרה שלי היא לנהל קבוצת ספורט תוך עשר שנים. הנה, אני עושה זאת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו